אני מתחיל בשורה התחתונה. המצב בגני הילדים רע. המעונות, הגנים הפרטיים, המשפחתונים וגני העיריה, סובלים ממצוקת כוח אדם אדירה. הגנים, טובים ככל שיהיו, הצוותים - משקיענים ואיכותיים ככל שיהיו, אינם מסוגלים להתמודד עם מחסור של למעלה מ-20 אלף מטפלות וסייעות*. התוצאה - פגיעה בלתי הפיכה בהתפתחות הפיזית והרגשית של הפעוטות, בשלב בו הם הכי זקוקים למיטב שכולנו יכולים, צריכים ואמורים להעניק להם.
עם אהבה לילדים וגישה למקצוע לא קונים במכולת, ואותן הסייעות מחפשות (ובצדק!) מערכת שתתן להן תגמול ראוי והולם על עבודה מאומצת, סוחטת, שוחקת רגשית, ומלאת אחריות. מערכת הגנים נקרעת. מצד אחד ברור לכולם שלסייעות מגיעה משכורת שמשקפת את העשייה הנפלאה, ומנגד - ללא סיוע ברמה המדינית, הדרך היחידה לתגמל כראוי הוא על ידי העלאה משמעותית במחירי הגנים, ופגיעה מהותית במשפחות.
עד כה, כל נסיונות לפתרון מצד המדינה היו חלקיים ולא לקחו בחשבון את הצרכים של כלל מערכת החינוך לגיל הרך. היה כיבוי שריפות נקודתי, שעשה נזק וגרם למעברים של צוותים בין המסגרות בחיפוש לאחר תנאי עבודה שאינם מבזים.
אם נרד לשטח, המסגרת מתערערת. תחלופה גבוהה מביאה לכך שהילדים (והוריהם) אינם יודעים מי תקבל את פניהם, והיא לא לומדת להכיר את המסגרת או את העקרונות החינוכיים על פיהם היא פועלת, ולא את הילדים שתחת אחריותה. היא לעולם נשארת אאוטסיידרית, חצי רגל בחוץ בחיפוש אחרי "יותר טוב", במערכת שמבוססת על כניסה אל תוך מעמקי ליבה.
המשחק הזה עם חיי ילדינו חייב להיפסק. המדינה חייבת להתערב בנושא כוח האדם ואיכות הטיפול, לפני שתיווצר בכייה לדורות.
הפתרונות קיימים ואפשריים וכוללים טיפול מקבילי בכל מערכות החינוך לגיל הרך. צריך רק לתעדף את האזרחים הצעירים ביותר ולהעלות את צרכיהם לסדר היום. בפורום הגנים הפרטיים יצרנו תוכנית שתשנה את פני הענף מן הקצה אל הקצה, ותציל אותו, לא פחות. שינוי מהותי ויסודי במבנה כוח האדם ותנאי ההעסקה בגנים ובמעונות תתאפשר על ידי הכרזה על הענף כענף במצוקה, והפניית משאבים להצלתה. השלבים השונים של התוכנית חייבים להיעשות בו בזמן, כפעולה מלאה, מקיפה ואינטנסיבית, ומכל הכיוונים. אני מאמין שזו הדרך היחידה למנוע את המשך השקיעה של מערכת החינוך לגיל הרך.
הכיוון הראשון הוא הגדרת תחומי טיפול/סייעות במערכות הציבוריות ובגנים הפרטיים כעבודה מועדפת לחיילים/ות משוחררים ובמקביל אישור לבנות שרות לאומי לעבודה בענף. פוטנציאל התרומה של צעירים, נמרצים ואידאולוגיים לענף הוא עצום, עם מוסר העבודה ואנרגיות שהם מביאים עימם, ותגמול על עשייתם.
אל תפספס
במקביל, עידוד תעסוקתי ותמריצים בלשכות התעסוקה. הפניית נשים וגברים מתאימים, ראויים, ועידודם לעסוק במקצוע עם שליחות, תביא לעלייה מהותית בכוח האדם. בנוסף, חייבים להתחיל בבניה של מגמת הגיל הרך בבתי הספר המקצועיים, שיתן גושפנקה לצרכים המיוחדים של הגיל, ויעניק תעודות ואסמכתה כמומחיות בתחום, כחלק משינוי תפיסת המקצוע.
כל ההשקעה תהיה לשווא, ללא העלאת שכר העבודה במעונות היום המפוקחים. לא יתכן כי הסייעות והמטפלות יזדקקו להשלמת הכנסה, או לעבודה במשרה נוספת, אחרי יום עבודה ארוך ושוחק. שילוב של משכורת והכשרה, יתרמו לשיפור מעמד והתדמית של הסייעות, ויחזירו את עטרת המקצוע ליושנה. נשים שמגיעות מתוך שליחות אמיתית. על מנת לאפשר את השינויים הללו, אנחנו מציעים ביטול של המע"מ, הארנונה, ותשלומים נוספים בגנים הפרטיים. הנ"ל יאפשר לשפר באופן ניכר את שכר העבודה, ללא העלאת שכר הלימוד להורים.
התחלתי ואמרתי שהפתרונות קיימים, והנחתי אותם לפניכם. עכשיו רק נותר להילחם עבורם. עבור ילדנו.
*האמור נכתב בלשון נקבה, אך מתייחס גם לגננים, מטפלים וסייעים באותה המידה.
הכותב הוא מנכ"ל להגשים חלומות (ע"ר), לחינוך לגיל הרך ומנכ"ל איחוד הגנים הפרטיים.