דוח מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי) מצביע על תמונה מדאיגה: אחת מכל שבע עובדות ועובדי הרשויות המקומיות שלקחו חלק בבדיקת המבקר, מתניהו אנגלמן, מסרו שחוו הטרדה מינית או הכירו עובדת שחווה הטרדה במקום העבודה. עוד עולה מהדוח כי למעלה ממחצית מעובדי הרשויות המקומיות כלל לא יודעים מיהו האחראי למניעת הטרדות מיניות ברשות בה הם עובדים.
עוד עולה מהדוח כי 22% מהמשיבים הגדירו את מקום עבודתם ברשות כ"לא בטוח" או "בטוח במידה בינונית" מפני הטרדות מיניות. העיריות בהן שיעור העובדים שהגדירו את מקום עבודתם כ"לא בטוח" או "בטוח במידה בינונית" מפני הטרדות מיניות היה הגבוה ביותר, הן עיריית נצרת עם 42% מהמשיבים, עיריית אלעד עם 31% מהמשיבים ועיירת אום אל פאחם עם 30% מהמשיבים.
המבקר הדגיש בדוח את התמונה המדאיגה עוד יותר שעולה ברשויות הערביות, ובהן הרשויות בסמת טבעון ויאנוח-ג'ת שבהן כלל לא מונה אחראי על הטרדות מיניות, והרשויות בסמת טבעון, זרזיר, לקייה, מעלה עירון וסאג'ור שבן לא קבעו תקנון - זאת למרות שפערים אלו עלו כבר בדוח המבקר הקודם בשנת 2019. המבקר מדגיש כי משרד הפנים לא עקב אחר הליקויים שעלו בדוח הקודם, ואף לא גיבש תוכנית פעולה למאבק בהטרדות מיניות ברשויות מקומיות בחברה הערבית.
בנוסף, בארבע השנים האחרונות מאז דוח המבקר הקודם הוגשו רק 18 תלונות בגין הטרדות מיניות ברשויות שנבדקו. בערים אום אל פאחם ונצרת הגישו העובדים שש תלונות, אולם מתוכן רק אחת תועדה במשרד - כך שמספר התלונות הרשמי אינו משקף את מספר התלונות בפועל.
עוד נמצא בביקורת המעקב כי משרד הפנים אינו אוסף מידע על פעולות המניעה שנקטו רשויות מקומיות בנושא מניעת הטרדה מינית ועל מספר התלונות שהתקבלו והטיפול בהן, והוא לא קבע הנחיות לגבי מצבים שבהם האחראי נמצא בניגוד עניינים ובפרט לגבי מקרים שבהם מעורבים בתלונה עובדים בכירים, לגבי יידוע הנפגע בדבר הטיפול בתלונה ולגבי השמירה על פרטיות המעורבים.
מעקב המבקר נערך בחודשים יוני עד ספטמבר 2022 ברשויות בעיריות אום אל-פחם, אור עקיבא, אלעד, באר יעקב, חדרה, טירת כרמל, טבריה, מגדל העמק, נצרת ונשר, במועצה המקומית רכסים, ובמועצה האזורית חוף הכרמל.
בין המרכז לפריפריה: פערים בשירותים לאנשים עם מוגבליות
בנוסף, בדק המבקר את הפערים בין המרכז לפריפריה בשירותים שמספקות הרשויות המקומיות לאנשים עם מוגבלויות. מהדוח עולה כי רק 23% מהרשויות המקומיות שהשיבו על השאלון דיווחו כי הן מסוגלות לספק את כל השירותים לתושביהן עם המוגבלות. נתון מדאיג במיוחד שעלה בבדיקה זו, מצביע על כך ש90% מהרשויות המקומיות שולחות פעוטות בני חצי שנה עד שלוש שנים למעון יום שיקומי ברשות מקומית סמוכה - כאשר חלקם נאלצים לנסוע כ-70 קילומטרים ביום עד למעון ובחזרה לביתם.
"אנחנו לא מוכנים לקבל חיים של הדרה, אנחנו רוצים שהילד שלנו יהיה חלק מהסביבה שמקיפה אותו בלי התנצלויות ובלי תנאים", אמרו הורים שהשתתפו בקבוצות המיקוד של משרד מבקר המדינה. "באחד המקרים שניסינו להביא פעילות פנאי (לילדים) עם צרכים מיוחדים זה נכשל, לא התקבלנו בדלת פתוחה של העירייה. נאבקנו קשה והיינו צריכים להצדיק את קיומנו".
"אני לא צריכה מועדונית מיוחדת, אני צריכה חיי חברה עם חבר'ה צעירים", אמרה אישה עם מוגבלות שהשתתפה בקבוצת המיקוד של משרד מבקר המדינה. משתתפת אחרת העידה כי "חלק גדול מהעיר לא נגיש והמדרכות לא נגישות. אני לא יכולה להגיע לבריכה שהיא שני רחובות ממני בלי רכב, כי סגרו את הרחוב לכיסא גלגלים".
עוד בוואלה!
בישראל חיים כיום כ-1.6 מיליון אזרחים עם מוגבלויות שמהווים כ-17% מהאוכלוסייה הכללית. בשנת 2021 כ-26% מהרשויות המקומיות בישראל שבהן רוב התושבים יהודים לא עמדו ביעד הייצוג ההולם של בעלי מוגבלויות כעובדי הרשות, העומד כיום על 5%, ובקרב רשויות שרוב תושביהן לא-יהודים - 62% מהן לא עמדו ביעד הייצוג ההולם במלואו. בנוסף, לפי הערכות, אנשים עם מוגבלות נפגעים מאלימות ומעבירות מין פי ארבעה עד פי עשרה יותר מהאוכלוסייה הכללית, אבל המבקר מצא כי משרד הרווחה אינו אוסף מידע בנוגע למקרי אלימות שבהם נפגעים אנשים עם מוגבלות כדי לטפל בתופעה.
משרד הרווחה תקצב את הרשויות המקומיות ב-3.3 מיליארד שקלים עבור טיפול באנשים עם מוגבלות ומתן שירותים עבורם, אולם שיעור ההוצאות הכספיות בתחום המוגבלות מסך ההוצאות היה בין 36%-56% בלבד. שיעור התיקים בתחום המוגבלות מכלל התיקים המטופלים במחלקות עומד על בין 10%-36%. עוד עולה מהדוח כי קיימים הבדלים ניכרים בין הרשויות בהעסקת עובדים סוציאליים ייעודיים לתחום המוגבלויות - 78% מהרשויות המדורגות באשכול פריפריאלי גבוה מעסיקות עובדים סוציאליים המטפלים רק בתחום המוגבלויות לעומת 15% מהרשויות המדורגות באשכול פריפריאלי נמוך - פער של פי 7.