גיא אילוז בן ה-46 מירושלים הואשם אתמול (שלישי) בבית משפט השלום בהחזקת נכס חשוד כגנוב. אילוז גנב מעיריית צפת בין השנים 2007-2006 שלושה ציורי אומנות שתרם האמן מאנה כץ. זהו כתב אישום רזה שהנסתר בו רב על הגלוי. הוא עוסק באחת מפרשות גניבות האמנות הגדולות בישראל ומחזיר לתודעה את סיפור שוד ציורי האמן מאנה כץ מבניין עיריית צפת לפני כ-17 שנים.
כתב האישום עוסק בשלושה ציורים של הצייר כץ, שנתפסו באוקטובר 2018 בידיו של אילוז. 11 שנים לאחר הגניבה, איתרו שוטרים את הציורים במחסן ביתו בירושלים מבלי שהוכיח אילוז בעלות עליהם. בין הציורים היו: ציור בשם "יהודי מן הגטו" ששוויו מוערך ב-40 אלף דולר, ציור בשם "שלמה המלך ונשותיו" שמוערך ב-30 אלף דולר וכן ציור נוסף בשם "מעשייה" המוערך ב-60 אלף דולר.
הגשת כתב האישום אתמול החזירה לחיים פרשה כאובה של גניבת ציוריו של הצייר היהודי הידוע. גניבת יצירות האמנות יקרות הערך לא פוענחה לעולם וגם כתב האישום הנוכחי לא מוביל לעבריין מבצע השוד.
מאנה כץ נולד בשנת 1894 באוקראינה. עד גיל 16 הוא למד בחדר ובישיבה, אולם אז פנה ללימודי אמנות בוילנה ולאחר מכן המשיך בבית ספר למלאכת מחשבת ובאקדמיה לאמנות בקייב. בגיל 19 הוא הגיע לפריז ושם עשה את מרבית שנות יצירתו. ציוריו מן העיירה היהודית שבמזרח אירופה עוררו עניין רב ועיקר פרסומו הגיע אליו בשל הציורים בעלי ההווי היהודי. כץ היה גם אספן נלהב ובאוסף שלו, לצד יצירות אמנות,
היו תשמישי קדושה ומצווה יהודיים.
בשנת 1928 מאנה ביקר לראשונה בישראל ולאחר מכן שב לכמה ביקורים נוספים. ב-1958 העניקה לו עיריית חיפה בית ואולפן על הכרמל. במשך שנים שימש המבנה כ"מוזיאון מאנה כץ". לפני מספר שנים סגרה העירייה את המבנה ומאז המוזיאון אינו פעיל.
כץ לא הרבה לצאת מהסטודיו, אולם לעתים היה מגיע לצפת יחד עם אגודת הציירים והפסלים, וב"מוזיאון מאנה כץ" אף נמצאת תמונה שצייר, בה רואים סמטה בצפת. העיר, בזכות קסם הסמטאות העתיקות, בתי הכנסת, מזג האויר הנעים בקיץ והאויר הצלול, הופכת באותן שנים למרכז האמנות הפלסטית בישראל.
בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת כל האמנים המרכזיים פעלו בצפת ובעיר היו הגלריות החשובות בארץ. כץ ערך בצפת תערוכות של יצירותיו ותרם לעיר ציורים שלו.
בין סוף שנות ה-50 לתחילת שנות ה-60, תרם כץ ארבע מיצירותיו לצפת. הציורים נתלו במוזיאון "בית גליצנשטיין". מדובר במבנה שהוקם במאה ה-19 עבור מושל העיר, על גבעה גדולה המשקיפה לעיר העתיקה, הנקראת "המצודה". את הציורים שנתרמו לצפת הוא הקדיש לזכר הוריו.
מאנה נפטר בשנת 1962. צפת עדיין הוותה אז מרכז חיי הבוהמה. במועדון "השעות הקטנות" שבקרית האמנים עולה התוכנית הראשונה, אותה כתבה נעמי שמר. בצוות הבידור הופיעו גם שייקה לוי וגברי בנאי. בתי המלון בעיר ועל הר כנען משגשגים.
אולם מאז תחילת שנות ה-70 ירדה קרנה של צפת. האמנים מתחילים לרדת מההר ונודדים למרכז הארץ. גם "בית גליצנשטיין" כבר אינו מושך חובבי אמנות סקרנים. היצירות מורדות מהקירות ונודדות ממחסן למחסן. בשלב כלשהו הוחלט להוציא את הציורים מהמחסן והם נתלו על קירות משרדי העירייה. מדובר בציורים גדולים מאוד, בעלי נוכחות, שמשכו את העין.
בשעה שמעמדה של צפת ירד, ערכם של ציורי מאנה כץ עלה ועלה. בספטמבר 2005 נגנבו ארבעה מציוריו מבניין העירייה. עד 2007 נגנבו עוד שני ציורים של מאנה כץ מתוך העירייה וכן נגנבו עוד 16 ציורים יקרי ערך שהיו בבעלות עיריית צפת. המשטרה העריכה אז את שווי כל היצירות הגנובות בכ-20 מיליון שקל. בשנת 2008 נמצאה אחת התמונות של מאנה כץ, בשם "הקרקס", בשעה שעמדה למכירה בבית המכירות הפומביות סות'ביס בתל אביב.
אל תפספס
הפריצות לעירייה היו "נקיות", בלי שנותר שום סימן או רמז במקום. בפריצה הראשונה, ב-2005, חדרו הפורצים (או הפורץ) לקומה השלישית ולקחו עמם ארבעה ציורים של מאנה כץ. הגנב ראה כי טוב, הבין שהעירייה לא שיפרה במאום את אבטחת הבניין וכעבור זמן מה נגנב ציור נוסף של כץ ובפברואר 2007 הצטרף אליו הציור השישי, ציור 'הקרקס' שנתפס אז. בשלושת המקרים הפורץ לא הותיר אחריו כל סימן, לא שבר דלתות וחלונות, לא גנב תמונות אחרות ונראה כי ידע בדיוק איזה תמונות הוא רוצה.
הפרקליטות הגישה אז כתב אישום נגד ראובן שדה, שהיה סגן ראש עיריית צפת, בטענה שהוא שגנב את הציורים. אולם לבסוף הוא הורשע בסעיפי אישום קלים בהרבה. מדובר היה בהסדר טיעון ובו הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובאישום השני הורשע בעבירות של בידוי ראיות ושיבוש הליכי משפט. העונש שנגזר עליו הוא 10 חודשי מאסר על תנאי.
הסדר הטיעון הגיע לאחר שמומחית מטעם ההגנה קבעה שהציורים שנגנבו היו בסך הכל רפרודוקציות וכל שוויים מסתכם במאות יורו, מחיר החומרים מהם עשויות התמונות. אגב, נועה תרשיש, שניהלה אז את "מוזיאון מאנה כץ" ונחשבת למומחית הגדולה ביותר של יצירות האמן קבעה אז כי ציור "הקרקס" הוא אותנטי.
במהלך המשפט התברר כי ההגנה והיחס שהעניקה העירייה ליצירות האמנות שנתרמו לה, גבלו ברשלנות פושעת. עד כמה זלזלו באוצר שבמסדרונות העירייה הומחש במהלך החקירה שבה התברר כי לאף אחד לא היה ידוע איזה תמונה נגנבה ומתי. במשפט התברר כי היחידה שזכרה באופן כללי את הציורים הגנובים הייתה המנקה בבניין העירייה, אך גם היא לא ידעה לומר במדוייק איזה מהציורים נגנב ומתי.