פחות מיממה לפתיחת שנת הלימודים בבית שמש וראש העיר, ד"ר עליזה בלוך, הייתה במתח. כמו כל ראש רשות מקומית, 1 בספטמבר הוא מבחן כמעט מכריע של יציבות וניהול מערכתי: לדאוג לכל ילד למסגרת חינוכית היא משימה מורכבת מאליה, שמקבלת משמעות נוספת כשהעיר הקטנה שלך מכילה כמעט את כל גווני החברה הישראלית (פרט לערבים). ואם רוצים לדמיין את הדחף לעבור את הבחינה בהצלחה בשנת בחירות - צריך להפעיל את ההקלטה על x1.5 לפחות.
אבל לראש העיר בלוך היה אתגר נוסף, אחד מיני רבים שייחודיים לבירת עמק האלה - בבוקר נפתחו 30 כיתות א' חדשות מהניילונים, או יותר נכון: "עוד לפני שהספיקו בכלל לעטוף אותן בניילונים", מעידה בלוך בעצמה. ואם להיות הוגנים, 20 שעות לפני - המציאות בשטח אכן מאוד רחוקה: בכניסה לבית הספר היסודי שראש העיר נכנסת אליו, בסיור שאנחנו עורכים ערב פתיחת השנה, יש תמהיל כמעט כאוטי בין רעש מקדחות, בניית ריצוף וקישוט כיתות.
מורות בית הספר הנרגשות מדלגות עם פלקטים מנוילנים מעל שלוליות צבע טרי. את כל הקבלנים מכירה ראש העיר בלוך בשמותיהם - תחת עיניה הבוחנות: הם מראים לה לוח זמנים לפי שעה. "אם יש עיכוב של רבע שעה בלו"ז השעון קופץ", סוקר אחד מהם. בכל שנה נפתחות בבית שמש עשרות כיתות לימוד חדשות וההערכה של ראש העיר שייפתחו עוד 500 בעשור הקרוב.
הגידול הדמוגרפי בבית שמש אדיר, במימדים שכמעט אי אפשר לתפוס. לשם ההשוואה - ערב הבחירות ב-2018 היו בעיר 118,676 תושבים. 5 שנים אחר כך: יותר מ-170 אלף. עשרות אלפי זוגות צעירים עם ילדים היגרו לעיר וקצב הילודה בשמיים. בחמש השנים שחלפו, הקצה הדרומי של העיר הפך למרכז, הפריפריה עברה ללב ליבה של עיר ולא כמטאפורה, ורמת בית שמש משתרעת על פני חמש שכונות עם אלפי תושבים.
בלב מערכת הבחירות בבית שמש ניצבת דמותה של האישה הראשונה שעמדה בראש עיר חרדית למחצה, אחרי קדנצייה רצופה בסערות מקומיות - הציבור חלוק בדעתו האם מילאה את תפקידה לטובה. בסקר שערכו מערכת "חדשות בית שמש" בחודש שעבר, בלוך מקבלת 47.3% אחוז מהקולות לעומת המתמודד מולה, מטעם מפלגת "דגל התורה", הרב שמואל גרינברג, המשמש כסגן ראש העיר כ-12 שנים ומחזיק תיק החינוך החרדי בירושלים.
הרב גרינברג, חרדי-ליטאי, בוגר מכון מנדל ובעל תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, נחשב לאלטרנטיבה החרדית לבלוך ומועמד עתיר ניסיון בעיקר באחת הסוגיות שמעסיקות את תושבי העיר הצעירים: החינוך בעיר. החדשות המקומיות בימים האחרונים בליבה של מערכת הבחירות בבית שמש נעות בין דיווחים על מוסדות חינוכיים חדשים שד"ר בלוך חנכה "נגד כל הסיכויים" ובין מוסדות חינוכיים שבהם מתגלות תקלות - ואת המקום הרב גרינברג פוקד.
ברגע האחרון הצטרף למרוץ גם יריב חדש-ישן. סגן שר החקלאות משה אבוטבול, ראש העיר לשעבר שהפסיד לבלוך בשנת 2018, הודיע כי יתמודד שוב וטרף את הקלפים.
