מדען גרעין, סגן ראש עיר, מלמד תורה, דורש דרשות ומייסד חוג ללימוד תנ"ך. בכל אחד מאלו הצטיין הפרופסור אהוד אביבי. אבל רק שילוב של כל אלה יחד יכולים לתאר את דמותו ומעשיו של אביבי, פרופסור לפיזיקה גרעינית. השבוע הוא הלך לעולמו כשהוא מותיר אחריו עשיה משמעותית במגוון תחומים. המאחד את קשת העשייה שלו הוא, לדברי משפחתו, "אהבת מדינת ישראל והיותו ציוני בכל נשמתו".
אביבי נולד ב-1930 לרבקה ולרב עמרם אבורביע, שגידלו שישה ילדים. משפחת האם הגיעה לירושלים ממרוקו בשנת 1864. משפחת האב הגיעה לירושלים ב-1906 מתיטואן שבמרוקו הספרדית. האב עמרם הוסמך לרבנות ובמקביל ניהל בשותפות בית מסחר לספרים ותשמישי קדושה. הוא היה פעיל ציוני וניהל קשר עם ארגון ההגנה. הרב עמרם אבורביע הקים את בית הכנסת "אור זרוע" וחיבר ספר בשם "נתיבי עם" שבו נכלל שילוב כל ההלכות והמנהגים של שולחן ערוך. לימים קראו בירושלים לרחוב בשם "נתיבי עם" על שם הספר. עמרם אבורביע גם נמנה על מייסדי שכונות בית וגן ונחלת אחים. בין 1951 ל-1966 היה רבה הראשי הספרדי של פתח תקווה.
אהוד סיפר למשפחתו כי הוא פנה למסלול של לימודי מדעים מדוייקים בדרך מקרה; זה קרה כשסיים את לימודיו בתלמוד תורה והתכוון להמשיך ללימודים בבית ספר תיכון דתי בירושלים. הוא הגיע לבית הספר עם אביו - אולם נדחה ביחס מזלזל. "בוא, אהוד, ונלך למקום שיכבדונו", אמר לו אביו. בדרכם חזרה הביתה עברו ליד הגימנסיה העברית ומזכיר בית הספר שאל את חכם עמרם למה הוא עצוב. לאחר שהאב סיפר על התקרית, הודיע לו מזכיר הגימנסיה שבנו אהוד התקבל ללימודים. אביבי כתב בזכרונותיו שהיה בטוח שהוא יהיה התלמיד היחיד ממוצא ספרדי והופתע ביום הראשון ללימודים כשראה ברשימת הכיתה: אבולעפיה, אבורביע, טוקטלי, גוזלן, אוטולנגי, בן עטר ואחרים. בגימנסיה גילה את המשיכה שלו ללימודי מתמטיקה ופיזיקה והמשיך לצעוד בנתיב זה לאורך כל הקריירה המקצועית שלו.
אל תפספס
אבל בטרם פנה ללימודים אקדמיים, התנדב כנער בכתה י"ב לשורות ארגון "ההגנה" ונמנה על לוחמי פלוגת "יהונתן" שהשתתפה בקרבות רבים בעיר. מרבית לוחמי הפלוגה היו נערים צעירים. בזכרונותיו תיאר בהומור איך ביום הקרבות הראשון שבו השתתף הוא צוייד במטאטא ובדלי, "ובכל זאת שמח לבי להיות מגויס במלוא מובן המילה ללוחמי ההגנה", כתב. בסוף אותו יום כבר שובץ בעמדה שנבנתה על גג בניין בשכונת ימין משה ושם חימשו אותם ברובה בודד ובחמישה כדורים. בהמשך פורקה הפלוגה ולוחמיה צורפו לפלוגה א' של גדוד "מוריה". בליל הכרזת העצמאות של מדינת ישראל השתתף אביבי בהבאת מזון לקיבוץ רמת רחל הנצור, תחת ירי אש חיה. בהמשך השתתף במספר קרבות וגם נשלח למובלעת הישראלית בהר הצופים ונמנה על הכוח המגן במקום.
ב-1950 פנה ללימודים אקדמיים והחל ללמוד בטכניון לתואר ראשון ושני בהנדסת מתכות (מטלורגיה). הוא נבחר לתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים ועמד בראש המאבק נגד העלאת שכר הלימוד. בידיעה שפורסמה ב"מעריב" הוא הוגדר כ"רמטכ"ל הסטודנטים". הוא תואר כ"מוח של המאבק... שחרחר, צנום, בן רב מפתח תקווה. איננו מרבה לדבר, להתווכח, להצהיר, להתפלמס". "הוא מבכר לתכנן 'מבצעים' בדייקנות ולבצעם", נכתב עליו. אחרי הלימודים התחיל לעבוד במפעל מתכות ובהמשך יצא ללימודי דוקטורט באוניברסיטת סורבון שבפריז. עם סיום לימודיו נמנה על צוות מקימי הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) ויחד עם שרה, אשתו, עברו להתגורר בבאר שבע. לזוג נולדו שלושה ילדים.
עם השנים התקדם לתפקיד בכיר בקמ"ג. בין השנים 1978-1975 היה נציג ישראל בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שמקום מושבה בוינה, בירת אוסטריה. כשחזר לישראל מונה לתפקיד ממלא מקום מנהל המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח.
במקביל לעבודתו פנה גם לשליחות ציבורית: הוא הקים מועצה לענייני תנ"ך בנגב ועמד בראשה. המועצה קיימה חוגים ללימודי תנ"ך בבאר שבע וביישובים רבים בנגב, כמו גם כנסים, הרצאות וחידוני תנ"ך לחיילים, מבוגרים ובני נוער. גם בקמ"ג ייסד חוג ללימוד תנ"ך. התנדב למשמר האזרחי, ערך סדרי פסח בבסיסים צבאיים בנגב עבור חיילים ונמנה על הצוות שייסד בשכונה ה' בבאר שבע את "בית הכנסת העל-עדתי" המוכר גם כ"בית כנסת הכיפה", שם שימש גם כגבאי במשך שנים רבות ואף כתוקע בשופר בימים הנוראים. בבית הכנסת פועל בית מדרש "נתיבי עם", על שם ספרו של הרב אבורביע. בנוסף פעל אביבי להנחלת מורשתם של אביו ושל סבו, הרב יוסף חיים הכהן, ריכז את כתביהם והוציא אותם כספרים. הוא עצמו עסק גם כן בפרשנות התנ"ך, נשא דרשות וגם כתב פרוזה ושירים.
במקביל לפעילותו הציבורית ולתפקידו בקמ"ג, לימד אהוד באוניברסיטת בן גוריון בפקולטה להנדסה והכשיר דורות רבים של מהנדסים ומדענים שזוכרים אותו עד היום כדמות משמעותית עבורם.
בנוסף לכל זה, פנה לפעילות פוליטית במישור המוניציפאלי ונבחר לכהן כחבר מועצת העיר באר שבע. הוא היה סגן ראש העיר, ללא שכר, וכיהן בתפקיד יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה. את כהונתו סיים על מנת לצאת לשליחות נוספת בארץ הבאסקים, שם ייעץ לממשלה המקומית.
אשתו שרה הלכה לעולמה ואחרי מספר שנים נישא לנורית. לאחר מכן עברו לגור ברחובות וגם שם היה מעורה בחיי הקהילה, למד ולימד בחוג לתנ"ך, כמו גם שיעור יומי שהעביר בספר "נתיבי עם".
"הוא אמר שהתורה נכתבה כמו קוד ולכן אין בה אפילו פסיק אחד מיותר", סיפרו בני המשפחה "היתה לו פרשנות יצירתית ועמוקה של כל מילה ומילה. הוא היה חוקר בנשמתו, במדע ובדת".
במהלך השבעה פגשו בני המשפחה אנשים רבים שעבורם פרופסור אביבי היה דמות משמעותית, אם אלו עובדים מהקמ"ג, או אישה שזכרה את השיעורים שנתן לפני עשרות שנים בבית הכנסת בבאר שבע וסיפרה על דמותו הטובה והסבלנית.