ארבעה ימים חלפו מאז הפיגוע בעיר דוד ביום שבת האחרון, בו נפצעו שני בני אדם. בתיעוד מאחת ממצלמות האבטחה נראה אדם לבוש בקפוצ'ון שחור, אורב מאחורי אחת המכוניות החונות במורד הרחוב ומחכה לרגע הנכון לפעול. כשעברה שם משפחה יהודית, בדרכה לביקור בבריכת השילוח הסמוכה - הוא דרך את הנשק ופתח באש לעבר הקבוצה. אחד מבני המשפחה, קצין בצנחנים, חטף כדורים בפלג גופו העליון, השיב אש ונטרל את המחבל.
כשכוחות הביטחון הראשונים שהגיעו לזירה ניגשו למחבל המנוטרל, ששכב על המדרכה במצב בינוני - התגלה מחזה לא צפוי: המחבל הוא מוחמד עליוואת מסילוואן, תלמיד כיתה ח' - רק בן 13. התוצאות הטרגיות להן הוביל, לא מתכתבות עם גילו הצעיר, וסימני השאלה החלו לעלות. ניסינו להתחקות אחר הסביבה בה גדל, להבין איך ילד שרק עכשיו הגיע לגיל ההתבגרות - מחליט לקום ולנסות לבצע טבח מזעזע שכזה.
מוחמד, בן למשפחת עליוואת מהכפר סילוואן, גדל והתחנך במזרח העיר. רק בשנה שעברה הצטרף לבית הספר השש-שנתי "אל פורקאן". "לא היו סימני אזהרה מקדימים למעשה - זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר", מספרת מנהלת בית הספר, חיאת מוחמד עלי, "גם ההנהלה וגם התלמידים מופתעים מאוד ממה שקרה - בית הספר קיים כבר 20 שנה ובחיים לא היה מקרה כזה".
אחרי בדיקה עם הצוות החינוכי, חיאת מספרת כי מוחמד עליוואת הוא מה שהיא מגדירה "תלמיד רגיל". "הוא היה תלמיד עם שאיפות - חלם להיות שף מקצועי ומאוד אהב ספורט וכדורגל בפרט". בבית הספר "אל פורקאן", שמונה כ-1,000 תלמידים, לומדים בסך הכול 3 שעות עברית בשבוע - כמחצית מהזמן שאמור בית הספר ללמד.
שאלנו את המנהלת על תכנים שעשויים לעודד פעולות נגד ישראלים, ותשובתה הייתה חדה וברורה: "לא, בחיים לא". אולם, בבדיקה שערכנו בעזרת מכון IMPACT-se בחומרי הלימוד של כיתות ז'-ח' בבית הספר בו למד המחבל, עולה תמונה שונה לגמרי.
כך למשל, עליוואת למד השנה "הבנת הנקרא" דרך סיפור שמהלל פיגועי התאבדות בו פלסטינים "חתכו את צווארם של חיילי האויב" ו-"לבשו חגורות נפץ", בליווי איור של חיילים ישראלים שנורו למוות על ידי חמוש פלסטיני. בשיעור אחר הקדישו פרק שלם המלמד כי מות קדושים הוא "חובה" ללחימה באויבים, וכי הוא מביא כבוד, תהילה ומבטיח כניסה לגן עדן.
גם בספרי מדעים ומתמטיקה, בהם למד המחבל הצעיר, נמצאה אלימות והסתה במקומות לא צפויים: כוח הכבידה של ניוטון לדוגמה, נלמד באמצעות השימוש ברוגטקות שמכוונות כלפי חיילים - כדי ללמד על כוחות פיזיקליים של האבן שעפה מהרוגטקה אל עבר החיילים.