הבחירות לרשויות המקומיות - כתבות נוספות
כמעט בכל נקודה שרה"ע בלוך מצביעה עליה בסיור, כשנבחרה עוד היו תלי צמחייה ירוקה - והיום מדובר ברחובות בלתי נגמרים של אתרי בנייה מעלים עפר. שלוחה חדשה של בית החולים אסותא שהחלה להיבנות, מרכזים מסחריים, גנים ומוסדות חינוך בכל פינה. מבעד לתלי העפר, נמתח חיוך רחב כשהיא מדברת על מה שיקרה כאן בשנים הקרובות, ואין ספק שבאתרי בנייה היא מושלת ביד רמה: "בשום מקום בישראל לא קמות שכונות כל כך מרווחות - בשביל זוג צעיר שמגיע לכאן אין חלום כזה", היא מצביעה על אחד הרחובות החדשים שנמצאים בבנייה.
מלבד קיבוץ הגלויות בעיר הוותיקה שקלטה עליות בשנות ה-90, בכל שכונה ברמת בית שמש יש גוון ייחודי של תושבים: רמה א', הוותיקה ביותר - מאוכלסת בקהילות אמריקניות במעמד סוציו-אקונומי גבוה, את רמה ב' מאכלסים בעיקר חרדים - והקיצוניים ביותר שבהם. ברמה ג' יש חלוקה ברורה בין הווילות המפוארות לרבי הקומות הצפופים, רמה ד' נבנתה כשהיא מיועדת למשפחות חרדיות צעירות שמנהלות בימים אלו מאבק על אופי השכונה - בין המבקשים ליברליות במרחב הציבור לאלו הדורשים שמרנות וסגירה דתית.
רמה ה', החדשה ביותר, נועדה לציבור הכללי, לפי העירייה יש בה 70% חילונים ו-30% חרדים, או כמו שמיטיבה להגדיר ראש העיר: "לאלו שרוצים לנסוע בשבת להורים, אבל גם חרדים שלא רוצים לגור עם חרדים". אלפי יחידות דיור כבר החלו באכלוס התושבים הראשונים לשכונה החילונית - אבל מאבק חדש נפתח מכיוון לא צפוי: "רמת בית שמש ה' שווקה לציבור הכללי", מספרת בלוך, "אבל במחיר למשתכן זכו גם משפחות חרדיות - אז נכון להיום יש שם גם וגם".
"80 אחוז ממפגיני קפלן לא ישבו לקפה עם חרדי"
הגישה המכילה שנוקטת ד"ר בלוך - מוטלת בספק מעת לעת עם תיעודים שרצים ברשת. כך לדוגמה, בסרטון שעורר סערה ברשת בימים האחרונים צולמה תושבת השכונה כשהיא צועקת לחרדי ממרפסת ביתה: "נזרוק עליכם עגבניות עד שתעופו מכאן. כאן לא יהיה חרדים, נקודה. אתם תסבלו כאן בוקר צהריים וערב והבנות שיגיעו".
מנגד, מהשכונות המוצהרות כחרדיות בעיר עולים תיעודים של הסרת דגלי ישראל מעמודי רחוב לקראת יום העצמאות, השחתה של תמונות נשים בשלטי חוצות - כולל של ראש העיר עצמה, ואירוע שבו הייתה נצורה במשך למעלה משעה בטקס חניכה של תלמוד תורה חדש כשקבוצת קיצוניים צבאו על הדלתות, הציתו פחי זבל והשחיתו את רכבה.
דווקא אחרי אירוע כזה - בלוך מסרבת לדבר על גבולות: "העיסוק האובססיבי בהצבת גבולות והפרדות - אני מנהלת עיר. היכל התרבות שלי נותן מענה לכל התושבים, הסופרים נותנים מענה לכולם - וככה גם שירותי הבריאות. אין כאן יישובים, יש כאן עיר אחת". כשהיא נשאלת מתי היא מתכוונת להציב קו אדום - היא עולה להתקפה: "אני לא יודעת למה צריך להיחצות קו אדום. 170,000 תושבים, 20 שוברי דגלים ואתה מדבר איתי עליהם. יש חבורה אחת שלא מתחברת לסיפור הכללי ועל זה בחרת לדבר איתי?".
בשביל ראש העיר, האישה הראשונה בבית שמש המתחרדת שעשתה היסטוריה כשנבחרה ונשאה עיניים ליברליות עם כניסתה לתפקיד - כנראה נוח יותר לדבר על מבנים שטרם אוכלסו. אולי במקרה, דווקא כשהשיחה גלשה לנושאים המכאיבים יותר בעתיד העיר - חנינו במפתיע ליד עוד מבנה בבנייה והריאיון נקטע - שלא נפספס את ההישגים, שלא נתעמת עם האתגרים.
למעשה, ד"ר בלוך מציגה תזה שנוייה במחלוקת לעיר. קצת לפני בחירתה לתפקיד ראש העיר, עוד כשהייתה מנהלת וד"ר לחינוך בבית שמש, כתבה ספר ושמו "לבנות את הגשר הזה" - שעוסק בסוגיות חינוכיות שונות איתן התמודדה בקריירה. לקראת סוף הספר היא מתארת סערה תקשורתית בשלהי 2011, בעקבות בחור חרדי מבית שמש שירק על ילדה בת 7 בגלל הלבוש שלה.
האירועים השתלבו עם סערה דתית בצבא, והרב רפי פרץ, הרב הצבאי הראשי דאז, המשיל במכתב למפקדים: "צה"ל לא יהיה בית שמש". בלוך מתארת כי נחרדה מגודל הבעיה: "בית שמש הפכה להיות מודל שלילי אפילו בקרב אלו שאמורים להיות אמונים על הכלה ואהבת חינם" - ושאלה אותו במכתב תגובה איך היה מגיב אם הכותרת הייתה: "בית שמש לא תהיה צה"ל?".
כשהייתה צריכה לתווך לתלמידי ביה"ס את הסערה החרדית-חילונית, התלבטה האם להניח לסוגיה מחוץ לכותלי בית הספר או להצטרף באופן פעיל למאבק נגד התחרדות העיר, אבל היא בחרה באפשרות השלישית: לא מאבק ולא השתקה, לא להשאיר את האירוע מחוץ לכותלי בית הספר אבל להפגיש את התלמידים עם רב חרדי מקומי: "ראיתי ערך רב במפגשים עם החרדים מתוך אחריות משותפת לעתיד החברה שלנו", סיכמה בספר.
מאז, החברה הישראלית רק מקצינה עמדות, מנציחה פערים ומותחת לקצוות חדשים את השסעים בחברה. ד"ר בלוך מביטה מהצד ומלאה בביקורת: "אנחנו חיים בימים מורכבים כי כל אחת מהקבוצות חיה בגטו ולא מכירה שום דבר אחר. אני מתערבת איתך ש-80% מהמפגינים בקפלן, ויש לי ביניהם חברים טובים, לא ישבו מעולם לקפה עם בחור חרדי. שמה על זה את הראש שלי. וגם הפוך. ולכן נורא קל לשנוא, לכעוס, לחשוב ש"לקחו לנו את המדינה". הלו? מה הסיפור שלך?". הבעיה, לדבריה של ראש העיר בלוך, היא לא כי נהיינו שונים, הבעיה היא כי פתאום אנשים מבינים שהם לא מכירים שום דבר אחר: "אנחנו יוצרים תרבות ניכורית מאוד גדולה, ודרך היציאה ממנה היא יישובים מעורבים. כל הגטאות מסוכנים, בעיניי ביתר עילית וגבעתיים מסוכנות באותה מידה. ממש, מסוכנות. לכל חילוני אני אומרת, מי שרוצה גבעתיים, שלא יבוא לבית שמש. גם לחרדי שמתלונן על אירוע חילוני - אני אומרת לו לך לביתר עילית. מי שרוצה יישוב הומוגני, בית שמש לא מתאימה לו בגרם".
בלוך ממשיכה בעקביות לבחור ב"אפשרות השלישית": "המשימה שלי היא לשמר את הפסיפס הזה, את המגוון האנושי הגדול. יש לזה כוח גדול בדרך שלנו לייצר פה חיים. ילד שיגדל בבית שמש יגדל להיות יותר טוב. ילד שנולד בבית שמש חי במורכבות, הוא מכיר דברים שהוא לא יכול לספוג במקום אחר".
כמו שזה נראה כרגע, 170 אלף התושבים בבית שמש יצטרכו להכריע ב-31 באוקטובר בין הד"ר לרב. כמה פואטי, עיר עם שתי זהויות שונות ושני מועמדים שמצהירים על "האופציה השלישית" - חיים "משותפים". השאלה שעומדת על השולחן כרגע היא סוגיית החינוך לילדים, אבל מתחתיו מבעבעת שאלה אחרת - לאיזו זהות תקום בית שמש בראשון בנובמבר.