ברגע הבודד ביותר: המיזם שיעניק לאלפי האחים והאחיות השכולים חיבוק ציבורי

בשבוע הבא, ביום שלישי ב-19:00, דקות לפני שטקס הדלקת המשואות השנתי יפתח את חגיגות יום העצמאות, אחרי שעשן אבוקות הזיכרון כבר יתמוסס באוויר ויסיימו לקלף את שאריות הדבק מהחולצות הלבנות - אלפי אחים ואחיות שכולים צפויים לקבל מכתבים שכתבו להם אזרחים מכל רחבי המדינה.

מיזם "מכתב אחד" יאסוף במהלך השבוע הקרוב מכתבים לאחים ואחיות שכולים ושכולות, מאזרחים רבים שרוצים להביע הערכה, לתת חיבוק חם ולהוקיר תודה. בכמה קליקים פשוטים - כל אחד יוכל להיכנס לאתר של המיזם, להגריל חלל, ולהקדיש מכתב (אפשר גם באנונימיות) לאחים של החלל. "ביום הזיכרון אנחנו אומרים למשפחות השכולות שאנחנו זוכרים - אנחנו כאן, אתם, ביחד. השנה, אנחנו כותבים מכתב אחד. מכתב של אהבה, מכתב של תמיכה, מכתב של ביחד", נכתב באתר.

אחים שכולים רבים מספרים שדווקא אחרי שנגמרים כל הטקסים ותשומת הלב עוברת לחגיגות, דווקא אז הם חשים בבדידות הגדולה ביותר. בשביל האוכלוסייה שרבים ממנה מרגישים כבר שנים שהם נמצאים בשולי הטיפול בשכול הישראלי, מיזם כזה בעיתוי הזה - יכול להעניק להם תחושה מעט חמימה ברגע קר במיוחד.

אתר "מכתב אחד"

מי שזיהתה את הצורך הגדול לדאגה מיוחדת לאחים השכולים היא נוי פרי, אחות שכולה בעצמה לסמ"ר טל יפרח ז"ל, שנפל בקרב בסג'עייה בצוק איתן, שהקימה בשנת 2017 את עמותת "אחים שלנו", שמנסה לסייע לקהילת האחים השכולים: "המטרה הראשונה הייתה, לספר ולדבר את השכול מהפרספקטיבה של האחים ולאו דווקא של ההורים", סיפרה. "כשמדברים עם אמא שלי היא תמיד תתחיל את הסיפור מהנקודה שבה טל נפל ואילו אני תמיד אתחיל לספר כמה רציתי אח קטן עוד לפני שטל נולד".

מטרתה השנייה הייתה להנכיח את השכול. "לקחת את ערך השכול, להוציא אותו מהמקום של הקדושה והממלכתית ולהביא אותו אל תוך סלון הבית של הציבור", הסבירה. "המטרה השלישית הייתה לתת פלטפורמה ייחודית של הנצחה וחיבור של החברה הישראלית עם האחים והאחיות השכולים".

"ביום שטל נהרג גם אני נהרגתי, וגם אמא שלי נהרגה", קבעה נוי. "ההבדל הוא שלי לא הייתה את הלגיטימציה לעצור את הזמן. אצל ההורים כולם מבינים באופן טבעי שהחיים לא יראו אותו דבר, אבל אצל האחים זה פחות מובן - מצפים מהם להתגבר ולהמשיך בחייהם כרגיל. מי שאומר שלומדים לשים את הכאב בצד זאת קלישאה, אין הפרדה אי אפשר להגיד לשכול 'היום לא מתאים לי'".

נוי מספרת שלקראת יום הזיכרון הזה הם רצו ליצור משהו אחר, שייתן חיבוק ציבורי לאחים ולאחיות של הנופלים. "מטבע הדברים הקשר של האנשים והחברים של הנופלים עם המשפחות השכולות הולך ופוחת עם השנים, לעיתים ההורים הולכים לעולמם ואז האחים בעצם נשארים בימי הזיכרון די בודדים".

