כך הפכו הבחירות המקומיות לזירת קרב בין המפלגות החרדיות

משפט אחד מתוך שיחה חופשית שניהלה ראש עיריית בית שמש עליזה בלוך עם תושבי העיר לפני כשבועיים היטיב לתאר את המתרחש בפוליטיקה החרדית לקראת הבחירות המקומיות שייערכו בסוף חודש אוקטובר. "תראה מה הולך באלעד, מה הולך בביתר (עילית - י"א), היא אמרה, "זה ברמה של להרוג אחד את השני. תאמין לי, זה איומים והלחצות. מה לא?". זה היה משפט קצר. אבל בלוך ניסתה להסביר באותה שיחה איך מאבק בעיר חרדית אחרת עשוי להשפיע על גורלה בבחירות הקרובות.

לפוליטיקה החרדית יש כללים משל עצמה, ולא לחינם עוקבת בלוך בדריכות אחר ההתנהלות של ש"ס ויהדות התורה בערים כמו אשדוד, אלעד, בני ברק וביתר עילית. ההכרעה מי יתמודד לראשות העיר אינה נופלת על פי סקרי דעת קהל על "איך היה ראש העיר בכהונתו בקדנציה האחרונה" או "מי ראוי להחליף אותו?". הציבור כמעט אינו חלק מהמשחק. הפוליטיקאים החרדים, בגיבוי הרבנים, מנהלים את המשחק מתחילתו כמעט עד סופו. והמשחק הזה נגזר מדילים והסכמות בכל חלקי הארץ. למשל? אם מפלגה אחת תומכת במועמד של מפלגה חרדית אחרת בעיר מסוימת, אז השנייה תידרש לתמוך במועמד מטעמה בעיר אחרת. משחק פשוט. תן לי ואתן לך.

והפעם, הכול נראה אחרת, לפחות בינתיים. מערכת הבחירות הנוכחית לרשויות המקומיות מסמלת יותר מכל את הכאוס הפוליטי החרדי שבא בין היתר בעקבות משבר ההנהגה החרדית, בדגש על הציבור הליטאי. במקום לצופף שורות, להכריז על מועמד מוביל אחד בכל עיר - ש"ס, דגל התורה ואגודת ישראל לא מצליחות להגיע להסכמות מינימליות והמחיר שהן ישלמו עלול להיות יקר מאוד. נכון, אצל החרדים תמיד המשחק הוא עד הדקה ה-91 אבל במצב הנוכחי, קשה לראות איך כל השחקנים הפוליטיים מצליחים לסדר את הקלפים באופן מושלם.

אשדוד היא אחת משתי המשימות המרכזיות של ש"ס בבחירות הקרובות. מערכת הבחירות בעיר הפכה בחודשיים האחרונים למאבק יצרי לא רק בין חרדים לחילונים אלא גם בין חרדים לחרדים. יו"ר ש"ס אריה דרעי היה בטוח כי יצליח במאבקו להדיח את ראש העיר הנוכחי יחיאל לסרי, זאת בשיתוף פעולה עם זרמים חרדים נוספים, בדגש על חסידות גור - אבל התוכנית השתבשה בדרך. אבל לפני שנתאר את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, חשוב להבין: ש"ס לא מרוצה כלל מתפקודו של לסרי בקדנציה האחרונה. אחרי שהיא הגישה לו את הניצחון ב-2018 על מגש של זהב היא ציפתה לקבל יותר, אבל לסרי לא עמד ברף הציפיות והזעם הצטבר עד שהתפוצץ עם הכרזתו על התמודדות לקדנציה נוספת.

ללסרי הוצעו תפקידים יוקרתיים כדי שיפנה את מקומו, כמו למשל מינוי לשגריר ישראל במרוקו אך הוא התעקש והודיע: "אני רץ עד הסוף". דבר לא עזר ולדרעי לא נותרה ברירה, אלא לנהל את המלחמה הזאת בפומבי. הוא רקח דיל עם מוטי בבצ'יק, איש חסידות גור ואחד האנשים החזקים בפוליטיקה החרדית, בדגש על סיעת אגודת ישראל החסידית. בבצ'יק הוא יד ימינו של יו"ר יהדות התורה השר יצחק גולדקנופף. אלא שאז התברר כי דיבורים לחוד ומעשים לחוד, ולא כולם באגודת ישראל אהבו את הדיל של בבצ'יק עם דרעי. בסיעה המקומית חתמו מיד על הסכם תמיכה פומבי עם ראש העיר המכהן לסרי.

