האבטיח המתוק ביותר שלא תאכלו: החל קטיף אבטיחי המללי לתעשיית הפיצוחים

בתזמון מושלם - עם סיום הפגרה ותחילת עונת הכדורגל, נקטפים בימים אלו בעמק החולה האבטיחים מזן מללי, שמיועדים לתעשיית הפיצוחים. התחזית היא שהיבול בעמק החולה יניב כ-1,000 טון גרעינים.

מקורו של זן המללי הוא בכפר מל"ל שבשרון, המושב שבו נולד וגדל אריאל שרון. הזן המדובר הינו תוצר הכלאה בין אבטיח אמריקאי לאבטיח ערבי-בלאדי. זן זה נחשב לאבטיח המתוק בין הזנים, אבל בשל ריבוי הגרעינים שבתוכו והעדפת הצרכנים אבטיח ללא גרעינים- הוא מיועד רק לתעשיית הפיצוחים.

בעבר הרחוק המללי נחשב לזן המועדף על הצרכן הישראלי. בכתבה מלפני 68 שנים שכתב ג'ורי, הלא הוא הסופר והמשורר חיים גורי, הוא קבע כי "לכל הדעות יחשב היום האבטיח המללי ל'מלך האבטיחים' שקליפתו דקה, גרעיניו שחורים, ובשרו אדום, ומתיקותו מפורסמת בכל הסביבה, והוא זן מובחר ומבורר של גזע זורעי אבטיחים בישראל, שסבלנות ואהבה העלוהו על אבטיחים אחרים".

מדובר באבטיח קטן יחסית בגודלו, בעל קליפה בהירה, תוכו אדום עז, טעמו מתוק מאוד. יש הטוענים שהוא נחשב לאבטיח הטעים והמתוק ביותר מכל הזנים. היום מעדיפים הצרכנים אבטיח ללא גרעינים, ולכן מגודל המללי לצורך הגרעינים בלבד, לתעשיית הפיצוחים, כאשר השאריות לאחר הוצאת הגרעינים, מועברות להזנת בקר.

קטיף האבטיחים בעמק החולה נעשה באמצעות הכלים החקלאיים של ג"ג (גליל גולן), בחברה לפיתוח הגליל. בחברה אמרו כי שטחי הגידול של אבטיחי ה'מללי' לתעשיית הפיצוחים, משתרעים על מיקשות בשטח של כ- 10,000 דונם. האבטיח נזרע במהלך חודש אפריל וגדל במשך כארבעה חודשים. איסופו נמשך מחודש אוגוסט ועד ספטמבר.

מכל דונם יופקו כ-100 ק"ג גרעיני אבטיח, מה שיניב בסך הכול כ-1,000 טון גרעינים, המיועדים בעיקר לצורכי השוק המקומי. על אף היותו פרי רווי נוזלים, האבטיח נחשב לגידול חסכוני מבחינת צריכת המים, עובדה חשובה עבור החקלאים, עקב עליית מחירי המים לחקלאות. ניתן לגדל אבטיח ללא השקיה, או עם השקיה עד 300 קוב לדונם. בשל כך מעדיפים החקלאים בעמק החולה לגדל אבטיחים מזן זה, שהפך לגידול מרכזי בשטחי הפלחה אחרי שנקצרת החיטה, לטובת תעשיית הפיצוחים.

אבטיחי המללי נזרעים בשורות ונאספים על ידי מגוב וקומביין. המגוב קוטף את האבטיחים ומסדרם בשורה אחת מרכזית. מיד אחריו נכנס לפעולה הקומביין, שמעלה את האבטיחים באמצעות מסוע מוטות, אל יחידת הריסוק, בה מרוסקת קליפת האבטיח והתוצרת מועברת למכונת הדייש להפרדת הגרעינים. את הגרעינים מייבשים בחום השמש הטבעי ולאחר הייבוש הם מועברים לניקוי ועיבוד במפעלים במרכז הארץ.