שלמה אבינר, שלמה עמאר, דב ליאור ורבנים חרד"לים נוספים הטילו השבוע חרם תרבותי על הגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון שלמרגלות הר הבית בעקבות תצוגה חדשה במקום. "לצערנו, המסר הבולט בתצוגה זו הוא שירושלים והמקדש קדושים לשלוש הדתות במידה שווה", הם כתבו. והוסיפו כי "במוזיאון ישנם סמלים, אישים ופולחנים של עבודה זרה, אין בו שום אזכור על בנין בית המקדש השלישי". בסופו של המכתב קראו הרבנים לישיבות, אולפנות, מורי דרך ואנשי חינוך שלא לפקוד את המקום עד שיבצעו בו שינויים.
אין טעם להרחיב על העמדה הקנאית, המתכחשת להיסטוריה של ירושלים ולעובדה שייחודה של העיר הוא ברב התרבותיות שלה. מכתבם הקורא לחרם על נכסיה החשובים ביותר של העיר - הארכיאולוגיה העשירה שלה, משקף בצורה מדויקת את מלחמת התרבות שבה אנחנו שרויים. הזווית המעניינת בסיפור היא שבניגוד לעבר, כיום חלק נכבד משרי הממשלה נושאים עיניהם לאותם רבנים ומחכים למוצא פיהם. בהקשר זה מטרידה במיוחד העובדה שהשר המופקד על רשות העתיקות, עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, קשוב גם הוא לאותם מסרים.
השר אליהו הוא בנו של הרב שמואל אליהו. לפני חודשים ספורים, מיד אחרי אסון רעידת האדמה בטורקיה וסוריה, כתב אליהו האב מאמר ובו הסביר כי אין לרחם על הטורקים והסורים מאחר ורעידת האדמה היא נקמת אלוהים בהם, כי הרעו לנו. כשאלו הם הערכים שינק אליהו הבן מבית, אפשר לומר שהדברים שאמר בראיון כי התקציב לתוכנית "שבת ישראלית" שמעודדת ישראלים לבקר באתרי מורשת בחינם בשבת לא חודש, אבל הודיע כי בכוונתו לקדם תכנית אחרת, שתעודד ביקור בבתי הכנסת ביום שישי, היא מופת של מתינות.
קל להסתכל על עולם התרבות בצורה דיכוטומית - הדתיים החשוכים והקיצונים, אל מול מוסדות התרבות המייצגים לכאורה את השמאל הנאור והליברלי המאמין בערכים דמוקרטיים, מדעיים ורב תרבותיים. אבל יהיה זה תמים לחשוב שתהליכים העוברים על החברה הישראלית יפסחו על עולם התרבות שלה. נכון, אף אחד ממוסדות התרבות אינו מקדם אג'נדה דומה לזו שרואה בעיני נפשו שר המורשת אליהו, ובטח לא זו של האב, ועדיין, גם שם אפשר לזהות תהליכים.
מוזיאון ישראל הוא אמנם אינו כוכב הצפון בכל הנוגע לאתיקה ליברלית, אבל הוא מוסד תרבות מרכזי הקשוב לנורמות הנהוגות בעולם. בכל זאת, בתצוגות הקבע הארכיאולוגיות של המוזיאון אפשר למצוא ממצאים שהוצאו מעזה והגדה המערבית בניגוד לחוק הבינלאומי, והתערוכה המונומנטאלית של המוזיאון, 'הורדוס', התבססה על ממצאי חפירת ההרודיון שנמצא גם הוא בשטח כבוש. לאחרונה אף פורסם כי המוזיאון הציג ממצאים שדודים מהאוסף הפרטי של המיליארדר היהודי מייקל שטיינהרדט (שלמרות פרשת העתיקות השדודות שלו, שמו עדיין מתנוסס מעל המוזיאון לטבע בתל אביב). החריגה מהנורמות במוזיאון ישראל, היא נקודת הפתיחה של מוזיאונים אחרים.
מוזיאון ארצות המקרא למשל, הציג לפני כמה שנים תערוכה שלמה של ממצאים שדודים שנתפסו בגדה המערבית על ידי קמ"ט ארכיאולוגיה. ממצאים שלמעשה הוצאו מהקשרם ולכן ערכם המדעי נמוך עד לא קיים. מעבר לכך שהממצאים חצו את הקו הירוק בניגוד לחוק הבינלאומי הם שירתו אג'נדה מתנחלית שקיבעה תמונה בה הפלסטינים הם שודדי עתיקות בעוד שאנו, הישראלים, גואלים אותן (וכפועל יוצא מכך גם את הקעקע ממנה הוצאו).
לאחרונה אירח המוזיאון אירוע שבמרכזו חפירת תל תיבנה שבגדה המערבית - חפירה חריגה של אוניברסיטת בר אילן, שמשחזרת את המציאות של שנות ה-70 וה-80, בהן חפרו אוניברסיטאות ישראליות בגדה המערבית. השבוע קיים המוזיאון אירוע שבמרכזו ספרו של פרופסור אדם זרטל ז"ל הצפוי לצאת לאור בקרוב בהוצאת סלע מאיר, של קרן תקווה, המממנת גם את פורום קהלת.
התיאוריות השנויות במחלוקת של זרטל ז"ל אומצו בחום על ידי המתנחלים, והמעטה התרבותי של המוזיאון מאפשר להם להחדיר את התיאוריות שלו לשיח הציבורי בקהלים נוספים, ולגבש נרטיב שיסייע להם בדעת הקהל לקדם סיפוח של אתרים ארכיאולוגיים בגדה, ומשם להתקדם לסיפוח מלא. עמדות שקידמו פורום שילה מבית פורום קהלת, ושאותן הדהד השר אליהו עם כניסתו לתפקיד.
יש בהחלט מקום להזדעזע מהעמדות שהציגו אותם רבנים אל מול מרכז דוידסון, אבל צריך להסתכל על כל הספקטרום של המציאות הישראלית, ולראות שכמוה, גם מוסדות התרבות המרכזיים זזים ימינה, משנים את הסטנדרטים וחלקם מסייע לנרמל כיבוש ולקדם עולם ערכים דתי ואנטי מדעי, בזכות מעטה של תרבות ליברלית.
אורי ארליך הוא דובר ארגון הארכיאולוגים עמק שווה.