מאות השתתפו היום (חמישי) בהלווייתו של סמ"ר שי ארווס בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון. ארווס, בן 20 במותו, נפל בתקרית הנמ"ר בצפון רצועת עזה. בשירותו היה חובש קרבי בגדוד צבר של חטיבת גבעתי. צמוד אליו קבור סמ"ר איתי יהודה, שנהרג יחד איתו מפגיעת הטיל.
היום ה-27 למלחמה - כל העדכונים
המשפחה והחברים שליוו את ארווס ז"ל מיררו בבכי. אביו של שי, רפאל, ספד: "החדר של שי נשאר יתום. הוא הביא לי שעון מעורר לשים בחדר ואמר שיבוא לקחת אותו אחרי המלחמה. הוא ביקש שאשמור עליו. כמה רצינו לחגוג לך אחרי המלחמה הארורה הזאת. ידעתי שככה זה הסתיים - כמו במאי של סרט. היית האור בבית שלנו ועכשיו האור כבה. שי זה מתנה, ועכשיו אין לי אותו. אני לא מאמין שאני אומר את זה. ציירת ציירה את הציור של שי. אחד לאחד. הבן שלי אמר 'אל תשים את זה בבית שלא יקרה משהו לשי, זה מזל רע', ובאמת לא תליתי. כאילו ידענו שהוא הולך.
לשי היו המון תוכנית, כמו להגיע לשב"כ. כששי היה בכניסה לעזה הייתה לי תחושה רעה. זה מה שכתבתי ב-14 באוקטובר - 'לשי הקטן והיקר, אני רושם לך מכתב זה כדי לחזק אותך. אני יודע שאתה יוצא למלחמה קשה מאוד ושאתה אלוף. הגעתי אליך כי אמרת ששבוע לא ראית אותנו ורצינו לפנק את החבר'ה. אני מנשק ומריח אותך ותזכור שהשם שומר עליך. שלך, אבא שאוהב מאוד וכבר מתגעגע'. כאילו ידעתי ששי נפרד. הקלטתי אותו והוא לא ידע אפילו".
אמו של שי, זהבה, לא הצליחה לקום וספדה מכיסאה בדמעות: "אני לא יכולה לדבר עליך בלשון עבר. אף אחד לא צריך לסבול סבל כזה. זה האור, השמחה, האחדות שהיו בו. כמה הייתי נותנת כדי שתחזור אלינו. הייתי מוכנה להיות במקומך. איזה ילד היית, בדמות מלאך, המלאך השומר שלנו. היית ילד נחת. איחדת בין כולנו. תמיד מצטיין. דמות להערצה לכולם. האח הטוב בעולם, עם הלב הכי גדול שיש".
אחיו, חן, הוסיף: "חיים שלי, גיבור שלי. אני מבקש מחילה אם פגעתי בך אי פעם. אני אוהב אותך אהוב שלי. יושב בחדר שלך ולא מפסיק לבכות. חדר ריק עם חוויות שלא יחזרו. כל החיים שמרתי עליך. הפעם לא הייתי שם עבורך, אבל אתה היית עבורנו. שמרת עלינו והקרבת את עצמך. תמיד רצית להיות בקודקוד. מגיל 13 לא הפסקת להתאמן לרגע הזה. איך ממשיכים את החיים? תן לי רמז, תעזור לנו להתמודד עם האבידה הזאת. מהיום שלקחו אותך מהחופשה משהו אמר לי להחזיר אותך, אבל לא רצית לחזור. רצית לנקום. בסטטוס בוואטסאפ שלך היה כתוב קטע משיר - 'משתי מילים אני הכי פוחד, הראשונה היא שם, השנייה היא נהרג'. איך זה שכתבת את זה בדיוק שלוש שנים אחורה? ב-7 באוקטובר 2020? אתה מלאך, איך ניבאת הכול".
אחיו, אור: "אלוהים לקח לנו את המתנה שלנו. דווקא עכשיו, רגע לפני השחרור שלך, המלחמה הזאת לקחה אותך. אני לא מסוגל לחשוב על החיים בלעדיך, היית האח הכי טוב שיש. היית כל כך גאה במקום ששירתת בו, לא הפסקת להשוויץ בגבעתי. אני בטוח שאתה שומר עלינו גם מלמעלה".
אחיו, רן: "תודה על האור שהענקת למשפחה. גבריאל, הילד שלי, נולד לפני שבוע, והוא לא הספיק להכיר אותך אבל נזכיר אותך תמיד. היית נשמה ענקית. אין פעם שאמרת לא, תמיד היית הראשון לעזור. גיבור ישראל".