זאת הייתה מכה לדרעי. הוא הרגיש נבגד ומבחינתו זאת הייתה מכה אחת יותר מדי. כדי לערער את היציבות של לסרי, ש"ס הציבה מועמד משלה לראשות העיר - אבי אמסלם, יו"ר ש"ס המקומית, ופרסמה מכתב מטעם מועצת חכמי התורה, הסמכות הרוחנית העליונה של המפלגה נגד לסרי. המהלך הזה נחשב מסוכן, אבל הוא נועד לפצל עוד יותר את הקולות ולהחליש את ראש העיר המכהן. מי שחשב שזה סוף פסוק - גילה מהר מאוד שהחגיגה מוקדמת מדי. לסרי גייס רבנים מקומיים מטעם ש"ס שחתמו על מכתב תמיכה פומבי בו, עדות נוספת להיחלשות שלטון "המרנים". אין בעל בית אחד בזירה.

בינתיים, לא במקרה, מי שעשוי ליהנות מכל זה הוא המועמד המוביל מול לסרי - ברק סרי. האחרון מתמודד על התפקיד היוקרתי והעובדה שהוא מקורב לדרעי - עשויה לעזור לו בישורת האחרונה לצמצם את הפער מול ראש העיר המכהן. אם בכל זאת לסרי ינצח, ש"ס עשויה לאבד את אחד הנכסים הכי משמעותיים שלה מבין הרשויות המקומיות.

אבל ה"סכין" שדחפה אגודת ישראל לדרעי באשדוד, השפיע באופן מיידי על הקרב בבני ברק, עיר אולטרה חרדית שבה השאלה היא לא האם חרדי ינצח בבחירות לראשות העיר אלא איזה חרדי? מטעם איזו מפלגה? על פי הסכם ארוך שנים, דגל התורה ואגודת-ישראל, שתי הסיעות המרכיבות את יהדות התורה, מתחלקות בראשות העיר - קדנציה לזו וקדנציה לזו. הפעם תורה של אגודת ישראל והמועמד מטעמה הוא חנוך זייברט שכיהן כראש העיר בין 2013 ל-2018 והוא נציג חסידות גור. אבל גם העיר שבה התוצאות ידועות מראש - הפכה לזירת התגוששות חרדית.

דרעי החליט לגבות "תג מחיר". הוא הציב את ח"כ אוריאל בוסו מש"ס כמועמד לראשות העיר. באגודת ישראל היו מי שגיחכו בתחילה ופירשו את המהלך כ"מנוף לחץ" על חסידות גור בעקבות האירועים באשדוד, אבל בש"ס לקחו מהר מאוד את המועמדות הזאת ברצינות. דרעי והמפלגה סבורים כי הסיכוי למהפך פוליטי בעיר מעולם לא היה טוב יותר. בוסו מוביל קמפיין נגטיבי נגד ראש העיר הנוכחי ואלה שכיהנו לפניו בטענה כי הוא יטפל סוף סוף בהזנחה מתמשכת של התשתיות בעיר, מכת החולדות והעכברים ועוד ובאמצעות זאת מנסה לגייס קהלים נוספים מלבד מצביעי ש"ס.

ואם לא די בצרות מהצד של ש"ס, לאגודת ישראל כאב ראש נוסף. בכירים בסיעת דגל התורה הליטאית מתנגדים למועמדות של זייברט. אלה מבקשים להטיל וטו על מועמדותו ובמקומו להציב מועמד אחר, דרישה שבינתיים לא מקבלת גיבוי מצד רבני התנועה. אם אלה יישארו בהתנגדותם, מאחורי הפרגוד עלול להתרחש סוף סוף מהפך פוליטי דמוקרטי בעיר שבה כמעט בכל פעם ידעת תמיד איך אתה נכנס לקרב ואיך אתה אמור לצאת ממנו, הכול מראש. עם זאת, לפי גורמים ביהדות התורה, ההערכה הרווחת כי ההסכם יכובד, רוב הרבנים יקראו להצביע לזייברט והוא יכהן כראש העיר הבא, פעם נוספת.

