הבחירות בטורקיה: כמו פוטין ושי, גם ארדואן רוצה לשלוט לנצח

מארמונו באנקרה, נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן ראה השנה כיצד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג'ינפינג הצליחו לרשום הישג שבו הוא חושק יותר מכל: כהונה בלתי מוגבלת. בסין בוטלה במרץ ההגבלה של שתי כהונות בלבד כנשיא, שחוקקה בשנות ה-90, מה שבפועל מאפשר את כהונתו של שי בתפקיד עד מותו. פוטין באפריל חתם על חוק שמאפשר לו להתמודד על הנשיאות פעמיים נוספות, כלומר, עד 2036 לפחות - מה שיהפוך אותו למנהיג בעל הכהונה הארוכה ביותר מאז ימי האימפריה הרוסית, יותר אפילו מסטאלין. אין ספק כי מבחינת ארדואן, שרואה את עצמו כמנהיג חשוב לא פחות משני הדיקטטורים, הבחירות לנשיאות ב-14 במאי הן בעלות חשיבות עצומה ברמה אישית, גלובלית והיסטורית.

להיסטוריה יש חוש הומור ייחודי. פעמים רבות, אירועים שקורים בהווה מתכתבים עם נקודות מפנה בעבר. רצתה ההיסטוריה, והבחירות לנשיאות בטורקיה ביום ראשון נערכות מאה שנה לאחר היווסדה של הרפובליקה של טורקיה תחת הנהגתו של אבי הטורקים, מוסטפא כמאל אטאטורק.

עם זאת, בניגוד לרפורמות החילוניות והדמוקרטיות, שוויון הזכויות לנשים וההתקרבות למערב שאפיינו את אטאטורק, ארדואן בחר ללכת בכיוון ההפוך באמצעות שלטון שמרני-דתי, נכונות לעימותים עם המתנגדים לו, התרחקות מהמערב וריכוז הכוח הפוליטי סביבו. בבחירות הקרבות, המדיניות הזאת תעמוד במבחן הקשה ביותר עד כה, בשל המצב הגיאופוליטי המתוח בטורקיה ומחוץ לה, והמשבר הכלכלי העמוק והמתמשך במדינה - כל זאת בזמן שהאומה עדיין מתאבלת ומתקשה להתאושש מרעידת אדמה קטלנית שפקדה אותה לפני שלושה חודשים, ובה נהרגו כ-50 אלף אנשים ושלושה מיליון נעקרו מבתיהם.

ארדואן בן ה-69 משתייך למפלגת הצדק והפיתוח האיסלמית-שמרנית AKP. הוא נבחר לראש ממשלה ב-2003 וכיהן בתפקיד עד 2014, אז מונה לנשיא. ב-2016, ניסיון הפיכה כושל הוביל את ארדואן לערוך משאל עם חוקתי שהפך את טורקיה ממערכת פרלמנטרית למערכת נשיאותית. הוא ביטל את תפקיד ראש הממשלה, ומאז 2017, מנהל את טורקיה מארמונו בעל אלף החדרים באנקרה.

מבקריו טוענים כי ממשלת ארדואן חנקה התנגדות, שחקה זכויות אדם והשתלטה על המערכת המשפטית. הממשלה מנגד טוענת כי היא מגנה על האזרחים מפני איומים ביטחוניים, כולל ניסיון ההפיכה. ארגון פרידום האוס דרג את טורקיה כמדינה "לא חופשייה" ב-2016, דירוג שלא השתנה מאז.

תחת שלטון ארדואן, טורקיה לא נרתעה משימוש בכוח צבאי במזרח התיכון ומעבר לו. היא תקפה בסוריה ובעיראק במסגרת מלחמתה בלוחמים כורדים שדורשים מדינה, ושלחה תמיכה צבאית ללוב ולאזרבייג'ן. בזירה הדיפלומטית, טורקיה התעמתה עם כוחות אזוריים, כולל ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות וישראל. היא מנהלת מערכת יחסים מתוחה גם עם יוון וקפריסין בסוגיית גבולות ימיים במזרח התיכון.

ההחלטה הטורקית לרכוש מערכות הגנה אווירית מרוסיה הובילה להטלת סנקציות אמריקניות על אנקרה, וההתקרבות של ארדואן לפוטין גררה ביקורת וספקנות לגבי המחויבות של טורקיה לברית נאט"ו, שבה היא חברה.

