יממה אחרי רצח חמשת הצעירים ביפיע שליד נצרת, התושבים זועמים על הפקרות הממשלה לדבריהם וחוסר הביטחון שאופף את רחובות הכפר. "זה בוקר מלא עצב ודאגה", אמר בבכי עאיד עלי סאלח, תושב יפיע. "אין לי מלים לתאר את ההרגשה שלי. אסון זו מלה עדינה לתאר את מה שקרה אתמול. זו רעידת אדמה, רעידת רגשות. אני היום מלא פחד, כמוני רוב התושבים. אתה רואה את הפחד בעיניים של האנשים. יש חשש אמיתי לצאת מהבתים. בחלומות הכי רעים שלי לא דמיינתי שיגיע אלינו יום כזה שחור. אני לא מסוגל להבין איך הגיע אלינו מעשה כזה ברברי. רצחו בדם קר נערים, תלמידים. אני לא מצליח לעכל את זה".
סאלח היה מחנך במשך 40 שנה ויצא לפנסיה לפני שלוש שנים. את חייו הקדיש לעולם החינוך ואתמול התקשרו אליו עשרות מתלמידיו לשעבר, שיתפו אותו בעצב, בדאגה, בכעס ובתחושת חוסר האונים. "הימים הם ימים של אוירת פורענות ואלימות והממשלה לא מספקת תחושת ביטחון", האשים. "זו ממשלה שיושבים בה גזענים, בן גביר וסמוטריץ'. סמוטריץ' קרה למחוק את חווארה. לא אכפת לו מאיתנו. אנחנו מרגישים מופקרים. אכפת להם מהחיים שלנו?"
עו"ד עימראן כנאנה, לשעבר ראש המועצה המקומית יפיע הצטרף לתחושות ואמר כי הוא חש תסכול עמוק. "זו טרגדיה", שיתף. "אנחנו זועקים לשמיים בתקווה שישמעו אותנו. אנחנו מופקרים. לשם מה אנשים חיים במסגרת של מדינה? כדי שיהיו מסגרות שיספקו לאדם את הצרכים הבסיסיים שלו ובראשם - ביטחון אישי. אבל היום אין ביטחון, הכול מעורער. יש פחד לצאת מהבית, יש אפילו פחד לצאת למרפסת הבית ולהיפגע מכדור תועה. התחושה היום היא של חיים בג'ונגל". כנאנה הוסיף ואמר שתחושת חוסר הביטחון גורמת לבעלי האמצעים לצאת מהישוב ולעבור לגור בחיפה או בנוף הגליל.
סג'א קילאני נולדה, התחנכה וגדלה ביפיע. כיום היא גרה עם בעלה וילדיה בנצרת הצמודה. השבוע נרצח בנצרת קרוב משפחה של בעלה, אימן זועבי, בן 19. "אני לא ישנה כבר יומיים - תחושה שאבד הביטחון", סיפרה. "אם פעם היה מקרה קשה של רצח, החיים היו חוזרים לשיגרה אחרי יומיים. עכשיו זו תחושה תמידית של חוסר ביטחון. אני מתקשרת לילדים שלי כשהם נמצאים לבד בבית ואומרת להם לא לפתוח דלת או חלון. אני אפילו מבקשת מהם לא לשבת ליד חלון".
עוד הוסיפה קילאני ואמרה כי כל הקווים האדומים נפרצו. "אנחנו חיים בתוך סיוט. רצחו כבר תינוק, ירו בתוך בית ספר ובתוך בנק. התחושה שאתה יכול להיפגע בכל מקום. זו מדיניות של המדינה ותוצאה של הזנחה שנמשכת עשרות שנים. 40 אחוזים ממסיימי התיכון חסרי מעש, לילדים ונערים אין יכולת ללכת לחוגים אם להורים שלהם אין כסף. תעבור את הכביש לנוף הגליל ותראה פארקים, מגרשי משחקים, מתנ"סים וחוגים. זו מדיניות של הפליה, הדרה וגזענות שאומרת: 'תרצחו את עצמכם, לא רוצים אתכם פה'".