חשבתם שמלחמת הכול בכול החרדית נעצרת כאן? לא. המרוץ לראשות העיר אלעד נראה מהצד אפרורי ומשעמם אבל גם כאן מאחורי הקלעים מתנהלת דרמה חרדית אמיתית, בעיקר כי לתוצאות המאבק יהיו גם השלכות על הבחירות בבית שמש, ביתר עילית ורכסים. ראש העיר אלעד הוא ישראל פרוש, בנו של השר מאיר פרוש, המכהן במשך העשור האחרון. שני הניצחונות של פרוש בשתי הקדנציות האחרונות הם כמו פצע פתוח כואב וקשה עבור ש"ס.

לציבור המזרחי בעיר יש יתרון מספרי, אבל המפלגה אף פעם לא הצליחה להשיג את הניצחון המיוחל. פעם בגלל עריקה בתוך המועצה, פעם בגלל פסילת מועמד על ידי בית המשפט. לפרוש כנראה יש מזל, תמיד הקלפים מסתדרים לו ומאחוריו גם הרבה רקורד של עשייה, מה שמסייע לו לנגוס בקהל המצביעים המזרחי. פרוש נהנה גם מתמיכה שקטה של הרב דב לנדו, מהמנהיגים הליטאים שתפסו את מקומו של הרב גרשון אדלשטיין שהלך השנה לעולמו.

זאת לא תהיה הגזמה לומר שמבחינת יו"ר ש"ס - הקרב על אלעד היא "משימת חייו". דרעי רוצה להחזיר עטרה ליושנה ולהעביר את ראשות העיר לידיים של ראש עיר מטעם ש"ס. במסגרת זאת, הוא דורש מדגל התורה לקיים את ההסכם שנחתם ב-2018 ולפיו ש"ס תתמוך במועמד של דגל התורה לראשות העיר - ח"כ יצחק פינדרוס ודגל התורה תתחייב לתמוך במועמד של ש"ס בבחירות הקרובות. בדגל התורה לא ממהרים להסכים. בכירים במפלגה טוענים כי את ההסכם יש לקיים רק אם פינדרוס היה מתמודד בפועל אך מכיוון שמועמדותו נפסלה בבית המשפט - ההסכם ממילא לא קוים.

איך כל זה קשור לבית שמש? דגל התורה רוצה מחיר חדש לתמיכתה במועמד של ש"ס באלעד - את התמיכה של דרעי במועמד שלה בבית שמש - שמוליק גרינברג. בש"ס מסרבים, ובינתיים מי שעשויה ליהנות מכל החגיגה היא ראש העיר המכהן בבית שמש עליזה בלוך.

את הניצחון האחרון בלוך השיגה בפער של 533 קולות, וכך גברה על המועמד החרדי משה אבוטבול שמאז התמנה לסגן שר החקלאות בממשלה הנוכחית. את תמיכתה השיגה באמצעות חרדים מודרנים המכונים "חרדים עובדים" שמאסו בממסד החרדי המקומי ורצו להצביע הצבעת מחאה. לא רק הם, גם סיעה אחת חרדית המכונה "שלומי אמונים", שבראשה עומד השר פרוש תמכה בשקט בשקט בבלוך.

למה כל זה חשוב? כי כדי לנצח פעם נוספת, בלוך צריכה שהחרדים ימשיכו לריב, ולפחות שאחת הסיעות תתמוך בה, גם אם זאת תהיה תמיכה שקטה. בעיתוי הנוכחי, איחוד חרדי בבית שמש נראה כמו חלום רחוק והיא יושבת ומחככת ידיה בהנאה וכל שנותר לה מלבד עבודת שטח סיזיפית וגיוס קהלים זה לתאר בשיחות עם הפעילים את הקרבות באלעד ובשאר הערים החרדיות, בסוף על פי מה שיקרה שם - יפול גורלה.

גם בערים כמו ביתר עילית, רכסים וערים נוספות מתנהל רחש בחש חרדי. חודשיים לבחירות, הקרבות עוד רחוקים מסיום וקשה להעריך מי ינצח ומי יפסיד אבל מסקנה אחת ניתן כבר לקבוע: החרדים מתמודדים ברשויות המקומיות עם כאוס פוליטי חסר תקדים שלא נראה כמוהו שנים. הסיעות אינן מקשה אחת ולדור החדש הצעיר יש הרבה מה לומר. האם זאת סערה שתחלוף בישורת האחרונה? גם אם כן, מדובר בתהליך שבטח עוד נשמע עליו, אולי יום אחד גם בבחירות לכנסת.