ביום שאחרי המקרה הגיעו צוותים מיוחדים של משרד החינוך כדי לעזור לתלמידים ולצוות ההנהלה לעכל את האירוע - אבל לא נמסר כי נעשה תהליך חינוכי למניעת המקרה הבא. "אחרי שמלמדים אותם שאלימות גוררת עוד אלימות - צריך לתת לילדים האלה עתיד", מסביר מנהל בית ספר בשועפאט ונותן פרשנות שונה, "אני רואה את התופעות גם אצלי - הם מרגישים שאין להם אפשרויות לגדול ולהתפתח, לא מצליחים לראות מטר קדימה - ומתוך הייאוש הם עושים דברים איומים".
אם בבית הספר מופתעים מהמעשה, "נחרדים ומזועזעים", כלשונם - אולי ההשראה הרצחנית שגרמה לילד בן 13 לצאת למסע הרג ביום שבת בבוקר, דווקא תגיע מהמסגרות אחרי הצהריים. "איזה מסגרות? אין שום מסגרות בסילוואן", תוקף תושב השכונה, המשמש בתפקיד בכיר. "כשהילדים חוזרים הביתה מבית הספר הם מסתובבים ברחובות ו'משחקים' באבנים עם המשטרה".
בשכונת סילוואן גרים יותר מ-20 אלף תושבים, ואין אף לא מתנ"ס או מגרש כדורגל אחד ברחבי השכונה. "מי שיש לו כסף יכול להרשות לעצמו לשלוח את הילדים למערב העיר, לשחק כדורגל או להצטרף לחוגים. אבל פה זה 'המזרח הפרוע' - אין לאבא עם שישה ילדים שמרוויח 5,000 שקל כסף בצד כדי לתת לילדים שלו העשרה. בעבר עוד היו פה ארגונים ועמותות שמנסות להעסיק את הילדים אחרי הצהריים - אבל היום נאדה. אסור להשקיע כאן שקל מבחוץ. אז לא רק שאין לך גורמים חיוביים שיתפסו את הילדים וילמדו אותם דברים חיוביים, גם אין גורמים מושכים בכלל. ואנחנו יודעים מה קורה במקום שיש בו וואקום".
כנראה שבזמן הממושך אחרי הצהריים בהם המחבל בן ה-13 הסתובב ברחובות, הוא ספג את הלאומנות (כך במילותיו של הבכיר) מחוסר ברירה: "הוא מסתובב כל היום ורואה כאב בכפר. פה כוחות הביטחון הורסים מבנים לא חוקיים, שם הוא חווה עימותים עם כוחות המשטרה. ילד בן 13 לא צריך לראות דברים כאלה. הוא צריך ללמוד, לשחק, להיות סקרן".
לטענת הבכיר, בשכונה אין גורמים מובהקים שעלולים למשוך את המחבל הבא בן ה-13 למחוזות הלאומניים. אלא שמדובר בשילוב מסוכן בין המצב הכלכלי הירוד, ההזנחה של הרשויות, ושחקן בולט חדש ששופך שמן למדורה - הטיקטוק: "את כל האלימות הם רואים שם. משם הם שואבים את הגיבורים שלהם. הם צופים בעימותים, בדרשות, בחיכוכים עם המשטרה ורוצים גם".
לדבריו, התמיכה במעשיו של המחבל, או של מחבלים אחרים, כפי שניתן לראות בתמונות וסרטונים ממזרח העיר, אינה חד משמעית. "כעיתונאי ישראלי יבוא ויראיין את הנערים והאנשים ברחוב - הם כולם יגידו שזה מעשה גבורה. אבל אם יישב עם המשפחות בסלון - בינם לבין עצמם כולם נגד. הם רואים את הילדים שלהם מתים וחוטפים כדורים בהפגנות וכואב להם כמו שהם רואים את הפיגועים נגד הישראלים".
בסילוואן, השכונה בו גדל המחבל דווקא לא מופתעים מהמעשה. בשיחה עם בכיר בשכונה הוא מפנה אצבע למדינת ישראל ולעיריית ירושלים, ואומר כי הם האשמים העיקריים בנושא. "יש כאן הזנחה פושעת. אני לא מצדיק את המעשה אבל מבין מה מוביל ילד לצאת למעשה כזה. מצד אחד המדיניות היא מקל וגזר - אבל אנחנו חוטפים רק מהמקל על הראש".
