שכחנו את משמעות המהפכה המשפטית על הכשרת סיפוח יהודה ושומרון

מזה חודשיים מדינת ישראל נמצאת בטלטלה סביב החקיקות בדבר שינוי מערכת המשפט, אך בעוד השיח הציבורי נע סביב השינויים הפרוצדורליים במינוי השופטים או השינויים המהותיים למשטר הדמוקרטי, ישנו רכיב שנעדר מן השיח - המשמעות של המהלך להכשרת סיפוח עתידי של יהודה ושומרון.

עד כה למפעל ההתנחלויות היו שני חסמים עיקריים שמנעו את התרחבותו בצורה סוחפת. הראשון הוא מערכת הביטחון, אשר לא פעם מנעה מן הממשלה הפעלת כוח נגד האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, מתוך תפיסה שיש בזה ערעור של היציבות הביטחונית. שמירה על מרקם החיים, כולל הקפדה על העבודה בישראל והימנעות מענישה קולקטיבית, היווה נדבך מרכזי למדיניות הישראלית ביהודה ושומרון. זאת בנוסף לכך שלפי חוקי התפיסה הלוחמתית שישראל בחרה להחיל לאחר כיבוש השטח ב-1967, על הכוח הכובש חובה לשמור על זכויות האוכלוסייה הנכבשת. הגוף הביצועי שדואג לכך בפועל הינו המינהל האזרחי, שפועל תחת משרד הביטחון, ובאחריותו לדאוג לצרכים הן של היהודים ושל הפלסטינים בשטחי C.

לא בכדי התעקש סמוטריץ' על מינויו לשר במשרד הביטחון ועל שליטה מוחלטת על המינהל האזרחי, הגוף שאוכף את הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C ומאשר תוכניות בנייה לישראלים ופלסטינים כאחד. לא פעם החשש מהסלמה או מהגברת החיכוך היווה גורם מרתיע שמנע הריסת בתים ומבנים שזלגו משטחי B לשטחי C כחלק מהגידול הטבעי של היישובים הפלסטינים. אף על פי כן, בשנת 2021 כ-78 אחוזים מהריסת הבתים ביהודה ושומרון הייתה של פלסטינים, בעוד הבנייה ביישובים פלסטינים בשטחי C היוותה רק 25 אחוזים מהתחלות הבנייה.

עבור השר סמוטריץ' מספרים אלה אינם מסברים את הדעת ולכן התעקש לקבל לידיו את המינהל האזרחי, כך שתינתן העדפה לבנייה ופיתוח ההתנחלויות על פני יישובים פלסטינים, בעוד תפחת האכיפה נגד מבנים בלתי חוקיים של יהודים והאכיפה מול הפלסטינים תתגבר. בהקשר זה חשוב לציין שהריסת בנייה בלתי חוקית על ידי המינהל האזרחי מתאפשרת ללא צו תוך 48 שעות מרגע הגילוי, ורק לאחר מכן נדרש הליך משפטי.

מכאן שגם מערכת המשפט היוותה עד כה חסם אשר פעל בשני אופנים. ראשית, בג"ץ מהווה כתובת לעתירות של ארגוני זכויות אדם ופלסטינים בדבר הפרות של צה"ל או של מתנחלים בשטחי C, כולל כנגד הפקעת קרקע או בנייה בלתי חוקית על קרקע פלסטינית פרטית. במקרים כגון עמונה ומגרון בג"ץ הכריע שאכן נפגע הקניין הפרטי של פלסטינים ואילץ את המדינה לפנות את הקרקע - ואפילו אילץ את המדינה לשנות את תוואי גדר הביטחון על אותו הרקע.

כמו כן, בג"ץ פועל בהתאם לדין הבינלאומי, אם כי לרוב הוא יפרש אותו בהתאם לצורכי הממשלה. ישנם מספר מקרים בהם הפרשנות של בג"ץ נחשבה חריגה ביחס לנורמות המקובלות, לדוגמה במקרה של סיכולים ממוקדים, נוהל שכן ועצם שאלת חוקיות ההתנחלויות. היכולת של פלסטינים לפנות לבית המשפט ולפעול נגד פעולות שרירותיות מהווה גורם מרסן, וזאת בזכות האמון שעדיין קיים - אם כי יש לומר ביושר שהוא מועט - במערכת הזו וביכולת שלה לתת דין צדק. שנית, מתוקף הקשיים החוקיים הכלולים ביישום התפיסה הלוחמתית ביהודה ושומרון, הגורסת שימור מערכת המשפט הקיימת מטרום כיבוש השטח, ישנה חשיבות רבה ליועצים המשפטיים לממשלה.

