טובה פדר הייתה בסך הכל בת ארבע כשפרצה מלחמת העולם השנייה. את זוועות השואה, היא ומשפחתה חוו על בשרם כשנאלצו לברוח לערים שונות, ולהיפרד זה מזה פעם אחר פעם. הם נכלאו בגטו ורשה ובגטו בוחניה שבפולין, שם סבלו מחיים קשים תוך שהם עדים לאימת ההשמדה הנאצית. היום (שני), לקראת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, פדר הגיעה למשכן הכנסת כדי לספר על קורותיה במלחמה, על המפגש עם אדולף אייכמן ועל המסר שלה לבני הדור הצעיר.
השורדת טובה פדר הוזמנה לספר את סיפורה בפני קהל של 250 בני נוער מתנועות נוער, תיכונים ומכינות קדם צבאיות. זאת, במסגרת מיזם "זיכרון בסלון" שקיימו הערב במשכן.
"עד גיל ארבע החיים היו ממש טובים. אבל אז פרצה המלחמה. ראיתי את הנרצח הראשון מתחת למרפסת של סבתי. מאז ראיתי המון גוויות, אבל את הפנים שלו לא אשכח לעולם", סיפרה השורדת טובה פדר.
"עשו איתי ניסוי: זייפו מסמכים שאני יתומה ועליתי על רכבת לבודפשט בקרון אקספרס של הצבא הגרמני. פתאום עולה לרכבת קבוצת קצינים גרמנים, עם המגפיים והקסקט הזה. עשיתי את עצמי ישנה. אלה היו אייכמן וחבריו. הנאצים אמרו לנו, המתחזות: 'אל תלכו בחושך. בואו איתנו למלון'. איבדתי פעימה כשנכנסתי ללובי המלון עם כל המגפיים והקסקטים. ראיתי שם אור אדום. חשבתי שאולי האור הזה מראה שאני יהודייה. עם אור ראשון הסתלקנו מהמלון", הוסיפה.
בהמשך, תלמידה מהקהל שאלה את פדר "מהו המסר שלך?". פדר השיבה לה: "נצח ישראל לא ישקר. זאת יד השגחה. כל הזמן אני תוהה בזכות מה. הייתי בכל כך הרבה סכנות. וניצלתי. האש היתה מאחורי גבי ולא נכוויתי". לשאלה נוספת השיבה טובה: "ירושלים נחרבה בגלל שנאת חינם, וגם עכשיו יש בינינו שנאת חינם. אני מקווה שננצל מהשנאה הזאת".
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שנכח גם הוא בעדות של פדר, פנה לקהל ואמר: "יש לנו הזכות והכבוד לארח כאן את טובה, שהיא מאלה שחיו בעולם בו לא היתה מדינה יהודית. אין טוב מלהקשיב לסיפורה כדי להעריך את הפלא הזה שאין כמותו בתולדות העמים ולהבין כמה חשוב לשמור עליו".
אוחנה הוסיף: "נזכור בהתכנסות זו את השואה, שבה אבד יותר משליש מעמנו, שישה מיליון יהודים. נזכור את גזרת המוות שנגזרה על כל יהודי באשר הוא, שכולנו ניצוליה. נספר על קהילות היהודים שנדדו ונעקרו, ממזרח וממערב, מאירופה ומארצות ערב. נאמר קינה על הנספים, נדליק נר לזכרם. נביט ברוע ומולו נעלה את מסירות הנפש של הלוחמים ואת המאבק העל אנושי לשמירה על צלם אנוש בקרב נשים, גברים וטף ובקרב חסידי אֻּומות העולם. יהי זכר הנספים ברוך. ייבדלו השורדים והשורדות לחיים טובים וארוכים".
סיפורה של טובה פדר
במסגרת פרויקט שימור זיכרון השואה באמצעות שיחות אינטראקטיביות של עמותת "חסדי נעמי", פדר מסרה את עדותה: "נולדתי בלודז' שבפולין בשנת 1935. הייתי בת 4 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה אני ומשפחתי חווינו את זוועות המלחמה ונאלצנו לברוח לערים שונות ולהיפרד זה מזה. נכלאנו בגטו וורשה ובגטו בוחניה שבפולין. לקראת סוף המלחמה אני ואחי הקטן נשלחנו לבדנו לבודפשט שבהונגריה, ולאחריה עליתי לישראל. היום אני סבתא, בת 87, יש לי למעלה מ-40 נינים".
"החיים בגטאות בוחניה ולודז' היו קשים, והאוכל היה מועט. היו רגעים של נורמליות, אבל גם היינו עדים לאימה של ההשמדה ונאלצנו להתחבא כל הזמן כדי לשרוד. במהלך המלחמה נפרדתי פעמיים מאבי שנכלא לבסוף ונהרג. אבי, נתן זייברט היה בעל סוכנות לממכר מכונות סריגה. היה לו זקן שגולח למחצה על ידי הגרמנים, והוא נראה כמו הומלס שהיה שנים ברחובות. אבי נמלט עם משאית של יהודים עם ניירות מזויפים, אבל הם נתפסו, נורו והוא נשלח למחנות שם נהרג".
"בהמשך, גם אחי הגדול עזב לקרקוב, ולא ידענו אם נראה אותו אי פעם. עם זאת, אמי, אחי הקטן ואני נשארנו יחד במשך רוב המלחמה יחד עד שבסופו של דבר אחי הגדול התאחד מחדש", סיפרה.
עוד בוואלה!
"סיפור אחד שאני זוכרת היטב הוא כשאמי ואני התחבאנו בחדר סודי במחסן הבשר של משפחת ויינברגר בגטו בוחנייה. שמענו יריות בחוץ ולפתע הגיעו קבוצת חיילים גרמנים שערכו חיפוש במחסן ומצאו אותנו. אחד החיילים כיוון את אקדחו לאמי, אבל חייל אחר התערב ואמר לו לחוס עלינו. לעולם לא אשכח את החסד והאנושיות של אותו החייל שהצילו את חיינו".
על חייה לפני המלחמה, סיפרה פדר: "ילדותי הייתה תקופה מאושרת. משפחתי הייתה בתנועת חסידות גור. הייתה לנו עוזרת, וסבא שלי היה מביא לי שוקולד כל בוקר. גרנו בלודז' שבפולין שבה הסביבה החברתית שלנו הייתה יהודית בעיקרה, אבל היו לנו גם שכנים פולנים".
"לאחר סיום המלחמה התאחדתי עם אמי ברומניה. בסופו של דבר עלינו ארצה, שם הוכנסתי למוסד לניצולי שואה. זה היה תהליך קשה, אבל הייתי אסירת תודה להיות במקום שבו יכולתי להתחיל מחדש ולהתחיל להחלים מהטראומה של המלחמה. היום אני גאה לקרוא לישראל הבית שלי ואני אסירת תודה על ההזדמנות לחיות במדינה בטוחה וחופשית".