גם חודש אחרי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, ממשיכים להופיע סיפורי הגבורה של האנשים שבלמו את נחשול המחבלים. אחד מהם, של אדיר לוי, בלש בתחנת המשטרה בנתיבות, אולי ייזכר כאחד המרשימים שבהם.
בשבת השחורה קם אדיר לתפילה עם הנץ החמה. בסביבות השעה 6:20 החלו להישמע באזורו האזעקות, ו-20 דקות מאוחר יותר צלצל אליו שוטר מהתחנה, עם הוראה חד-משמעית: "הקפצה, כולם לתחנה".
"עזבתי את בית הכנסת ונכנסתי הביתה. אשתי והילדים כבר היו ערים, והיו בממ"ד בזמן האזעקות. יצאתי מהחניה ותכנתי את נסיעתי לתחנת המשטרה".
הוא הגיע לצומת איבים ועיניו נחו על מראה חריג: שני חבלנים ואיש יס"מ עם אקדחים שלופים. "הם זיהו שאני שוטר, וסיפרו לי שמחבל ירה לעבר החבלנים. במרחק כ-60 מטרים מאיתנו היה הרכב שלהם, שספג פגיעת קליעים. שלפתי אקדח והצעתי להלם שנתפצל לשתי חוליות ונסרוק את המקום, כדי שאנחנו נפתיע את המחבל ולא הוא יפתיע אותנו". באותו שלב אדיר טרם הבין את חומרת המצב. הוא הסיק שמחבל אחד בלבד חדר לשטח ישראל, בלי להבין שמדובר במחבלים רבים, שהיו במרחק מאות מטרים בלבד מהכוח.
תוך כדי סריקות אחר המחבל הגיעו למקום רכבי יס"מ, והוא עדכן אותם בהתפתחויות. הם החליטו לנסוע בשיירה לכיוון שדרות. עם תחילת הנסיעה, אמר לו החבלן שקיבל סרטון מדאיג, של טנדר שנסע בסביבה ועליו כמה מחבלים. הוא המשיך לכיוון צומת שער הנגב, ואז נפתחה לעברו אש כבדה: מארב של חמאס. הוא ירד מהרכב, וכשלצידו לוחמי היס"מ, החל לנהל קרבות עם המחבלים.
"יש לנו פצוע!"
כשהביט ימינה, לכיוון הצומת, ראה ג'יפ לבן שלצידו שכב חייל צה"ל פצוע, ולידו כרע חייל נוסף על ברכיו. "יש לנו פצוע", הוא צעק ללוחמי היס"מ, וביקש מהם לחפות בירי בזמן שהחל לזחול לכיוון החיילים. תוך כדי זחילה הוא גם הספיק לירות כמה כדורים משל עצמו. "כשהגעתי לחייל ביקשתי ממנו חוסם עורקים. הוא ענה לי שאין לו. צעקתי לאנשי היס"מ, ואחד מהם הגיע והביא לי. התחלתי לטפל באמצעות חוסם העורקים בירך שלו".
לאורך כל הדרך הירי לא פסק ולו לרגע. בינתיים הבין אדיר שהחייל שבו טיפל אינו חייל מן השורה, אלא קצין בכיר, בדרגת תא"ל, שנפצע קשה, והחייל הנוסף היה ככל הנראה הנהג שלו. אדיר נע לכיוון הרכב, כדי לוודא שלא נשאר בו ציוד סודי, מצא רובה 16-M של הקצין הבכיר והחל להשתמש בו בעצמו. בזחילה לרכב שלו, הצליח אדיר לפנות את הקצין תחת האש הכבדה.
המחבלים, שכנראה הבחינו בחילוץ הפצוע, החלו לשגר לעברו רקטות אר. פי. ג'י. "חזרתי מהר לרכב, עשיתי פרסה עם הרכב והוצאתי את קנה הרובה מחלון הנהג. תוך כדי תנועה, בזמן החילוץ, יריתי כמה כדורים והצלחתי לצאת מהמקום". בקלות זה היה עלול להסתיים אחרת: תוך כדי חילוץ, נורתה לעברו רקטת אר פי ג'י נוספת, שאיכשהו נחתה בשטח פתוח ולא פגעה בו עצמו. בהמשך, בכיכר סמוכה לקיבוץ ברור חיל, העביר את הקצין לאמבולנס של איחוד הצלה. "אמרתי לחייל שיזכור את שמי, כי לקחתי למפקדו את הנשק כדי שאוכל להמשיך להילחם".