לתחושותיו, לא רק שהעירייה לא משקיעה כספים בפיתוח השכונה - היא גם גובה ארנונה כבדה שמשפיעה על כל תחומי החיים. "יש לי בית קטן ואני משלם 4,000 שקל בשנה ארנונה. עם סכומים כאלה גבוהים, לפחות תרצה לראות מדרכה כשאתה יוצא מהבית, או מקום שיהיה לילדים. אבל לא משקיעים פה שקל - הופכים את החיים של האזרחים לגיהנום ומתפלאים שהאלימות שלהם יוצרת אלימות".
כל אחד מהגורמים בסביבתו מספר סיפור שונה: הפרשנות המופתעת של המנהלת שלא ראתה את סימני האזהרה, איש החינוך שנמצא בלב מחנה הפליטים שועפאט ומספר על העתיד שנותר לוט בערפל, והבכיר שמפנה אצבע מאשימה לרשויות. כולם תוקפים כלפי חוץ, אבל סלחנים כלפי פנים - לא מצדיקים אבל מבינים. מחריגים את הילד בן ה-13 שפתח באש אבל מצליחים לזהות תהליכים.
רן ישי, לשעבר שגריר ויועץ במשרד החוץ והיום בכיר בארגון "אם אשכחך", נותן מטעם הארגון פרשנות אחרת לסיבות שיכלו להוביל ילד למעשה כזה: "כמי שעוקבים מקרוב אחר אתגרי הריבונות של ישראל במזרח ירושלים אנחנו לא מופתעים מכך שההסתה האנטישמית הפרועה בבתי הספר הערביים בירושלים גורמת לילד בן 13 לקחת נשק כדי לרצוח משפחות. מי שטוען שההסתה הזו לא קיימת בבתי הספר ובמסגרות חינוכיות לא פורמליות מתעלם מהמציאות".
ישי דוחה את טענות המקומיים, לפיהן יש לוואקום ולהדרדרות עקיפה ולא ממומנת השפעה גדולה. "ההסתה במימון אסלאמי ואיראני, שמתאפשרת גם עקב מדיניות בינלאומית ותרנית כלפי איראן, היא הגורם הישיר לאלימות ולהסלמה. אני סומך על שר החינוך שיידע להנחות את גורמי משרדו למגר את התופעה הזו לאלתר".
"המחבל הילד מוחמד עליוואט שביצע את פיגוע הירי בעיר דוד מציב מראה בפני קובעי המדיניות במשרד החינוך ובכלל במערכות הממשל", אומר מאור צמח יו"ר ארגון 'לך ירושלים', "אחרי השקעה כספית אדירה של ישראל במערכת החינוך, אחרי קריאות של שנים להפסקת ההסתה - אנחנו נמצאים בנקודה של חציית קו אדום בה ילד/תלמיד לוקח נשק חם ומבצע פיגוע רצחני".
תגובת עיריית ירושלים
מעיריית ירושלים נמסר כי היא "מפעילה פעילות בלתי פורמלית הכוללת חוגים, תוכניות העצמה, תוכניות מוזיקה, צופים בית ספריים ועוד. מחוץ לבתי הספר מפעילים ארגון נוער, קונסרבטוריון, חוגים בתחום האומנות ועוד. כלל התקציב הנוגע לחינוך הבלתי-פורמלי במזרח העיר מורכב מתקציבים עירוניים וממשלתיים שמחולקים למינהלים הקהילתיים, לשכונות ולבתי הספר, על פי מגוון התוכניות והפעילויות השונות בהיקפים שונים. הפיקוח על העברת התקציב ועל התכנים נעשה על-ידי עיריית ירושלים, החברה למתנ"סים ומשרד החינוך".