בת זוגו של שי, הדר: "שי, אהובי, אני לא מוצאת את המילים. הנפש הכי טהורה, החיוך הכי מתוק. בשנייה שפגשתי אותך התאהבתי בטוב שאתה מפיץ, בערכים שלך, בעיניים היפות האלה, שהסתכלתי בהן וישר ידעתי. לימדת אותי הכול על אהבה מנקודת מבט של ילד מתלהב. נכנסתי לחלום הזה ואני לא רוצה לצאת כי הכול יפה יותר כשאתה מספר, כשאתה לידי. לפני פחות מחודש חגגנו שלוש שנים יחד, שמרגישות כמו כל החיים. עם החבר הכי טוב שלי. להיות לידך זה כל מה שאני צריכה. אני אוספת בראש את הרגעים, יש כל כך הרבה רגעים, אבל כל כך מעט. אין חלק בי שלא כואב. אני מצטערת שלא הספקתי עוד חיבוק, שלא אמרתי עוד פעם אני אוהבת אותך, כי אני אוהבת אותך כל כך. אני יודעת שתשמור עליי מלמעלה כי אתה מלאך. תמיד היית".
אל"מ שלמה דגן, נציג חטיבת גבעתי וצה"ל, ספד לו: "התגייסת באוגוסט 2021 וביצעת מסלול להכשרת לוחמים ובסופו הגעת לגדוד צבר. יצאת לקורס חובשים וחזרת בתור חובש קרבי. היית לוחם וחובש מקצועי ומיומן, מלא במוטיבציה וגאווה. לאורך כל שירותך השתתפת באירועים מבצעיים שונים ולקחת חלק משמעותי בהגנה על מדינת ישראל. היית בן אדם מיוחד, אי אפשר היה לפספס את הלב הענק שלך. היית עוגן לאנשים סביבך, עמוד תווך. היית מוכשר גם בבישול ואפייה שהיו עבורך תחביב. הכול בחיוך. ביום שלישי במהלך לחימה נועזת בשטח האויב ניהלה המחלקה קרב פנים מול פנים. נפלת חלל יחד עם חבריך לדרך ולנשק. הלחימה נמשכת ומחבריך ומפקדך נבצר להיות כאן היום ולהיפרד בדרכך האחרונה. אני מבטיח שנשיב את השקט והביטחון למדינת ישראל".
חברו ליחידה ספד: אנחנו קוברים 11 אחים. לידך קבור איתי יהודה, חבר למחלקה. תמיד תהיה בלב ובנשמה שלנו. עידן חביב שר את "אין פה מקום", השיר שהזכיר אחיו ששי כתב בסטטוס שלו בוואטסאפ (משתי מילים אני הכי פוחד..).
בחולון התאבלו על ארווס, בן העיר. מנהל תיכון אורט חולון שבו למד, שלומי גנון, אמר כי ארווס היה "תלמיד טוב מאוד, מצטיין חברתית. מנהיג". הוא סיפר כי הוא "השתתף בפעילות הכנה לצה"ל של 'אחריי', וחלם להתגייס ליחידה כמה שיותר קרבית. ילד ערכי במיוחד שקיבל הצטיינות חברתית. למד במגמת הנדסת מחשבים ואלקטרוניקה בהתמחות ביו-רפואה".
"משפחת אורט חולון מרכינה ראשה ומשתתפת בצער משפחת ארווס", נכתב בעמוד הפייסבוק של בית הספר, "שי ארווס היה למנהיג בבית ספרנו והיה מהבולטים בנתינה, ערבות הדדית ותרומה לזולת. שי לקח חלק בתכנית 'מחוברים' וליווה בקשר אישי ניצולת שואה תקופה ארוכה, לצד יוזמות התנדבותיות רבות שיזם. שי אף היה פעיל בתנועת הנוער 'אחריי' והיה ממובילי הקן בעיר".
יהודה, שנהרג יחד עם שי וקבור בצמוד אליו, היה אמור לחגוג בעוד כשבועיים את יום הולדתו ה-21. הוא הותיר אחריו זוג הורים, רינת ועופר, ושני אחים - עומר ועדי.
"איתי היה ילד שאהב את החיים", אמרו בני משפחתו. "חייכן, רגיש, אוהב אדם, אכפתי, חברותי ומוכשר מאוד בתחום הציור. חלום חייו היה להיות מקעקע ולפתוח מקום שלו. איתי אהב את הצבא, את ההוויה, את חבריו והיה לו ברור כשהוא נכנס לעזה שזוהי משימת חייו, ודאג להגיד לאימו שלשם כך הוא התאמן כל שלוש השנים. משימת חייו - להגן כל המולדת".
בעיריית ראשון לציון, שבה התגורר יהודה, ספדו לו. "בשם תושבות ותושבי העיר, ראש העירייה וחברות וחברי מועצת העיר אנו שולחים תנחומים ומשתתפים בצערה העמוק של משפחת יהודה. מהשמיים תנוחמו". גם בעיריית פתח תקווה, שבה מתגורר אביו, התאבלו על מותו. "אנו מחבקים את כל משפחת יהודה וכל משפחות הנופלים הגיבורים בשעתן הקשה. יהי זכרו ברוך", נמסר.