"אתה תלחץ על הפצע, אני אחפה בירי"
בשלב זה נשארה לאדיר תחמושת מועטה בלבד: שלושה כדורים אחרונים באקדח, וכמה קליעים נוספים בודדים ברובה ה-16-M של התא"ל הפצוע. הוא פגש לוחמים, ביקש מהם שיציידו אותו בתחמושת ושב לזירת הקרב. בזמן שנסע נעצרה מולו סוואנה של הימ"מ, וביקשה ממנו לפנות פצוע נוסף. "הם היו חייבים לחזור ללחימה בתוך שדרות, לכן אמרתי להם שיעבירו אותו אליי. החובש שלהם אמר לי ללחוץ לו על הבטן עד שנגיע לבית החולים ברזילי באשקלון. משום מקום צץ שם קצין מילואים ששאל אם אני זקוק לעזרה. ביקשתי ממנו שילחץ על הפציעה בזמן שאני אנהג ואחפה אם יירו עלינו".
בזמן הנסיעה המשיך אדיר לדבר עם הפצוע, כדי שהאחרון לא יאבד הכרה. "הורדנו אותו בבית החולים, ואמרתי לקצין המילואים שאני חוזר לזירה. שאין מצב שאני משאיר את הלוחמים שם לבד. הוא ענה לי: אני איתך".
בגבורה רבה אדיר שב אל התופת ואיתו קצין המילואים. הם נסעו סמוך למכללת ספיר; כל העת המחבלים לא הפסיקו לירות לעברם, גם רקטות אר. פי. ג'י, אבל הם המשיכו בנסיעה. מולם עצר ג'יפ צה"לי ובתוכו חייל שנפצע בראשו. חובש צבאי שהיה על הג'יפ הסביר לאדיר כי לסתותיו של החייל הפצוע ננעלו. "ניסיתי לטפל בו, ומרוב דם החליקה לי היד. כשהרמתי את הראש ראיתי ניידת מד"א ממוגנת, וביקשתי מאחד מאנשי המילואים לעזור לחובש. רצתי לניידת והודעתי להם על הפצוע".
אחרי שווידא כי החייל זכה לטיפול, חזר אדיר, באומץ בלתי נתפס. אל זירת הקרב. "שמעתי צעקה בקשר לשלוח כוחות, כי יש המון מחבלים", הוא מספר. הוא החל בנסיעה, והפעם נתקל בג'יפ אזרחי ובו שלושה פצועי ירי - אחד ביד, שני באוזן ושליש בירך. "הנהג הסביר שהוא מכיתות הכוננות של אחד מיישובי העוטף, ושהוא חייב לחזור אל הקרבות העזים. העברתי את הפצועים אליי לרכב ויצאתי במהירות לבית החולים".
הפצועים סיפרו לאדיר שהם מגיעים ממסיבה. הוא לא הבין את כוונתם, שכן באותן שעות טרם נודע דבר הטבח במסיבת הטבע. "הם סיפרו לי שמחבל יצא מהשיחים וירה לכיוונם. הם הצליחו לברוח, כל אחד למקום אחר. אחד מהם סיפר לי שהמתין בתעלת ביוב במשך שלוש שעות, ולאחר מכן הם נפגשו על הכביש עם חבר כיתת הכוננות".
אדיר פינה אותם לקיבוץ ברור חיל, שם חיכו להם צוותי מד"א, ונשאר לחפות על הצוותים בעצמו. לאחר מכן הגיעו למקום כוחות גדולים. אדיר נסע לתחנת המשטרה באשקלון ושאל אם הכוחות זקוקים לעזרה. אחר כך הרים התקשר למפקדו, שהבין מצידו שעל אדיר עבר יום של מעללי גבורה. גם עכשיו הוא נותן לו הוראה חד-משמעית: לך הביתה, להחליף את המדים המוכתמים בדם.
אדיר עשה כדבריו. "פתחתי את דלת הבית, והכנסתי רק את הראש. אמרתי לאשתי שלא קרה כלום, למרות העובדה שהמדים שלי היו ספוגים בדם. נכנסתי הביתה. לא סיפרתי הכל, לא רציתי שהיא תילחץ".