בית המשפט הצבאי ביהודה גזר 14 שנות מאסר ושש שנות מאסר וחצי וכן פיצוי כספי על שני צעירים בני 19 שהיו מעורבים באונס תיירת מפולין לפני כשלוש שנים סמוך לבית לחם. בפרקליטות הצבאית שוקלים לערער על גזר הדין. כמו כן, עניינו של נאשם נוסף עדיין מתנהל בפני בית המשפט הצבאי, וחשוד נוסף באירוע טרם נעצר.
בפברואר 2020, נסעה התיירת יחד עם בן זוגה ברכבם לעבר העיירה בית ג'אלה שליד בית לחם. במקביל נסעו הנאשמים, שהיו אז כבני 17 יחד עם שני בני אדם נוספים בטרמפ דרך אותו המקום. כשזיהו את בני הזוג, חסמו את רכבם והורו להם לעצור, תוך שאחד מהם הציג עצמו כשוטר במשטרה הפלסטינית. כשעצרו קשרו הארבעה את בן זוגה של התיירת, שהתחנן בפניהם לשחרר אותם, תפסו את האישה והחלו לבצע בה זה אחר זה מעשי סדום ואונס קשים. כל זאת, תוך שהם מתעדים במצלמה חלק מהמעשים ומחייבים את האישה להסתכל במצלמה, בזמן שאחד מהם אוחז בסכין ואחר מפקח שבן זוגה לא בורח. לאחר מכן, גנבו מהאישה את התכשיטים שענדה ואת הכסף המזומן שהיה ברשותם, ניקבו את גלגלי הרכב שלהם ונמלטו מהמקום.
עם היוודע פרטי האירוע למשטרה הפלסטינית - נעצרו שני הקטינים הנאשמים בתיק והוחזקו במעצר אך כעבור שישה חודשים שוחררו לביתם. בהמשך נעצרו על ידי המשטרה וצה"ל ונשארו במעצר עד תום ההליכים.
"מעשיהם של הנאשמים בוצעו באכזריות רבה ובחוסר אנושיות", נכתב בגזר דין. "אחד מהמעורבים אף נשא עימו נשק קר. במהלך האירוע, ביצעו שלושה מהתוקפים בנפגעת העבירה מספר מעשי אינוס ומעשי סדום, במקביל ובזה אחר זה. האחרונה, הייתה חסרת אונים והוחזקה בכוח על ידם, בוכה ומתחננת על נפשה. בכל זמן ביצוע המעשים, אף אחד מארבעת התוקפים, לא גילה שבב של אנושיות, חמלה או רחמים כלפיה", נכתב.
מגזר הדין עולה כי ההבדל בעונשים של השניים עולה מההבדל במעורבותם באירוע. "הנאשם הראשון היה דומיננטי לאורך האירוע כולו, והיה שותף אקטיבי בכלל מעשי המין שבוצעו", נכתב. עם זאת, צוין כי הנאשם השני לא פגע מינית בעצמו באישה, אלא רק שמר על בן זוגה בזמן שהאחרים ביצעו את המעשים ולכן "הורשע כמבצע בצוותא למעשי האונס מכוח דיני השותפות".
עוד ציינו השופטים בהחלטתם כי "אכזריותם של התוקפים באה לידי ביטוי גם כלפי נפגע העבירה. לאחר שקשרו אותו והשאירו אותו בסמוך למעשים הקשה שבוצעו בחברתו. הם קירבו את נפגע העבירה על מנת שיראה את המעשים מקרוב. הרוע המשיך גם לאחר שהגיעו לסיפוקם המיני, אז צילמו את נפגעת העבירה בתנוחות משפילות".
בנוסף, נכתב בגזר הדין כי מאז האירוע הנפגעת מעידה כי היא "סובלת מבעיות לחץ דם, קשיי נשימה, חוסר שינה ואין באפשרותה להירדם ללא תרופות. היא מפחדת לצאת בשעות הערב לבד מהבית וסובלת מחוסר שקט ולחץ תמידי. עוד ציינה, כי לאחר האירוע ובשל פחדיה עברה ניתוח להסרת רחמה".
אל תפספס
השופטת סא"ל מירב הרשקוביץ יצחקי כתבה בהחלטתה כי "מצאתי לנכון לפנות למחוקק באזור, על מנת שישקול להחיל את חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו - 2006, באזור, בשינויים המחייבים. לא אחת, מגיעים לפתחם של בתי המשפט באיו"ש עברייני מין, המורשעים בעבירות מין קשות ופחות קשות, הן כלפי תושבי האזור והן כלפי ישראלים ואף תיירים - כמו בעניינינו". השופטת אמרה כי "נראה כי התכליות העומדות בבסיס החוק - נכונות גם לאזור. משכך, ראוי לבחון את האפשרות לאמץ, בשינויים המחויבים, חלקים מתוך ההסדר החקיקתי החל בישראל, לתוך האזור, לצורך הגנה על הציבור מפני עברייני מין".
עורך הדין רן כהן רוכברגר, אלוף משנה במילואים, לשעבר הסנגור הצבאי הראשי, הסביר בשיחה לוואלה! על התיקון לחוק עליו דיברה השופטת הרשקוביץ יצחקי. "זה חוק בישראל שלא חל ביהודה ושומרון ולא נחקק תיקון דומה באזור. אחד המרכיבים החשובים בחוק הזה הוא החובה לערוך תסקיר עונש ביחס לעברייני מין, שבוחן את המסוכנות והרקע של אותו נאשם לפני מתן גזר דין, כדי להתאים את העונש לנסיבות הרלוונטיות", הוא הסביר. עוד אמר כי "התיקון שהוכנס בצו הצבאי ביו"ש לפני מספר שנים קבע חובה לערוך תסקיר לפני גזירת העונש רק לגבי נאשמים קטינים, אבל אין חובה מקבילה ביחס לנאשמים בגירים".
לדבריו, "הפער בכלים שיש לבית משפט צבאי ביו"ש, לעומת מקבילו הישראלי, ביחס לעברייני מין פלסטינים בגירים, הוא משמעותי ביותר ועלול לגרום לתוצאות לא צודקות". עם זאת, כהן רוכברגר הסביר את הקושי בהחלת החוק באזור: "קשה להעלות על הדעת שמפקח יוכל להיכנס לשטחי A או B, כניסה לשטחים האלו מסוכנת וכל כניסה של כוחות הביטחון מלווה בעימותים וחיכוכים. קשה לצפות ששוטר או פקח יוכלו להיכנס לבית של אותו עבריין מין פלסטיני".
"יחד עם זאת, את חלק מההסדרים בחוק להגנת הציבור מפני עברייני מין ניתן בעיניי להחיל ביהודה ושומרון גם כיום, כמו הדרישה לערוך תסקיר הערכת מסוכנות מינית לנאשם לפני גזירת עונשו", הוא טען. "כדי לערוך תסקיר כזה לא נדרש אלא פגישה או פגישות בודדות עם הנאשם - גם במסגרת המעצר בכלא הצבאי - והמידע החשוב הזה לגבי מידת המסוכנות ייתן כלי משמעותי לשופטים לגזור את העונש באופן הנכון והצודק ביותר. השופטים יוכלו להחמיר עם מי שנשקפת ממנו מסוכנות אמיתית ולהקל במידה מתאימה עם מי שאינו מסוכן", הסביר.