רק על דבר אחד כולם הסכימו אתמול. 20 בפברואר 2023 הוא תאריך שייכנס לספרי ההיסטוריה - הלילה בו המהפכה המשטרית יצאה לדרך. "זה לילה גדול ויום גדול", צייץ ראש הממשלה בנימין נתניהו בליווי שלושה דגלי ישראל, בעקיצה לעשרות אלפי הדגלים הכחולים והלבנים שהונפו כמה שעות קודם לכן מחוץ לכנסת ושמציפים כבר שבועות הרחובות. ראשי המאבק נגד הרפורמה, גם היא צומחת לממדים היסטוריים, בישרו בסוף ההצבעה על הנקודה החשוכה ביותר בתולדות המדינה. "ההיסטוריה תשפוט אתכם על הלילה הזה", האשים ראש האופוזיציה יאיר לפיד את חברי הקואליציה, ויו"ר כחול לבן בני גנץ קבע שזהו "יום שחור לדמוקרטיה הישראלית".
פחות מחודשיים אחרי שהוקמה, ממשלת נתניהו השישית, הידועה גם בתור "ממשלת הימין מלא מלא", תיכנס לספר דברי הימים של מדינת ישראל. חוקי הרפורמה הראשונים של שר המשפטים יריב לוין - שיתנו לממשלה שליטה מוחלטת בבחירת השופטים ויבטלו את הביקורת השיפוטית של בג"ץ על חקיקת הכנסת - אמנם אושרו רק בקריאה ראשונה; ולוח הזמנים הקואליציוני מתזמן כרגע את אישורן הסופי לסוף החודש הבא ורק אז ייכנסו באמת להיסטוריה.
לכאורה, בדרך לקריאה שניה ושלישית, יש עוד זמן לפשרות ושינויים משמעותיים שיכולים להביא לפיוס פוליטי ולאומי. אבל הרגע ההיסטורי המנוגד בו שני הצדדים שוהים רק מעמיק את התהום הפעורה בין מי שחרד לקצה של הדמוקרטיה ומי שמשוכנע שהוא מקים אותה לתחייה ומחזיר את הכוח לעם ונבחריו - ומחזיק בכוח לבצע כרצונו ללא בלמים או מעצורים. כשבכל צד יש תחושת היסטוריה מקוננת, מרחב הפשרה ההיסטורית האפשרית די מצטמצם.
ראש הממשלה נתניהו שב וחזר אתמול על מילת הבאז שהטביע הנשיא יצחק הרצוג: "הידברות". גם לוין, בנאום חייו, פנה באופן אישי לכל אחד מחברי האופוזיציה בבקשה "לשבת לדבר". אבל באותה נשימה הוא הבהיר שהוא נחוש להמשיך עם הרפורמה "ללא עיכובים ומסמוסים" וחזר על דרישתו לנהל שיח "ללא תנאים מוקדמים". כלומר מבלי לעצור את החקיקה, כפי שדורשים ראשי המחאה וראשי האופוזיציה - וכפי שהתחנן הנשיא בשבוע שעבר כשהציג את מתווה "ההידברות". בממשלה סירבו בתוקף. וגם עכשיו, עדיין מסרבים.
יו"ר ועדת החוקה רוטמן ימשיך היום את הדיונים על החלקים הבאים הרפורמה, והקואליציה תאשר מחר בקריאה טרומית את פסקת ההתגברות, שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש כל חוק שיפסל על ידי בג"ץ. גם אם לוין ורוטמן שקלו להתפשר על פסקת ההתגברות במסגרת "ההידברות" - החרדים הרימו דגל אדום ודרשו להתחיל בקידום החוק באופן מידי.
