יותר מ-100 ילדי בית הילדים, שעלו בעיצומה של המלחמה באוקראינה בסיוע הקרן לידידות וחב"ד, עברו מביתם באשקלון המופגזת לבית הילדים "אור שמחה" בכפר חב"ד עד לחזרה לשגרה. "זה מרגיש שבכל מקום יש מלחמה ואני כבר לא יודעת איפה יותר בטוח", אומרת חני בת ה-12 בכאב.
לכל העדכונים המלחמה
מלכי בוקיעט, שליחת חב"ד שמנהלת את בית הילדים "עלומים", מספרת: "בשבת בבוקר, יום שמחת תורה, התעוררנו לקול אזעקות בלתי פוסקות. תוך דקות הבנו שהפעם מדובר במשהו רציני. הילדים והצוות היו מבוהלים מאוד, רצו למקלט ושהו שם כמעט ברצף למשך 6 שעות. בין אזעקה לאזעקה היו דקות ספורות של שקט בלבד, בקושי הצליחו לשתות כוס מים ולהתלבש. ההתקפות נשמעו מסיביות במיוחד, וממש בשכונה שלנו נשמעו פגיעות ישירות במבנים, שריפות, עשן ורסיסים בכל פינה".
"לקראת הערב התחילו להגיע השמועות על מה שבאמת קורה סביבנו, על חדירת מחבלים ועל פגיעות בנפש", ממשיכה מלכי, "בשלב מסוים גם אצלנו פורסמה התרעה על חדירה והתבקשנו להישאר בבתים. כך, מפוחדים ומבוהלים, ננעלנו בבית, ישבנו סמוך למקלט, והתפללנו לסיום מהיר של המצב המפחיד הזה".
"מייד בצאת השבת, הבנו שהילדים מבוהלים מאוד מהיום הקשה שעבר שעברו, מהאזעקות שממשיכות והפגיעות הישירות. החלטנו שחייבים לעזוב את העיר. למרות החשש מהטראומות שצעד של עזיבה פתאומית עלול להציף ולמרות חוסר הוודאות, החלטנו לצאת בכל מחיר. במהירות רבה מצאנו מקומות בכפר חב"ד - במרכז הארץ - שהיו מוכנים לקלוט אותנו ורצינו לצאת לדרך. אבל אז - קיבלנו הוראה מהפיקוח ופיקוד העורף שהסכנה בדרכים גדולה, וצריך לשהות ליד מרחב מוגן.
"ביום ראשון אחר הצהריים, לאחר הערכות מצב נוספות אושר לנו לצאת לדרך ולפנות את הילדים מאשקלון למרכז הארץ. מיומנים לצערנו, ארזו הילדים מעט בגדים ויצאנו לדרך, עם אנשי הצוות המסורים, שלא נרתעו, וממשיכים לעזור, לעודד ולטפל בילדים עם כל הלב. יצאנו בתחושות מעורבות, חשש ופחד איך תעבור הדרך - סה"כ 50 דקות שהרגישו כמו נצח.
"בינתיים, אנחנו כבר כמה ימים בכפר חב"ד, גם פה נשמעות מידי פעם אזעקות, אבל לפחות אנחנו יוצאים רוב היום החוצה בבטחה, ישנים רגועים בלילה. אנחנו לומדים, משתתפים בסדנאות ובטיפולים רגשיים, מבשלים, משחקים ומתפללים לשלום החטופים, הפצועים, חיילנו היקרים וכל עם ישראל".
חני, בת 12, מהילדים שעלו מז'יטומיר בסיוע הקרן לידידות, נזכרת בדמיון שבין מה שחוותה עם שאר חבריה כאשר נמלטו מאוקראינה למלחמה בדרום: "באוקראינה היו יריות והפצצות ולכן ברחנו משם. ועכשיו זה מרגיש שבכל מקום יש מלחמה ואני כבר לא יודעת איפה יותר בטוח. אני מפחדת שעוד פעם אצטרך לטוס למקום אחר כי תהיה מלחמה. אני לא רוצה שתהיה עוד מלחמה. כאן בכפר חב"ד אני מרגישה מוגנת ואני יכולה להיות רגועה יותר".
צבי לייב בן ה-9, מספר על כך שהנהלת בית הילדים אמרה להם שעוברים מאשקלון לכפר חב"ד: "אמרו לנו שבאשקלון ימשיכו להיות פיצוצים, ושנצטרך לרוץ למקלט. בדרך בנסיעה היה קצת מפחיד, אבל עכשיו שהגענו למקום החדש כבר לא מפחיד כל כך. אבל אני כבר מתגעגע לחברים שלי באשקלון מהלימודים ואני לא יודע כמה זמן נהיה פה."
כזכור, בעיצומה של המלחמה באוקראינה, נמלטו לישראל ילדי בית הילדים "עלומים" מהעיר ז'יטומיר. הם עברו מאוקראינה דרך הרי הקרפטים אל רומניה במסע שארך שבוע וחצי. משם עלו לישראל בסיוע הקרן לידידות וחב"ד. בתחילת שנת הלימודים האחרונה בחודש ספטמבר, עזבו הילדים את המתחם שבו שהו בנס הרים ועברו למתחם גדול יותר באשקלון.
נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין: "אימצנו את ילדות וילדי בית הילדים בז'יטומיר כבר לפני שנים רבות, עוד טרם המלחמה באוקראינה והם בליבנו ובמחשבותינו תמיד. רק לפני קצת יותר משנה בשיא המלחמה ובחילוץ דרמטי סייענו למעל 100 יתומים מבית הילדים לעלות לישראל. שבוע שעבר עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' ותחת הפגזות ויירוטים סייענו להם להתפנות מאשקלון, שבה הם קבעו את מגוריהם, למקום בטוח יותר. הטראומה והפחד בעיניהם אמיתיים, אבל כך גם התקווה. הבטחנו להם, במילים ובמעשים, שהם לעולם לא יהיו לבד".