שלושה שבועות לאחר שנהרגה מפגיעת רקטה בשדרות, עדי ברוך הייתה אמורה לחגוג יום הולדת ולהיענות להצעת נישואים לה חיכתה מבן הזוג שלה, נבו. בהלווייתה ספד לה עם הטבעת שקנה לה בידו. אבן ספיר ושלושה יהלומים קטנים, בדיוק כמו שרצתה.
"היא חזרה לפני כמה שבועות מהטיול הגדול עם נבו. הוא חזר קצת אחריה, וכמה ימים לפני קנה לה טבעת אירוסין, התקשר לשאול אותי מה המידה וביקש שאשמור את זה בסוד", סיפרה אמה, אורית. עדי הייתה צלמת חתונות. כשהלכו להצטלם יחד בשדה כותנה לפני כשבועיים, הטבעת כבר הייתה איתו בכיס, מוכנה. "הוא קלט שהיא מתבאסת כי היא הייתה פרפקציוניסטית והכותנה ומזג והאוויר לא היו כמו שצריך, אז החליט שידחה את ההצעה ליום הולדת שלה".
"היא שאלה אותי למה לנבו לוקח זמן. תכננה תוכניות, דיברה על זה שהיא לא רוצה חתונת חורף", שחזרה האם. "הם עברו לגור יחד לפני חודש. בשבת הוא כבר ישב בחדר שלה בוכה והחזיק קופסה אדומה. כשפתחתי אותה ורואה בדיוק את הטבעת שרצתה. עברו לגור יחד לפני חודש. בהלוויה ביקש סליחה שלא הציע לפני".
בהלוויתה של עדי ספד לה נבו, כשהוא כורע ברך אל מול הקבר שלה, מחזיק את אותה הטבעת איתה התכוון להציע לה נישואין. "עדי שלי, כל המכתבים שכתבנו אחת לשנייה לא חשבתי שמכתב כזה אכתוב. מדהימה, רגישה, מצחיקה, יצירתית, נסיכה שטותניקית שמפזרת אבק פיות על כל הסובבים אותה", ספד נבו, "כמה אהבה וחן היה לך לעולם. היה אכפת לך מכל אחד ואחת. בהתרגשות של ילדים היית מתרגשת מצורת העננים, מצבעי הפרחים מאור השקיעה ונצנוץ הכוכבים. מאז שאני מכיר את עצמי אני מכיר אותך לצידי, היו לנו כל כך הרבה תכניות, ואני תכננתי בעוד חודש להפוך אותך לארוסתי ואם תסכימי להיות אשתי. ועכשיו לעולם לא אקבל תשובה".
ברוך, בת 22 מקריית נטפים, לא נקראה להגיע למילואים עד למלחמה. בתחילתה אמה נקראה לעבודה בעיריית פתח תקווה כחלק ממכלול החירום. בינתיים, עדי סייעה לה עם עבודות הבית ועם אחיה הקטן בן ה-11, אחד משניים שהותירה אחריה. "היא שירתה בסדיר כסמב"צית חיר בחברון. שמעתי שהיא מתחילה לדבר על ללכת למילואים, אמרתי לה 'מה פתאום, בלי צו את לא הולכת'. מסתבר שהיא טמטמה לכולם את השכל כדי להתגייס. התקשרה למפקד, לחברות שלה בצבא. היא אמרה לי 'אימא צריכים אותי בדרום, אני אהיה שם'. המפקד שלה מהסדיר משך אותה איתו. הייתי בטוחה שהיא תשב בחמ"ל והייתי רגועה יותר. היא כתבה לבעלי בוואטסאפ שיעבדו עליי שהיא אמורה להתגייס לעזה ואז יגידו את האמת, שקצת יותר רחוק, וזה ירכך את המכה".
"היה אמור להיות לה טרמפ למילואים עם הקצין שנפצע איתה, אבל בסוף אבא שלה לקח אותה. באוטו היו השיחות האחרונות שלהם. היא אמרה לו 'אבא מה אתה רוצה, כל החיים חינכת אותי לנתינה, מה חשבת שיצא, תרנגול?', והוא אמר שהוא גאה בה", סיפרה אורית. "היא והוא הצטלמו על מדים לפני היציאה. אמרתי לה שאני אוהבת אותה. ראיתי שהעיניים שלה נפוחות, היא אמרה שלא קרה כלום אבל אני חושבת שהיא הרגישה".
האם ממשיכה: "אף אחד לא הודיע לנו. עליתי על זה לבד. פתחתי את הטלגרם וראיתי שבחורה כבת 20 נפצעה קשה מפגיעת רקטה בשדרות. פתאום נעצרה לי הנשימה. כתבתי לעדי והיא כבר לא ענתה. לבן שלי היה איכון על האייפון שלה והוא ראה שהטלפון בבית חולים ברזילי".
"המפקד שלה סיפר שהבת שלי הייתה גיבורה. הם זיהו נקודת תצפית על גבעה בשדרות. לא היה כוח אדם, והוא החליט שרק היא יכולה לעשות את זה אם תסכים להתגייס - ואם לא העמדה לא תיפתח. היא הספיקה להיכנס לשדרות, היה מטח טילים מטורף, היא יצאה מהרכב ויחד עם הנהג תפסה מחסה מאחורי קיר, כשהוא מגונן עליה. אבל היא קיבלה רסיס בראש ונהרגה במקום. כנראה שכשזה מכתוב, זה מכתוב".