חשד המשטרה הוא שהרצח של שרית אחמד שקור ביום שישי האחרון בא על רקע נטייתה המינית. האירוע, שהתרחש כשבתל אביב אלפים חגגו בפומבי ובחופש מוחלט את אירועי חודש הגאווה, הציף שוב את מרחק שנות האור בין העיר הגדולה לפריפריה, ואת מצוקתם הייחודית של להט"בים ערבים בכל מקום בישראל, גם בשנת 2023.
ב-2019 אירע ניסיון רצח של נער בן 16, בו הואשמו שני אחיו שהגיעו מביתם בטמרה על מנת לחסל אותו בדקירות בסמוך להוסטל בו התגורר בתל אביב, להגנתו. שנה לאחר מכן, ב-2020 נערים מלוד תקפו בברוטאליות זוג צעירים ערבים שהחזיקו ידיים והתנשקו בנמל יפו, כי "הומוסקסואליות מביאה שם רע למגזר".
כשנתיים מאוחר יותר, ביולי 2022 סרטון בו מצולם נער בן 17 מאום אל-פחם מטייל בטול כרם עם חברים, "בג'ינס צמוד ובחולצות ורודות" הופץ ברשת "ובייש" את משפחתו. אביו ודודו נעצרו, הואשמו והורשעו על שהכו אותו ואיימו עליו ועל חבריו באלימות קשה בתגובה לסרטון. בחקירתם אמרו: "רוצים להשפיע עליו להיות הומו. המשפחה לא מקבלת את זה". גזר הדין טרם ניתן.
שרית אחמד-שקור, דרוזית בת 18 מהכפר כסרא-סמיע שבגליל המערבי, אוימה בעבר על ידי שני אחיה, היום בני 32 ו-28, שהורשעו במעשים ונגזר עליהם עונש מאסר בפועל. אביה ששוחח הבוקר עם וואלה! הכחיש כי הייתה מאוימת. לדבריו, "אין דבר שהיא ביקשה ולא עשינו, לא אני ולא האחים ולא המשפחה".
"על הנטייה הלסבית", אמר, "אנחנו יודעים על זה ומתמודדים עם זה, ואחים שלה התמודדו עם זה ואנחנו חיינו איתה עם זה ונותנים לה". מנגד, במשטרה טוענים כי בחודש שעבר היא פנתה לתחנת מעלות וסיפרה על מתיחות בבית. היא נשלחה במונית למקלט בבאר שבע, אולם זמן קצר אחר כך הודיע שהיא מעדיפה את בית אחותה בכפר סאג'ור בצפון. הקשר האחרון שהיה לה עם עובדת סוציאלית בשירות המשטרה היה ב-23 במאי. מאז לא נודעו עקבותיה עד שנמצאה מנוקבת כדורים וללא רוח חיים בצומת כישור.
בצומת בו נרצחה שרית אחמד ערכו אמש כמה עשרות טקס לזכרה. המתאבלים הניחו זרי פרחים ושתילים, תלו דגלי גאווה, שרו שירי אבל, הדליקו נרות זיכרון ונשאו נאומים.
"מיד עם תום האירוע הגיעו אלמונים מכפר סמוך, השחיתו ושרפו את כל דגלי הגאווה, אספו את כל העציצים והפרחים, הניחו אותם במרכז הכביש ודרסו אותם כשהם נוסעים הלוך ושוב עד שלא נשאר מהם זכר", סיפרו, "לא נשאר לזיכרון שום זכר בזירה, חוץ מסרטי הסימון של המשטרה". כתב חדשות 13 עלי מוגרבי שעוד עמד ושידר במקום, הותקף פיזית, חולץ מהמקום וקיבל טיפול רפואי. המשטרה פתחה בחקירה. טרם נעצר איש.
"זכרה יהיה מהפכה", מקווה עורווה אדם, מנהל פרויקט בית אל-מים של האגודה למען הלהט"ב, שנפתח לפני שנה ופועל לספק מענים, ולהיאבק באלימות ובדיכוי נגד הקהילה הלהט"בית הערבית. הארגון מספק טיפול רגשי וסיוע משפטי לקרבנות להט"בופוביה וכן פועל לשינוי מדיניות. הוא מודה כי לא היה באירוע אמש בצומת, על רקע חשש לאלימות. "אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג לביטחון שלנו כי המשטרה והממשלה לא עושות כלום", שיתף.
