משפחתו של סעיד דוד משה נהגה לכנות אותו בחיוך "הדוד משה". הוא אמנם לא היה הבעלים או הפנים המופיעים על אריזות מותג הירקות המוכר, אך במשך שנים גידל את תפוחי האדמה, הצנוניות והגזרים שהופצו תחתיו, עד שהשניים נטמעו אחד באחר. לאחר שנרצח ב-7 באוקטובר בידי מחבלים בביתו בניר עוז, הופצה ברשתות החברתיות שמועה שהוא והדמות חד הם.
לכל העדכונים על המלחמה
"אפשר לראות הרבה קווי דמיון בינו לבין הדמות הזאת, החקלאי המקצוען. לא רק בשם ובמראה", סיפר אחיינו יריב. "הוא היה קיבוצניק אמיתי. האמין בחיים השיתופיים, בעבודה קשה. היה אחראי על גידולי השדה בקיבוץ עשרות שנים והתוצרת שלו שווקה בכל העולם. היינו באים אליו כל שנה וחוזרים עם שקיות של ירקות".
סעיד עלה עם משפחתו מעיראק כשהיה בן שנה. ב-1960 עברה המשפחה מבית שאן לתל אביב, ובהמשך הצטרף לתנועת השומר הצעיר והגיע עם הגרעין לקיבוץ ניר עוז. שם הוא הכיר את אשתו עדינה. יחד גידלו ארבעה ילדים ו-12 נכדים.
ביום הפשיטה של חמאס על העוטף, התעוררו השניים בביתם, כמדי יום ב-52 השנים האחרונות. "בשעה 07:00 הם הבינו שיש מחבלים בקיבוץ, נכנסו לממ"ד ונעלו אותו. ב-08:30 סימס לבת שלו שהמחבלים בבית ושהוא מחזיק את הדלת. הוא המשיך גם כשירו וזרקו רימונים לכוונו", סיפר יריב את מה שידוע למשפחה. "איכשהו הם הצליחו לפתוח את החלון, וירו בו עשרות כדורים תוך כדי שהוא אוחז בדלת. דודה שלי ניסתה לעזור לו וכתבה לנו שנפצע". לאחר שרצחו את סעיד, המחבלים חטפו את עדינה בת ה-72 לעזה.
"הרכיבו אותה על אופנוע בין שני מחבלים כשהיא צריכה להחזיק בהם. בתמונה שראינו היא הייתה נראית מאוד מפוחדת", סיפר יריב, וביקש להעביר מסר למקבלי ההחלטות: "אני מאוד מקווה שיעבירו לה את התרופות שהיא צריכה בהקדם. אני קורא לגל הירש ולממשלה לעשות את כל המאמצים לשחרר אותה כמה שיותר מהר".
המשפחה של יריב כבר חוותה את השכול בעבר. אביו, ששון, נהרג במלחמת יום הכיפורים כשיריב היה בן שנתיים, בדיוק 50 שנה קודם. סעיד היה איתו שם, בקרבות ברמת בגולן, ובישר את הבשורה למשפחתו. "הדודים שלי האמינו בדו-קיום", אמר יריב. "סעיד סיפר שאחרי שאבא שלי נהרג והוא ראה את השבויים הסורים ואפילו לא כעס עליהם. כל מה שהם רצו בחייהם, צמוד לגדר, הוא שלום ושכנות טובה".