קרובי משפחה של חלק ממאות המהגרים שטבעו החודש לחופי יוון הזדעזעו לראות כמה מעט נפח תפסה הטרגדיה שלהם בסיקור החדשותי העולמי, בעוד שרובו ככולו התמקד בגורלם של חמישה הרפתקנים שהיו על סיפונה של צוללת שאבדה בדרכה לצפות שרידי הטיטאניק באוקיינוס האטלנטי.
לפחות 350 פקיסטנים היו על כלי השיט שהתהפך ב-14 ביוני, וקרוביהם ערכו להם בימים האחרונים הלוויות עם מעט מאוד תקווה שגופותיהם אי-פעם יימצאו במי הים התיכון. בצד השני של העולם, שניים מתוך חמשת התיירים ששילמו 250 אלף דולר כדי לצפות בספינה טרופה היו אף הם ממוצא פקיסטני - אך ממעמד שונה לחלוטין מזה של מאות האנשים שיצאו למסע נואש בחיפוש אחר עתיד טוב יותר באירופה.
"היינו המומים לגלות שמיליונים יושקעו במשימת החילוץ הזו", אמר לגרדיאן מג'יד, שחמישה מקרובי משפחתו היו על הספינה שטבעה לחופי יוון, על החיפושים הנרחבים אחר צוללת "טיטאן". "הם השתמשו בכל המשאבים וכל כך הרבה חדשות יצאו מהחיפוש הזה. אבל הם לא טרחו לחפש מאות פקיסטנים ואחרים שהיו על הסירה היוונית".
לדבריו, "זה מוסר כפול. הם יכלו להציל כל כך הרבה חיי אדם אם הם רצו, או לכל הפחות להשיב את הגופות שלהם". משפחות הקורבנות וארגוני זכויות אדם מאשימים את מדינות אירופה בכך שהן מקשות על סירות המהגרים להגיע בבטחה לחופיהן ובכך מסכנות את חייהם.
עיתונאית בכירה באחד מכלי התקשורת המרכזיים בפקיסטן, שדיברה בעילום שם, אמרה כי "זו לא אשמתם של חמישה גברים שמאות אנשים מתו מול חופי יוון. אבל זו אשמתה של מערכת שבה פערי המעמדות כל כך עצומים". לדבריה, "כשאנשים מציינים את זה מובן באופן שגוי כשנאה". היא אמרה כי ייתכן שהסיקור התקשורתי המקומי של מקרי המוות של המהגרים גם דעך בשל עייפות מהדיווחים לאורך השנים על מקרי מוות וטראומה ממעשי אלימות ואסונות טבע בארצם.
ובכל זאת, האסון האחרון בים התיכון היה חריג בהיקפו. שר הפנים של פקיסטן אמר כי עם יותר מ-300 קורבנות, מדובר באירוע קטלני יותר מכל מתקפת טרור בהיסטוריה של המדינה המוסלמית.
מאז הטביעה לחופי יוון, הרשויות בפקיסטן פעלו מהר יותר מבדרך כלל כשעצרו 14 חשודים בסחר בבני אדם, והמדינה הכריזה יום אבל לאומי. את קרוביהם של ההרוגים זה לא ניחם.
"זה עצוב שצוללת הנושאת חמישה אנשים עשירים זכתה להרבה יותר התחשבות, סיקור וחשיבות מאשר המהגרים על הסירה היוונית", אמר עבדול קארים, בעל חנות בן 36 מכפר בחלק הפקיסטני של חבל קשמיר, שאיבד בן דוד ודוד באסון. "הם הוציאו בטח מיליוני דולרים כדי להציל את העשירים, אבל לעניים אין הזדמנות כזו. אפילו ממשלת פקיסטן לא מתייחסת לנושא".
ארסלן חאן, מומחה לאנתרופולוגיה ביוניון קולג' בניו יורק, אמר כי הסיקור התקשורתי האינטנסיבי בפקיסטן ומחוצה לה של שני נוסעי הצוללת הפקיסטנים שאזאדה דאווד ובנו סולימאן, העניק לאובןד שלהם אנושיות שלה לא זכו אלו שטבעו ומתו בים התיכון.
"התגובה לצוללת הטיטאניק הייתה הרבה יותר אמפתית ומלאת צער", אמר. "הבדלים כאלה יוצרים את הרושם שהאחרונים ראויים יותר לאמפתיה וחמלה". הוא הוסיף כי במודע או שלא, התגובה השונה לשני המקרים מדגישה את חוסר השוויון ביחס לחיי אדם מסוימים על ידי החברה והממשלות השונות.
בעוד שמקצי שיפורים באמצעי הבטיחות עשויים למנוע טרגידה נוספת כמו הקריסה של צוללת טיטאן לתוך עצמה, המסעות המסוכנים לאירופה לא צפויים להיפסק כל עוד המערכת הכלכלית שהניעה אלפים מהם להמר על חייהם - ולהפסיד אותם - לא תעבור שינויים עמוקים.
"אני יודע דבר אחד: אנשים עניים יעברו את המסע הקטלני הזה שוב, מכיוון שהם חיים באומללות בפקיסטן והתנאים הכלכליים בלתי נסבלים", אמר מג'יד. "עדיף שהממשלות יפעלו טוב יותר כדי להפסיק זאת, במקום להטביע אותם בים הפתוח".