למרבה ההפתעה, מי שעומדים מאחורי התפעול של המבצע הגדול עם האחריות הכה כבדה הזו, שגורם לאלפי אזרחים לכתוב מכתבים נוגעים ללב - הם חבורת נערות ונערים בני 18, משרתי השירות לאומי "הילמ"ה" (הייטק למען החברה). הילמ"ה זו מעין מסגרת מקבילה ל-8200 הצבאית: לוקחים צעירים מוכשרים במיוחד, מלמדים אותם בשיטות מיוחדות מיומנויות תוכנה ומחשב שונות, ומתעלים את המוטיבציה, היצירתיות והמוחות החריפים לפרויקטים למען החברה, כמו פרויקטים למאושפזים בבתי חולים או לילדים עם צרכים מיוחדים במזרח ירושלים.

הפעם, היה מדובר באירוע יוצא דופן - כי כל הפרויקט קם תוך שלושה שבועות, בעקבות פנייה של עמותת "האחים שלנו". "כשקיבלנו את הפניה מהעמותה לא היה לנו ספק שאנחנו רוצים לקחת בזה חלק מפני שמדובר במיזם חשוב שיש לו ערך חברתי עצום", אמרה מנכ"לית הילמ"ה מיכל אופיר ומתגאה, "תוך פחות מחודש מהרגע שהחלטנו לצאת לדרך הפרויקט כבר באוויר, בני ובנות השירות הלאומי שלנו עבדו על זה במרתון והוציאו את זה בזמן שיא. מרגש במיוחד לדעת שמי ששקד על הפיתוח הזה הם בני ובנות השירות הלאומי שמתוך שליחות גדולה הם פועלים על מנת ליצור פיתוחים שנוגעים בכאב הגדול ביותר בחברה הישראלית בפרט ביום הזיכרון", סיכמה המנכ"לית.

בשנים מאז שקמה העמותה, חל תהליך על המעמד של האחים בחברה הישראלית, לדברי נוי - הדרך עוד ארוכה אבל מתחילים לראות סימנים של "הפנמה". סממן אחד לזה הוא חוק "האחים השכולים" שעבר בפעם הראשונה בכנסת. "בפעם הראשונה האחים קיבלו מעמד כחלק ממשפחת השכול מבחינת משרד הביטחון", הסבירה נוי. "עד היום האחים אפילו לא קיבלו הודעה על נפילת האח, כעת יש חובה להודיע להם, שזה דבר מאוד אלמנטרי שהייתי מצפה שיקרה באופן טבעי".

אולם החוק, לדבריה של נוי, לא מספיק. "לאף ארגון אין דאטת נתונים לגבי האחים השכולים. כיום אף אחד לא יודע כמה אחים שכולים יש במדינה ישראל, אם מחר ההורים נפטרים אז זהו, נגמר הקשר עם האחים השכולים. החלום שלי שהמדינה תדע למפות את האחים והאחיות השכולים ולדעת לתת סיוע, כוח אדם ומשאבים לצרכים הייחודיים שלהם".

אז האם דווקא המכתבים ישנו את המצב? בשביל מתנדבי העמותה, שחלקם אחים שכולים, זו מהות ההנצחה: "לקראת יום הזיכרון אני מקבלת המון מכתבים ברשתות ואנשים מספרים לי על אחי טל ועל הדברים שהם למדו ממנו. אם יגיע אליי מכתב מאדם שלא הכיר את טל ופגש את סיפורו בפלטפורמה 'מכתב אחד' , בהמשך הדליק נר לזכרו וגם מצא מקום לכתוב לי מכתב - מבחינתי זו ההנצחה הכי מרגשת שיכולה להיות", סיפרה נוי. "כך אני יודעת שיש עוד אדם שטל נמצא בלב שלו ביום הזיכרון".