ההתנגדות השנה של טורקיה לקבלת שבדיה ופינלנד כחברות חדשות בברית, בעקבות הפלישה של רוסיה לאוקראינה, גם היא הובילה לביקורת והסלימה את המתיחות במערב מול טורקיה. מנגד, ארדואן הצליח לתווך הסכם ליצוא חיטה מאוקראינה, מה שמדגיש את רצונו של הנשיא הטורקי להיחשב ככוח משמעותי באזור ובעולם.

היחסים בין טורקיה לאיחוד האירופי הם סיפור שנמשך כבר יותר מ-60 שנה. ב-1959, טורקיה הגישה בקשה להצטרפות לקהילה הכלכלית האירופית, שקדמה לאיחוד, וב-1963 חתמה על הסכם אנקרה.
שורה של הפיכות ואי יציבות פוליטית וכלכלית עיכבו את השילוב המלא של טורקיה, אך בשנות ה-80, תהליך החברות שלה חודש. בשנות ה-90, טורקיה קיבלה מעמד של מועמדת להצטרפות לאיחוד והחלה ליישם צעדים כדי לעמוד בתנאים של האיחוד להצטרפות.

אך סוגיות שונות הפריעו בדרך. ההחלטה של האיחוד להכניס את קפריסין ב-2004 לארגון היתה נקודת מחלוקת משמעותית עם טורקיה, ששולטת בצפון האי מאז 1974. ב-2011, נשיא צרפת דאז ניקולא סרקוזי ביקר באנקרה עם מסר ברור: צרפת מתנגדת לחברות של טורקיה באיחוד.

יש הטוענים כי השלטון של ארדואן שנהפך ליותר ויותר אוטוריטרי גרם לאיחוד לשנות את דעתו. הדיכוי האכזרי של ההפגנות בפארק גזי ב-2013, שחיקת זכויות האדם ושלטון החוק וביסוס המשטר במשאל העם החוקתי ב-2017 פוגגו בפועל את הסיכויים של טורקיה להצטרף לאיחוד. ב-2018, המועצה האירופית פירסמה הצהרה שבה נכתב: "המשא ומתן להצטרפות טורקיה נקלע למבוי סתום".

מערכת היחסים של טורקיה עם ארצות הברית הידרדרה משמעותית ב-2019 כשאנקרה רכשה מערכות טילי S-400 מתוצרת רוסיה, צעד שארצות הברית האמינה כי יסכן מטוסי קרב של נאט"ו שטסים מעל טורקיה. בתגובה, ארצות הברית סילקה את אנקרה מתוכנית פיתוח מטוסי קרב F-35 והטילה סנקציות על התעשייה הביטחונית שלה.

וושינגטון גם לא הסתירה את רצונה בשינוי משטר בטורקיה. ב-2019, ג'ו ביידן, שהיה מועמד לנשיאות, אמר כי ארצות הברית תתמוך במנהיגי האופוזיציה הטורקים "כדי שיביסו את ארדואן". "עליו לשלם מחיר על האוטוריטריות שלו", אמר ביידן ועורר את זעמו של הנשיא הטורקי.

לקראת הבחירות ביום ראשון, הכריז ארדואן על שורה של הטבות כלכליות לבוחרים, כולל גז וחבילות גלישה באינטרנט בחינם. זה לא יתקן את הכלכלה, שנמצצאת במשבר עמוק הודות לעקשנות של ארדואן עצמו.

דבקותו של ארדואן במדיניות מוניטרית של הורדת ריבית כדי להילחם באינפלציה, שיטה שמרבית הכלכלנים והבנקים המרכזיים בעולם מתנגדים לה, הובילה רק לזינקו ביוקר המחיה. הוא שחק את עצמאות הבנק המרכזי, החליף שלושה יושבי ראש ומינה במקומם קרובי משפחה, אך ורק כדי לא להיתקל בהתנגדות. ולראיה, האינפלציה בטורקיה בשנה שעברה הגיעה בשלב מסוים ל-85% , והלירה הטורקית עברה פיחות לעשירית מערכה מול הדולר בעשור האחרון תחת מדיניות "ארדוגונמיקס", כפי שמכנים אותה האנליסטים.

האינפלציה הרשמית כיום בטורקיה היא 43.68%, אך רבים סבורים כי זה נתון נמוך מדי. ארדואן מבטיח עדיין צמיחה גבוהה, שש מיליון משרות חדשות ותמיכה משמעותית במגזר התיירות, אך על פי אנליסטים, כל עוד ימשיך להתעקש על המדיניות המוניטרית שלו, האינפלציה רק תוסיף ותתחזק בחודשים הקרובים.

נשיא טורקיה גם מתמודד עם תהליך התפכחות בתוך עמו. בתחילת שלטונו, הוא נתפש כאיש רפורמות, מנהיג מעמד הפועלים ומוסלמי אדוק. הוא שיפר את הדיור ואת השירותים הציבוריים בעבור רבים - והצליח לגבש נאמנות עיוורת.

