עפרה לקס, ששכלה את בנה סגן נווה אלעזר לקס, לוחם בסיירת מטכ"ל בן 21 שנפל בקרב בעוטף ב-7 לאוקטובר, הצטרפה לאלפי המתנדבים לסיוע לחקלאי העוטף שספגו מכה קשה במתקפת הטרור של חמאס.
חברתה, אורה פולק, כותבת; "אמא שכולה, חברה עצמאית ומלחמה. 'מצטרפת אלי מחר להתנדב בחקלאות?, בטח. בקושי עובדת, אני פנויה. קבענו'. 9 בבוקר עפרה לקס מתייצבת ואנחנו עם הפנים למושב מבטחים לקטוף עגבניות. נסיעה של שעה וחצי בה הספקנו לדבר, לשתוק, לצחוק, לשיר, לבכות. עצירה בקיבוץ סעד לכמה דקות וממשיכות לכיוון מושב מבטחים".
היום ה-27 למלחמה - כל העדכונים
"פחות מדקה נסיעה ועוצרים אותנו, אין אישור לעבור. חוזרות לסעד ומצטרפות לקבוצת מתנדבים שהגיעו ממכינה. (יאללה איזה מתוקייים שאתם) שותלים פקעות של פרחי אמיריליס. מקבלות הסבר ויורדות לאדמה לעבוד. חם, מזיע, לא נח ומלוכלך, מדברת מעט, חושבת הרבה, מסתכלת על הסיטואציה מהצד ודומעת. מה אני עושה פה???? איך חברה טובה שלי הפכה לאמא שכולה? מה הקשר שלי לעבודת אדמה?
במקום אחר בשעות האלה קוברים חייל ועוד חייל באדמה ואני כאן שותלת באדמה חיים של פרח חדש. ברקע אין דקה בלי פיצוצים בעוצמות שונות שמרגישים בתוך כל נים בגוף. לא מרגישה את הזמן טס, מידי פעם עפרה מזכירה לי לשתות כי חם ומזיע. מאד. ברגע הגיעה השעה 15:00, עוצרות ומחליטות שיאללה הביתה למשמרת הבאה. איזה סיפוק להסתכל על השורה שכמעט וסיימתי לשתול. מתחילים כאן עכשיו חיים חדשים באדמה הזו. תחילת נסיעה הביתה ושוב, דיבור, שתיקה, צחוק, בכי והגענו. "הופה אמא! אני לא מאמינה שאת עבדת היום בחקלאות. אין מצב!"
"עפרה, אני פנויה לעוד הצעות מעניינות ומועילות, תודה על ההזמנה ועל הזמן איתך, אני לגמרי כאן ובעשייה למען הקהילה שלי, כדי לתת את כל הכוחות והכלים לקהילת האימהות שלי לצלוח את האתגר הענק הזה שנקרא-מלחמה. ומתפללת לימים שהיחד ימשיך גם בלי שצריך לנצח אף אחד ושהקליניקה תחזור להיות מלאה בהורים אכפתיים וילדים מתוקים שמבקשים את הכי טוב לעצמם. זה יבוא. אני יודעת".
עד היום הותרו לפרסום שמותיהם של 332 חללי צה"ל שנפלו במסגרת מבצע "חרבות ברזל". מספר זה כולל את לוחמי כיתות הכוננות ביישובים השונים, אך אינו כולל את עשרות השוטרים ואת אנשי שב"כ שנפלו בקרבות.