בבוקר ה-7 באוקטובר, ניצה בת ה-95 וקמיל, שמטפלת בה במשך חמש השנים האחרונות לאחר שעזבה את משפחתה בפיליפינים, התעוררו לאזעקות ממטחי הרקטות שנורו מרצועת עזה והסתגרו בממ"ד ביתה של ניצה בקיבוץ נירים.
לאחר כשעה, השתיים החלו לשמוע קולות מחוץ לכותלי הממ"ד. קמיל, שעבדה בעבר גם בדובאי, הבינה במהרה שלא מדובר בחיילי צה"ל דוברי עברית - אלא מחבלים שפלשו לקיבוץ.
קמיל, שלא הצליחה לסגור את חלון הממ"ד, מצאה את עצמה ניצבת מול חוליית מחבלי חמאס. בקור רוח ואומץ לב, קמיל שלפה את ארנקה והוציאה ממנו 1,500 שקלים אותם תכננה להעניק למשפחתה שבפיליפינים בחופשת מולדת אליה הייתה אמורה להמריא בעוד יומיים. "האישה שאיתי קשישה ולא מבינה כלום - קחו את כל הכסף ולכו", אמרה למחבלי חמאס שעמדו מולה וביקשה שיניחו לה ולניצה לנפשן.
אל מול נחישותה של קמיל - המחבלים לקחו את כספה, ועזבו את המקום בלי לפגוע בשתיים.
אז, קמיל ניגשה לניצה, נשכבה איתה במיטתה וחיבקה אותה במסירות ואהבה במשך יותר משעתיים, עד שכוחות צה"ל באו לחלצן. באותן שעות ארוכות, הבטיחה קמיל לניצה: "לא אעזוב אותך בחיים".
"מבין כל סיפורי שוברי הלב, יש בעיני מקום מיוחד לכל אותם עובדים ועובדות זרים - אנשים מהמקומות הכי חלשים - שטסו אלפי קילומטרים הרחק מהבית, כדי לעבוד בעבודות הכי קשות ומתישות. אלה שאוספים כל שקל בשביל לשלוח הביתה מעט כסף", העידה מקורבת לניצה וקמיל, ששמעה על אומץ ליבה של קמיל ועדכנה כי בינתיים קמיל ביטלה את חופשתה לפיליפינים - בהתאם להבטחתה לניצה.
"אלה אנשים שנקלעו בעל כורחם לסכסוך בשפה ומקום שהם לא מבינים - ואל מול הרוע בחרו להיות אנושיים".