עם זאת, במהלך השנים, השגשוג הכלכלי החל לדשדש והאינפלציה זינקה. בנוסף, משטרו נהפך ליותר ויותר אכזרי ומדכא. הוא פיטר עשרות אלפי עובדי ציבור, עצר עיתונאים ומתנגדים, מילא את בתי המשפט בשופטים שתומכים בו, ואפילו החליף ראשי ערים נבחרים באנשי שלומו.

בפברואר, כשרעידת אדמה פקדה את דרום טורקיה וגבתה עשרות אלפי קורבנות, האזרחים מוכי הטראומה האשימו את הממשלה בתגובה האטית לאסון, בשחיתות ובבנייה רשלנית. רבים האשימו את ארדואן באופן אישי.

ברמה הגלובלית, ניצחון או הפסד של ארדואן ישפיעו, לדברי פרשנים, גם על הכיוון העתידי של ההתרחבות הדמוקרטית. בשנים האחרונות מדינות מהונגריה ועד הודו הלכו בעקבות ארדואן בשחיקת המוסדות הדמוקרטיים. 56 מדינות מוגדרות כיום "אוטוקרטיה אלקטורלית" לעומת 40 עם תום המלחמה הקרה, על פי מכון המחקר v-Dem.

ארדואן סלל את הדרך לאוטוקרטיה אלקטורלית שמתבססת על "מלחמת תרבויות מפלגת, עוינות למערב ופראנויה לגבי מזימות מבפנים ומבחוץ - כמו גם השתלטות על מוסדות מדינה חשובים, איום, הפחדה ומעצרים של מתנגדיו ושל נבחרי ציבור והשחיקה הרציפה של העיתונות החופשית", כתב ה"וושינגטון פוסט" אישאאן תארור אמר באחרונה.

אך אם ארדואן יפסיד, "זה יוכיח כי אפשר לעצור את שחיקת הדמוקרטיה ולשנות כיוון", נכתב באחרונה ב"אקונומיסט".

שתי מפלגות האופוזיציה העיקריות, CHP החילונית ו-IYI הלאומנית מהמרכז-ימין יצרו קואליציות עם ארבע מפלגות קטנות תחת המצע של שינוי המדיניות של ארדואן. הן התחייבו לחדש את עצמאות הבנק המרכזי ולהפוך את המדיניות המוניטרית השנויה במחלוקת שלו.

הן הבטיחו לפרק את הנשיאות לטובת המערכת הפרלמנטרית הקודמת ולשלוח לסוריה בחזרה פליטים סורים שנמלטו לטורקיה ממלחמת האזרחים ( 3.6 מיליון פליטים סורים חיים כיום בטורקיה).

הן רוצות לשפר את היחסים עם בעלות ברית במערב, כולל ארצות הברית, ולשוב לתוכנית פיתוח F-35.
הן גם רוצות לחוקק חוקים חדשים שירחיבו את חופש הביטוי ואת זכויות האזרח, כמו גם עצמאות גדולה יותר לבתי המשפט. גם ועדת הבחירות תיהנה מכוח רב יותר במקרה שארדואן יפסיד- בעיקר על רקע החשש כי הנשיא צבר כבר מספיק כוח כדי להפוך כל תוצאה בבחירות שאינה מראה על ניצחונו.

סקר שנערך ב-6-7 במאי על ידי חברת הסקרים קונדה לקראת הבחירות לנשיאות בטורקיה ביום ראשון, הראה כי ארדואן מפגר מאחורי יריבו כמאל קיליצ'דאראולו, 49.3% לעומת 43.7%, ולא מצליח לצבור את הרוב הנדרש כדי לזכות בסבב ראשון. על פי הסקר, שני המועמדים יתמודדו בסבב שני שייערך ב-28 במאי.

ביום חמישי פרש מוהרם אינג'ה, מועמד אחר לנשיאות, מה שצפוי לחזק עוד יותר את קיליצ'דאראולו - המועמד של ברית אופוזיציונית בת שש מפלגות ומנהיג מפלגת העם הרפובליקנית (CHP), המכונה גם "גנדי של טורקיה".

הפיגור של ארדואן בסקרים מספק תקווה לרבים בטורקיה, בעיקר צעירים, שרוצים לראות את שלטונו בן עשרים השנה מסתיים. אך ארדואן הוא שועל ותיק כשמדובר בקמפיינים פוליטיים - ויש לו גם את התמיכה המלאה של המדינה ומוסדותיה.