ההתעללות בפעוטות חסרי ישע הפכה למכת מדינה. בשבוע שעבר התפרסם נתון מצמרר - 830 מקרי התעללות שהתרחשו במעונות היום, במקום שאליו אנו שולחים את ילידנו הקטנים, מקום שאמור להיות להם בית חם, בטוח ואוהב. הנתון המחריד מעיד על תופעה נרחבת, שאת היקפה האמיתי ואת השלכותיה ההרסניות לא ניתן לאמוד במספר, שכן לכל מקרה אלימות יש אדוות רבות של נפגעים "שקופים" - תינוקות ופעוטות שראו וחוו את האירועים הקשים, הורים, אחים משפחות שלמות אשר נשארו עם פצע בנפש שיהיה קשה לאחות.
רק בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד 3 גננות מחולון בגין התעללות ותקיפת הילדים שעליהן אמורות היו להגן ולשמור. באותו יום הואשמה גם סייעת בפעוטון בהוד השרון ביותר מ-350 מקרי התעללות. שבוע קודם לכן פורסמו הקלטות מגן ילדים ברמת-גן והיד עוד נטויה. כל חשיפה שכזו משפיעה על תחושות הסטרס והחרדה ההורית. מנגנוני ההורות עובדים שעות נוספות. כל תגובה, כל התנהגות, כל אמירה של הפעוט מעוררת חשד ומעודדת "השתלת" מכשיר ציתות לתיק, לדובי או לבגד. כך הופך הפעוט חסר הישע והשפה לסוכן חשאי בשירות הוריו. צר לי לאכזב, הורים יקרים, הימצאותן של מצלמות ו/או מכשירי הקלטה במסגרות אינם ימנעו את האירוע הבא. הם אמנם עוצרים את הטרפת באותו מעון (שכבר מפוקח), אך בד בבד זורעים בהלה במדינה שלמה.
עם כל פרסום של אירוע אלימות עולה גל נוסף של זעקות הקוראות להרחיב את חוק המצלמות ולאפשר לכל הורה לצפות בזמן אמת בילדו השוהה במעונות היום לילדים עד גיל 3. אך האם זהו הפתרון? אני סבורה שלא. הרי הפיקוח על מעונות היום כבר קיים (וטוב שכך) ומקרי האלימות ממשיכים להיחשף. אני מאמינה שאם למנהלת המעון תינתן הסמכות המקצועית יחד עם המדריכה הפדגוגית ומפקחת המעון להסתכל בעין המצלמה הרבה מקרים יכולים להיפתר ואחוז המקרים בהם מחנכת תפגע בפעוט קטן. גילוי מכשיר הציתות על ידי צוות המסגרת החינוכית משפיע באופן ישיר על איכות הטיפול בילדים. מטפלות מדווחות על תחושת עלבון גבוהה, על חוסר אמון מצד הורים ועל ערעור תחושת הביטחון במסגרת החינוכית.
מעבר לכך, הצפייה התמידית פוגעת גם בפעוט עליו צופים. חוויית הגדילה והשגשוג של פעוט שחש שצופים בו כל העת וכל רגע שבו הוא מתמודד עם חברים, בסיטואציות שונות, בהתמודדות עם קונפליקטים היא שהוא אינו עצמאי, הוא חשוף ולא מוגן לא בתוך ולא מבחוץ ולמעשה אין לו את הכלים ואת היכולת להתפתח כיישות נפרדת אינדיבידואלית.
נכון, הורים ינשמו לרווחה אם תהיה להם שליטה על הנעשה בכל רגע נתון. הורים חרדתיים יתמכרו לתצפיות, הורים בעלי אופי חוקר יתחקרו שוב ושוב, פעוטות ומחנכות מטפלות יתרגלו למצלמה, אך לתחושת העלבון וחוסר האמון יש מחיר משמעותי, ואת זה צריך לזכור! בסופו של דבר, מרבית המטפלות בחרו במקצוע מתוך שליחות ואהבה וגם ההורים בחרו במסגרת החינוכית לאחר שחקרו, בדקו וקיבלו המלצות על אותו מעון.
אז מה ניתן לעשות על מנת להפיג את החרדה שמציפה אתכם ימים אחדים לפני שאתם מפקידים את האוצר היקר לכם במסגרת החינוכית? בדקו שלאנשי הצוות במעון של ילדכם יש הכשרה מקצועית מתאימה, בקשו ממנהלת המעון אישורי פיקוח, בטיחות, תזונה והדרכה. אל תתביישו, כל מעון מפוקח חייב על פי חוק בהדרכה חודשית.
תגיעו למסגרות החינוכיות מידי פעם, ללא תיאום מראש, התבוננו בצוות, בניקיון ובאסתטיקה, תבקשו לראות את תפריט המזון שמוגש לילדכם ותבדקו את מקום השינה שלהם. עשו סיור בחדרי השירותים והמטבח ותוודאו שיש למעון יועץ בטיחות שמגיע לבצע בקרה כנדרש על פי חוק. תבקשו לראות את סדר היום במסגרות החינוכית ובדקו שהפעילויות תואמות את הגישה ההורית והחינוכית שלכם. זכרו - כל הורה הוא מומחה לילד שלו ואתם בלבד יודעים מה הכי טוב בעבורו, מה הכי טוב בעבורכם. האמינו לאינטואיציה ההורית שלכם ויחד עם זאת בטחו בצוות החינוכי שעושה עבודת קודש.
גליה בקשי היא מומחית לגיל הרך, מנהלת התכנית להכשרת מטפלות במעונות היום ומרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע