בין אם היו שם 75 אלף, 130 אלף, 200-300 אלף או אפילו 600 אלף מפגינים נלהבים כמו שבישרו בערוץ 14, זה לא כל כך משנה. מפגן הכוח של תומכי המהפכה המשפטית קיבל מלכתחילה מיתוג מופרך ואופטימי של "עצרת המיליון" כדי לצרוב את התודעה, והההמונים שמילאו אתמול את רחובות ירושלים עשו את העבודה. אחרי 17 שבועות רצופים של הפגנות בכל הארץ נגד המהפכה המשפטית, בדיוק חודש אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו החליט להקפיא אותה וימים לפני שהכנסת חוזרת מפגרה, הימין יצא בהמוניו כדי לדרוש "רפורמה עכשיו", ולתבוע את עלבונם של 64 המנדטים שהצביעו עבור ממשלת "ימין מלא-מלא".
כן, רק בישראל יכולים בכירי הממשלה לארגן, לממן ולהוביל מחאה נגד המדיניות שלה עצמה. זו לא היתה הפגנה נגד הממשלה - אלא הפגנה נגד בג"צ, היועמשית, האופוזיציה, התקשורת, והמפגינים הנגדיים, שכיכבו בשלטים, במיצגים ובנאומים המסיתים והמשלהבים שנישאו מעל הפודיום. שר המשפטים יריב לוין, כוכב הערב, האשים את בג"צ בהגנה על טרוריסטים, השר לצדו במשרד המשפטים תקף את "האליטה שיש לה את הצבא וההייטק", יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן אמר שאסור לוותר בגלל מחאת מילואמניקים או טייסים, יור הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ התמקד בטייקונים ובתקשורת, ובקהל דרכו על שלט עם תמונה של שופטי בגצ והיועמשית וצעקו בתשואות: "נגד פשרה".
מי שקיבל בפועל את ההחלטה על הקפאת המהפכה, כמעט ולא הוזכר על הבמה, והיה סוג של נוכח-נעדר בהפגנה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשכתו, מפלגתו וסביבתו השקיעו בימים האחרונים מאמצים גדולים וכספים בהפקה ובהנעה, אבל הוא בחר שלא להשתתף בחגיגה ורק שיגר ציוץ תודה נרגש לתומכיו מלשכתו הסמוכה, שממנו בלטה בהיעדרה מילה אחת חשובה שלשמה ההפגנה התכנסה: רפורמה.
מבחינת נתניהו, מפגן התמיכה נועד להרים את המורל הימני הירוד ולשקם את תדמיתו החבוטה, ולא כדי להתחייב על חידוש החקיקה, אותה היה מעדיף, כך לפי מקורביו, להכניס להקפאה עמוקה כדי לייצב את הנזק הפוליטי, הכלכלי, המדיני והביטחוני שהיא כבר חוללה. אבל מבחינת לוין ושותפיו למאבק במערכת המשפט זו היתה הפגנת עוצמה עם הצהרת כוונות ברורה: גם המהפכה שבה מפגרה. היא חידשה וחידדה את המלכוד שבו נמצא ראש הממשלה, או שמא המשחק הכפול שהוא משחק; ביד אחת מנסה להרגיע את השטח בדיבורים מוגברים על הידברות והסכמה רחבה, וביד השניה, כבול בידי, שותפיו הקיצוניים שדורשים לקדם את הרפורמה, או לפחות חלקים ממנה, כבר בכנס הקיץ של הכנסת שייפתח בשבוע הבא, ומובילים אותו בחזרה אל הכאוס שממנו הוא מנסה לברוח.
סדר העדיפויות הקואליציוני לשבועות הקרובים אמנם יתעדף את העברת תקציב המדינה ופתרון משבר חוק הגיוס, אבל מפגן התמיכה יתן רוח גבית ללוין ושות' להמשיך להפיץ את בשורת המהפכה, ויצמצם את מרחב התמרון של נתניהו במאמצי ההידברות בבית הנשיא. השיחות שמתנהלות בחודש האחרון בין הקואליציה, יש עתיד, והמחנה הממלכתי, לא הולידו עדיין אף הסכמה משמעותית, גם באוירה הלאומית המאחדת והמאוחדת של יום העצמאות, ועם חידוש הצעקות והמלחמות בכנסת, יהיה קשה יותר לצדדים לשמור על אוירה חיובית ומכבדת ולבודד את חדר המשא ומתן.
הפגנת הימין, שנועדה להראות למתנגדי ההפיכה שגם תומכי הרפורמה יכולים לצאת במספרים גדולים, תקשיח בהכרח את העמדות מסביב לשולחן בבית הנשיא. שר המשפטים לוין, שתקף אתמול את האופוזיציה "שאומרת כבר חודש לא לכל דבר", הניח כבר את היסודות למשחק ההאשמות לפיצוץ המשא ומתן, והצהרות ההתחייבות של בכירי הקואליציה סיפקו למובילי המחאה נגד המהפכה הוכחה ניצחת שהאקדח על השולחן, ושבכל רגע יכולה להתחדש החקיקה המקורית. והמתקפה הפרועה של לוין על בגצ, כמו גם שאר מפגני השנאה בהפגנה, צפויים לתדלק את ההפגנות בקפלן ולהגביר את הלחץ על יאיר לפיד ובני גנץ לפרוש מ"שיחות ההונאה" בבית הנשיא.
אבל נתניהו, שניסה לכאורה בשבועות האחרונים לחזור לתפקיד המבוגר האחראי שחותר לאחדות ופשרה, הוא זה שזקוק למשא ומתן הנשיאותי יותר מכולם: כדי לייצב את המשק ולרכך את התחזיות הקודרות של חברות דירוג האשראי, כדי להשתלט על הקרע הפנימי שהמהפכה קרעה בצה"ל, כדי להרדים את המחאה, לעשות הפרד ומשול באופוזיציה, וכדי לפתוח את הדלת בבית הלבן. ובעיקר - כדי למשוך את הזמן של ההקפאה על המהפכה המשפטית, מבלי שיצטרך להכריז רשמית וסופית על קבורתה. אבל מפגן הכוח של לוין, סמוטריץ' ובן גביר, שהוכיח שהרפורמה חיה ונושמת, עשוי לקצר את חיה של ההידברות ולהכניס את נתניהו למלכוד מוקדם משתיכנן.