כך שהמסרים הפייסניים על הושטת יד נועדו ברובם לצרכי יח"צ ולא מאותתים על רצון לשיח כנה ואמיתי. בליכוד מתלוננים כבר שבועות על כשלי ההסברה של הרפורמה, ומודאגים מהמספרים בסקרים שמראים שרוב גורף של הציבור לא איתם. כעת, הם רוצים להחליף תקליט ולהסביר פנים. המטרה: להרגיע ולמוסס את המחאה, השווקים הכלכליים והלחצים הבינלאומיים - ולעשות הפרד ומשול בין המתנגדים. נתניהו אמר אתמול שיש לא מעט נציגים בכירים באופוזיציה שרוצים להידבר אבל "מפחדים מהבריונים" במחנה שלהם. בקואליציה ינסו כעת למשוך את אותם בכירים, אם הם אכן קיימים, לנהל צירים עצמאיים, ולהכניס טריזים באופוזיציה, שגם כך מתקשה להציג חזית אחת ומאוחדת ומפולגת בסכסוכיה הפנימיים.
בדברי הימים יירשם גם הנשיא הרצוג, שמנסה כבר שבועות למלא את תפקידו ההיסטורי כמתווך בין שני הצדדים. בינתיים ללא הצלחה היסטורית, אפילו לא תחילתה. אחרי שהממשלה התעלמה מבקשתו לעצור את החקיקה כדי להיכנס למתווה של הידברות, הנשיא פשוט ויתר על הדרישה המוקדמת לעצירת החקיקה וקבע שאפשר להגיע להסכמה תוך מספר ימים. לנוכח הנתק הפוליטי בין הקואליציה והאופוזיציה והמוחים, בבית הנשיא מנסים לרכך את הרפורמה מבפנים; רוטמן מנהל שיחות עם צוות משפטנים שמרניים בראשות הפרופ' ידידיה שטרן, חברי ליכוד כמו דוד ביטן ומיקי זוהר קוראים פומבית לפשרות, רבנים בכירים נשלחו ללחוץ על יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' למנוע מלחמת אחים. גם שר המשפטים לוין, מלכתחילה, הבטיח שאחרי שהחוקים יעברו בקריאה ראשונה הוא יהיה פתוח לשינויים ולהוריד חלק מהעזים.
אבל המקסימום שהקואליציה תסכים לרדת אליו כנראה לא יענה על המינימום שמתנגדי ההפיכה יהיו מוכנים לקבל. לכן, כל משחק ההאשמות על עצירת החקיקה, כן או לא, ושיח הפשרות, כן או לא, הם סוג של מסך עשן לסיפור האמיתי: בפרפרזה על נשיא ארה"ב ביל קלינטון - זה השופטים, טמבל. גם אם הממשלה תעצור ותתיישב למשא ומתן משמעותי ולוין ורוטמן יסכימו לפשרות וריכוכים מסוימים, הם לא יוותרו על הדגל ההיסטורי שהם חשים שהם נושאים. וגם לא על תשלובת האינטרסים הפוליטיים האישיים והמגזריים השלובים שמחברת אותם נגד מטרה אחת.
הקואליציה של נתניהו, דרעי, לוין ורוטמן נחושה להחליש את בית המשפט העליון, כל אחד מסיבותיו, ולא תתפשר על ההשתלטות על הוועדה לבחירת שופטים. "מה שהיה לא יהיה עוד", לוין הכריז אמש נחרצות לפני שהשינוי בהרכב הוועדה אושר במליאה.
בינתיים, בימים ובשבועות הקרובים, כנראה שמה שהיה הוא שיהיה. רק יותר גרוע. הקואליציה תמשיך לדהור עם חוקי המהפכה קדימה, המחאה האזרחית נגד החרבת הדמוקרטיה תתרחב ותקצין, התבהלה הכלכלית והביקורת הבינלאומית תחריף ותתגבר. רק אדם אחד יכול לשנות את הכיוון ההיסטורי: נתניהו, שחובב כידוע את העיסוק בנושא. כנאשם בפלילים, הוא מנוע לכאורה מעיסוק ברפורמה המשפטית, אבל כראש ממשלה, הוא חתום על המשבר הפוליטי/ חוקתי/חברתי הקשה והמסוכן ביותר בתולדות ישראל, שיירשם על שמו בספרי ההיסטוריה.