קל להבין אם כך מדוע סמוטריץ' ורוטמן מקדמים את שינוי מערכת המשפט כך שתתאים להם. מינוי שופטים שפרשנותם לחוק תקל על הרחבת ההתנחלויות, לדוגמה בכך שלא ימנעו את חקיקתו מחדש של "חוק ההסדרה" שנפסל בבג"ץ משום שפוגע בזכות הקניין של פלסטינים, וכן יורידו מהפרק את הפרשנות המקובלת לכך ששיוויון הינו נגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ככל שבג"ץ יהיה חלש יותר מצד אחד, ומצד שני יישלט בידי משפטנים שאינם מתחשבים בדין הבינלאומי ותפיסת עולמם מתיישבת עם זו של הנהגת המתנחלים, החסם המשפטי יורד מהפרק.

אך לא פה קבור הכלב, אלא בחזון העתידי של מובילי המהפכה. אלה שואפים לספח את כל יהודה ושומרון, ללא מתן אזרחות שווה לפלסטינים, ולהפוך את השטח בין הירדן לים למדינה אחת עם עליונות חוקית יהודית. אם לוקחים בחשבון גם את עזה, שכן מובילי ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון שעבר השבוע בכנסת שואפים להכילו בהמשך גם על רצועת עזה, אחוז היהודים בשטח יעמוד על חצי. סמוטריץ' כתב על כך במפורט בתוכנית ההכרעה שלו מ-2017, וכבר ניסה להדוף את הביקורת שצפויה לבוא מבית המשפט: "גם בהעדר זכות הצבעה לפרלמנט ריבוני מלא אין מדובר בשלטון אפרטהייד - אלא, לכל היותר, במרכיב חסר בסל החירויות, או אם נרצה - גירעון במובהקות הדמוקרטית".

ספק אם בית המשפט כפי שאנו מכירים אותו היום היה מוכן לקבל את הפרשנות של סמוטריץ', והוא היה מעלה קשיים חוקיים רבים לממשלה שתבוא לספח. "אדם אחד - קול אחד" הוא בסיס במהות הדמוקרטיה. ולכן, לתפיסת סמוטריץ', ולתפיסת הנהגת ההתנחלויות שאותה הוא ומפלגתו מייצגים, את החסם הזה יש להוריד. כדבריו של חבר הכנסת מוטי יוגב בתגובה להריסת בתים בבית אל שנבנו על קרקע פרטית פלסטינית - "יש להוריד כף של D9 על בית המשפט העליון". זוהי מטרתם והם אינם מסתירים זאת.

בעודנו מתווכחים על הוועדה למינוי שופטים, פסקת התגברות, ביקורת שיפוטית על מינוי שרים, ביטול עילת הסבירות וכהנה וכהנה, יש לזכור מה האינטרסים של הצדדים שמבקשים בשינוי וכיצד הוא משרת אותם. איכשהו, בתוך בליל השיח הציבורי, נעלם מעיני הציבור הרחב שמקדמי הרפורמה שואפים לקדם אותנו למדינה אחת עם הפלסטינים שבה היהודים יהנו מעליונות חוקית על אף שאינם רוב. מצב כזה לא יהיה דמוקרטי, יגדיל את החיכוך והאיבה בין האוכלוסיות ובכך יפגע בביטחון, יפגע במעמדה הבינלאומי של ישראל, כולל ביחסים המיוחדים עם ארה"ב, שכנותינו ירדן ומצרים, וכן עם מדינות הסכמי אברהם. יפגע בכלכלה ובתמ"ג לנפש, וניתן לטעון שגם איננו משקף את ערכי היהדות כפי שמרבית הישראלים תופסים אותה.

הכותבת חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי.