המפעל שמעסיק עובדים עם מוגבלות ושומר על הסביבה: "פתרון לכולם"

"ניתן להגדיל דרמטית את כמויות הפסולת האלקטרונית והחשמלית הממוחזרת", משוכנע דני קוגן. קוגן הקים בשנת 2008 את המפעל למחזור פסולת אלקטרונית, אקולוגיה לקהילה מוגנת, הממוקם באזור התעשיה תרדיון שבמשגב.

במיזם המיוחד של קוגן, אבא לילד עם מוגבלויות, מועסקים מאה עובדים שלמעלה מ-80% מתוכם הם נשים וגברים עם מוגבלויות שונות - נפשיות, פיזיות, חושיות וקוגניטיביות, בתפקוד נמוך וגבוה כאחד. העובדות והעובדים מועסקים במפעל בתנאים סוציאליים מלאים וביחסי עובד-מעביד, בפעילות של טיפול בפסולת אלקטרונית וחידוש מחשבים ישנים.

לצד הערך הסביבתי, המפעל פועל גם לשינוי התפיסה בחברה הישראלית לגבי מקומו של האדם האחר, על ידי הכרה במסוגלות שלו לתרום לחברה בעבודה יצרנית, בעלת ערך ובמקצועיות מירבית, הגדלת שיעור התעסוקה בקרב אוכלוסיית האנשים עם המוגבלויות בעבודות ראויות ובעלות ערך שיקומי וכלכלי. העובדים במפעל עוברים הכשרות שונות ועבור כולם העבודה היא חלק חשוב בשגרת החיים.

במסגרת הפעילות, מוצרי החשמל מפורקים וחלקיהם ממויינים - השימושיים בהם מורכבים מחדש לטובת מחשבים מחודשים שנמכרים לציבור במחירים מוזלים במיוחד וחלקם נתרמים למשפחות שאין ביכולתן לממן קניית מחשב. "מתקני המחזור שלנו מתמלאים מדי שבוע במוצרי חשמל שיצאו מכלל שימוש, מובלים אלינו למפעל וממוחזרים לטובת הסביבה וקידום העסקת אנשים עם מוגבלות. אנו מייצרים פתרון חברתי, אקולוגי וכלכלי", אמר קוגן.

כמות הפסולת האלקטרונית בעולם גדלה מדי שנה בשלושה עד ארבעה אחוזים ועד שנת 2025 תיוצר בשנה 55 מיליון טון פסולת. לדברי אנשי המקצוע במפעל, מדי שנה נמכרים בישראל כ-130 אלף טונות של ציוד חשמלי ואלקטרוני, שמהווה כ-3% מכל כמות הפסולת המוצקה, אבל מייצרת כ-70% מסך הרעלים המסוכנים באוויר, בקרקע ובמי תהום. לשם המחשה, המשקל הזה שווה לכמעט 1,200 מטוסי בואינג 787 או 2,000 טנקי מרכבה.

פסולת אלקטרונית מכילה חומרים רעילים רבים ביניהם עופרת, סלניום, כספית, קדמיום, בריליום, בדיל ומעכבי בעירה בחלקי הפלסטיק השונים, לכן טיפול במחזור בפסולת מסוג זה עלול לכלול סיכונים רבים ויש לנקוט באמצעי זהירות מחמירים ביותר. בנוסף, הפסולת האלקטרונית מכילה יסודות נדירים רבים אשר נדרשים לתעשיות הטכנולוגיה השונות, ואשר מיחזורם מתוכה יכול להביא לחיסכון כספי ניכר, ולהפחתת התלות באספקתם מסין, שהיא המפיקה הגדולה בעולם של חומרים אלה. "הרווח שלנו הוא לא רק במתן תעסוקה לאנשים עם מוגבלות, אלא גם במניעת זיהומים שנגרמים עקב צריכה מוגברת של מוצרי חשמל שונים", מסביר קוגן.

לדבריו, הנושא המרכזי שחשוב לטפל בו בנוגע לפסולת האלקטרונית בישראל הוא "המודעות לנזקי הסביבה שפסולת זו גורמת במידה ואינה מגיעה לאתר מחזור מקצועי". קוגן משוכנע כי ניתן להשתמש בחלק מהפסולת שימוש חוזר: "ניתן לפרק את המוצרים לגורמים שמרביתם חוזרים לשימוש חוזר ולהטמין חלק קטן משאריות הפסולת באתרים מוסדרים שממזערים נזקי סביבה. כמובן שפסגת המחזור היא מניעת רכישה של מוצר חדש, וזו השאיפה המשמעותית ביותר. אנו רק בתחילת הדרך בתחום וזה ומה שעושה אותי אופטימי, כי יש פוטנציאל גדול להגדיל דרמטית את הכמויות הממוחזרות".

מאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Materials Today, מחזק את דבריו של בעל המפעל. המאמר, שמסכם מחקר שערכו חוקרים הודים, מעלה כי אפשר להשתמש בחומרים מפסולת אלקטרונית ממוחזרת בתהליך ייצור בטון. מדובר בעיקר בחלקי פלסטיק שנמצאים במחשבים שיצאו משימוש, מעגלים חשמליים, תושבות ומנועים קטנים. הבדיקות אף העלו כי איכותו של הבטון שהכיל שאריות פסולת אלקטרונית ממוחזרת אפילו היתה גבוהה יותר במדדים של חוזק וגמישות.