ולא מפתיע כשהוא מתאר, "מלא פונים מגיעים לקו הקשב שלנו אחרי שחוו אלימות, זה קורה בכל מקום. טרנסג'נדר ערבי שפנה אלינו בשנה שעברה חווה אלימות פיזית מטורפת מצד ערבים ברחוב, בחיפה".
עורווה אדם (שם משפחה שבחר לעצמו - י"א) בן ה-30, שעבר לחיפה מכפר בצפון (שביקש לא לציינו, "מתוך כבוד למשפחה"), סבור שהאקלים הציבורי בחברה הערבית מלבה את השנאה. "אתה רואה התבטאויות של נבחרי ציבור שמעידות על להט"בופוביה ולוקחים את זה כקמפיין לבחירות, אז זו התוצאה. אני מצפה מחברי הכנסת הערבים שיתחילו בצעדי הכרה בנו ושיפסיקו לפחד. נמאס לנו להיות בשוליים. אנחנו לא חיות, אנחנו בני אדם. מגיע לנו לחיות כמו בני אדם", אמר.
ח"כ אחמד טיבי גינה אמש את הרצח של שרית אחמד וכינה אותו "רצח נתעב". הוא אמנם לא התייחס במפורש או במרומז לרקע הנטען אבל אמר, "אין לאף אחד זכות ליטול חיי אחרים מכל סיבה שהיא. זה נורא". את הדברים אמר בעת ניחום אבלים בפני מאות אנשים באוהל אבל לנרצחי הטבח של יום חמישי ביפיע.
"לצערנו ללהט"ב ערבי היציאה מהארון עדיין נחשבת פריווילגיה גם ב-2023", אומר ג'ונתן אלחורי הפעיל החברתי והמרצה בן ה-31 מחיפה, שיצא מהארון לפני עשר שנים אחרי שנים שלדבריו היה פוקד את הכנסייה להתפלל שהנטייה תעבור לו, "יש משפחות רבות שעדיין לא מקבלות את זה בכלל", הסביר. "לצאת מהארון בחברה הערבית זה לא רק להורים שלך, אלא גם למשפחה המורחבת, לכפר, ולחברה בכלל. לא עניין פשוט בכלל. הרבה מאד אנשים בוחרים לחיות חיים כפולים כדי להימנע מזה. אחרים בחברה הדרוזית, או הבדואית או המוסלמית פשוט ברחו מהכפר לעיר בה אף אחד לא יכיר אותם".
"חיפה מלאה בצעירים כאלה מהדרום. אני מכיר מישהי שכל כמה זמן עוברת דירה מפחד שבסוף יגיעו אליה. חלקם מצאו אנשים טובים שמארחים אותם אבל יש גם כאלה שחיים ברחוב וכאלה שעוסקים בזנות רק בשביל להשיג אוכל ולהתקיים". לטענת אלחורי, אלימות מילולית ופיזית כלפי להט"בים היא עניין שקורה כל הזמן. "ראו אותי עם צלב על הצוואר והיה מי שאמר שזה לא מסתדר עם דגל הגאווה שהחזקתי. או שצועקים מרכב חולף כי הלבוש שלי 'יותר מדי ססגוני', או שבסופרמרקט מישהו יעיר 'מה אתה מתנהג כמו אישה תהיה יותר גבר'. ברחוב צועקים ממכוניות חולפות, 'יא לוטי' שזה כמו מילת גנאי להומו".
"כמעט שתי יממות עברו וחברי הכנסת הערבים ממלאים את פיהם מים באשר לנסיבות בהן נרצחה שרית אחמד שק'ור", נמסר היום מטעם האגודה למען הלהט"ב. "להט"ב קיימים גם בחברה הערבית, הם קיימים וקיימות ורבים מדי מהם חווים קשיים והתמודדויות ייחודיות להם. יש מי שמתביישים להודות בזה, אבל זו האמת, וגם אם תתעלמו ממנה היא לא תעלם", טענו.
"מה חושבים היום בני ובנות נוער להט"ב ערבים שרואים שלנבחרי הציבור מהחברה הערבית קשה לומר ששרית אחמד שק'ור נרצחה על רקע נטייתה המינית? שקשה להם לדרוש בשמם ביטחון ורווחה? מי יזעק את זעקתם? אתם מייצגים גם להט"ב בחברה הערבית, אז הגיע הזמן להכיר בהם ולשלוח להם מסר חד משמעי שיש נבחרי ציבור שנמצאים לצידם ושומעים את קולם. הצטרפו אלינו במאמצים לייצר מענים מתאימים ללהט"ב מהחברה הערבית. מענים שאולי ימנעו את הרצח הבא", הוסיפו באגודה.
ממחקר ארצי שנערך ב-2021 במכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב באגודה למען הלהט"ב, על ידי ד"ר סיגל גולדין ונאג'י דעאס, עולה כי 83% מהלהט"ב הערבים בישראל חיים את חייהם בארון כאשר 50% מהמשיבים דיווחו שהם בוחרים לחיות את חייהם לגמרי בארון, או כמעט לגמרי בארון. 33% דיווחו כי הם מחוץ לארון באופן חלקי. 17% בלבד מתוך המשיבים דיווחו שהם חיים את חייהם 'מחוץ לארון'.
מהמחקר עולה כי הסיבות המרכזיות לבחירה בחיים בארון הן: חשש מאי-קבלה של הסביבה, חשש מדחייה חברתית ורגשית, פחד מפני פגיעה פיזית עד כדי רצח, ותחושה של אמביוולנטיות סביב הזדהות עם ערכים דתיים ו/או מסורתיים (בושה, אשמה, בלבול, סלידה עצמית) שאינה מאפשרת לתקשר בנושאי זהות מינית ומגדרית עם הסביבה.
כ-72% מהמשיבים דיווחו כי משפחתם הקרובה אינה תומכת בהם כלל בכל הנוגע לזהותם המינית או המגדרית, 82% דיווחו כי גם משפחתם הרחוקה אינה תומכת בהם. רוב מכריע דיווחו כי גם המעגלים החברתיים הרחוקים אינם מהווים מקור תמיכה עבורם (75% מהמשיבים). לעומת תמונת המצב הקשה המצטיירת בנושא היעדר מוחלט של תמיכה מהמשפחה וממעגלים חברתיים רחוקים (בישוב, בבית הספר, בעבודה וכו'), רוב המשתתפים (67%) דיווחו כי המעגל הקרוב של חברים וחברות כן מהווה מקור תמיכה עבורם בקשר לזהותם המגדרית/מינית.
עוד בוואלה!
כאשר נשאלו משתתפי המחקר האם לדעתם יהיה אפשרי לקדם שינוי ביחס החברה הערבית לנושאים ולאנשים להט"בים, 60% סברו שאכן יהיה ניתן בפועל לקדם שינוי כזה. אבל בינתיים, מנתוני המחקר בנושא להט"בופוביה עולה תמונה קשה לפיה רוב חברי וחברות הקהילה הגאה הערבית מתמודדים עם הדרה חברתית, ועם גילויי עויינות, תוקפנות, אלימות מילולית ולעיתים גם אלימות פיזית - בין אם שמופנים אליהם באופן ישיר, ובין אם הם חשופים להם בסביבתם הקרובה.
נראה כי חשיפה ללהט"בופוביה בקרב להט"ב בחברה הערבית היא עניין בשגרה, ומתרחשת עבור רוב חברי.ות הקהילה - כמעט תמיד, לעיתים קרובות, בכל המרחבים הפרטיים והציבוריים (בבית, בביה"ס, בישוב, בשכונה, ברשתות החברתיות ועוד).
הזירות הקשות ביותר בהם מתקיימת עצימות גבוהה של גילויים להט"בופוביים כוללים את: בתי הספר - 88% נחשפו או חוו באופן אישי להט"בופיה במסגרת הבית-ספרית, הן על ידי תלמידים והן על ידי צוות ההוראה (מתוכם 67% לעיתים קרובות או כמעט תמיד); היישוב ושכונת המגורים - 84% נחשפו או חוו באופן אישי להט"בופוביה בקהילה הקרובה ובסביבת המגורים היומיומית שלהם (מתוכם 36% לעיתים קרובות או כמעט תמיד); והמשפחה - 80% נחשפו או חוו להט"בופוביה במשפחה (מצד הורים, אחים ומשפחה מורחבת) מתוכם 35% לעיתים קרובות או כמעט תמיד.