גיוס חרדים לצה"ל הוא אחת מהסיבות העיקריות לקרע בין חילונים לחרדים, הוא שורש הבעיה לשיעור השתתפות נמוך של גברים חרדים וזהו האיום הכלכלי ארוך הטווח החמור ביותר למדינת ישראל. לאורך זמן, כך סבורים רוב הכלכלנים, בהנחה שקצב הריבוי הטבעי של חרדים יישמר כפי שהוא, ובהנחה ששיעור החרדים בשוק התעסוקה לא יגדל, תהפוך ישראל למדינת עולם שלישי שהכנסותיה ממיסים מהחלק היצרני של החברה, יפחתו ביחס לגידול האוכלוסייה, באופן שלא יאפשר לשמר את רמת החיים הקיימת והיא תלך ותרד.
שורש בעיית אי ההשתתפות של גברים חרדים בשוק התעסוקה הוא הסדר "תורתו אומנותו", שהחל עוד בימי בן גוריון, המאפשר לחרדים בגיל גיוס לדחות את גיוסם לצה"ל עד לאחר סוף לימודיהם, והוא בפועל ההסדר לפיו רוב החרדים אינם משרתים בצה"ל כלל, אך חשוב מכך - הוא מונע מהם את האפשרות לעבוד ולהתפרנס, ומחייב אותם להישאר בישיבות, לפחות על הנייר, שכן, חלקם עובדים ומתפרנסים בשחור בנוסף לקצבה המשולמת להם. אלמלא מנעה המדינה את האפשרות של בני הישיבות לעבוד, היה זה בבחינת מתן פטור גורף רשמי ומוצהר לחרדים מגיוס לצה"ל.
זוהי פגיעה אנושה בעיקרון השוויון בנטל, שהוא בנימי נפשו של הציבור החילוני ומקור הכעס העיקרי הן של הציבור החילוני, והן של הציבור הדתי ציוני על החרדים. הגיוס הוא גם קו אדום מבחינת רוב הציבור החרדי. יש קונצנזוס כמעט מקצה לקצה שהשירות בצה"ל אינו מתאים לאורח החיים החרדי, מסוכן, וכפועל יוצא הם נלחמים בו באופן מוצהר. כל ניסיונות החקיקה והמאמצים שצה"ל עושה בבניית מערכים ייעודיים לחרדים לא תרמו לגידול משמעותי בגיוס חרדים לצה"ל, שנותר מזערי. לחרדים אין התנגדות מובנה לצאת לעבודה. גם הם מבינים כי לא כל בחוריהם נועדו ללמוד בישיבות. בקהילותיהם בחו"ל הם עובדים, בישראל נשותיהם ובנותיהם עובדות ואפילו יותר מהיעד הרב שנתי בשוק העבודה. הם פשוט אינם רוצים להתגייס עד כדי כך שמוכנים לשלם את מחיר האבטלה הכפויה.
אל תפספס
הפיתרון חייב לאפשר לגברים חרדים לצאת לעבודה או ללימודים שאינם בישיבות, ללא הגבלה, גם מבלי שיגויסו לצה"ל, אך מבלי לפגוע בעקרון השוויון בנטל. כלומר לאפשר להם לשרת את המדינה באופן אחר. יש כבר פתרון דומה - שירות לאומי. הבעיה היא שהחרדים דוחים מכל וכל גם את השירות הלאומי ורואים בו איום גדול, כמעט כמו הגיוס לצה"ל, והמספרים מדברים בעד עצמם- ישנם רק 1200 מתנדבים חרדים במסלולי השירות הלאומי. לכן, הצעתי היא להקים מנגנון נפרד לחרדים. לקרוא לו "השירות החרדי". מטרתו תהיה לתרום למדינת ישראל בהגדלת שיעור השתתפות החרדים בכלכלה, להכשיר אותם למקצועות נדרשים בשוק התעסוקה, ולקחת חלק בהוראת לימודי הליבה במגזר החרדי.
המטה יאויש על-ידי חרדים, השירות יהיה במוסדות חרדים ויינתן באמצעות חרדים, כך שלא ייתפס כאיום קיומי. . הם יזכו בכך שבחוריהם יוכלו ללמוד מקצועות נוספים וישתתפו בחינוך הדור החרדי הצעיר. הם גם יאפשרו לצעירים חרדים לעבוד ולהתפרנס ולקיים את משפחותיהם בכבוד, או להמשיך ללמוד בישיבות ולקבל את הקצבאות, אך ללא חובת גיוס במידה ויבחרו לעבוד. עדיין כל בחור חרדי שירצה בכך יוכל להתגייס לצה"ל או להתנדב באחד מזרועות השירות הלאומי, ואני מאמין ששיעור המשרתים יגדל, מאחר שעצם השירות יקבל גושפנקא מהממסד החרדי.
אמנם לכאורה גם בכך יש סתירה לעקרון השוויון בנטל. החילונים והדתיים ציוניים מתגייסים ותורמים למדינה בעוד המדינה מממנת מנגנון ותכניות הכשרה והוראה, שנהנים ממנה רק החרדים. אבל מנגד, גם בצה"ל ב-8200, בקורס טייס או ביחידות קרביות או טכנולוגיות אחרות מקנים יכולות שמייצרות העדפה בשוק התעסוקה, אבל חשוב מכך, שיעור התעסוקה של החרדים הוא בראש ובראשונה אינטרס של הציבור החילוני ושל המדינה. לכן אני סבור שניתן לתת לכך צידוק מוסרי וכלכלי שיהיה מקובל גם על החילונים. אני גם מאמין שניתן יהיה לשכנע את מנהיגי הציבור החרדי לתמוך בשירות החרדי, שכן ההתנגדות שלהם איננה ליציאה לעבודה, אלא לגיוס.
הם גם יזכו במנגנון שיתוקצב על-ידי המדינה ויספק משרות לעסקניהם, אם כי תחת פיקוח של המדינה ותוך קבלת כלים להפעלת הכשרות שצה"ל והשירות הלאומי מצטיינים בהם. להערכתי ההתנגדות שלהם ללימודי ליבה תפחת לאור הסרת איום הגיוס והסנקציות על בחוריהם. הפיתרון היחיד יהיה פתרון שיקבל תמיכה ממנהיגי הזרמים החרדיים, באופן שייצר WIN-WIN למדינה, ומבלי לפגוע בעקרון השוויון.
הכותב הוא דן סופר סגן נשיא, ומנכ"ל השווקים הישירים בוריפון העולמית (חברת פתרונות התשלומים הגדולה בעולם).