שורפים את המועדון: אריה דרעי הוא הגרסה החרדית של בנימין נתניהו

אריה דרעי משלם עכשיו על היוהרה. על הדחף, שאינו בר-כיבוש, לזלול הכל, בכל פה, בכל דרך ובכל המהירות. לא רק שהורשע שלוש פעמים וחזר למקום הפשע, הוא דרש לעצמו שני תיקים. לא הסכים לצמצם את אחת הלשכות. דרש להגדיל את שכר המנכ"ל שלו. ולפטר פקידים בכירים שהיו שם קודם, גם כשמדובר באנשי מקצוע מעולים ולא פוליטיים. מהר שלל חש בז. הוא התנהג כאילו אחריו המבול וגילה שהמבול עליו.

פעם, בגלגול הקודם שלו, כשהועמד לדין באשמת שוחד, הורשע ונידון למאסר, הוא התראיין והכה על חטא. ייתכן שגבה לבי, אמר. ייתכן שחטאתי בחטא היוהרה, הודה. היו כאלה שחשבו שלמד לקח. נמניתי עמם. גם את גלגול החקירות הנוכחי הוא החל בענווה יחסית. לא השתלח ברשויות האכיפה, לא שיסה בהן את אנשיו, לא הסית. שמר על שתיקה ועל מכובדות. אלא שלבסוף, יצרו בגד בו.

אתמול הוא קצר את מה שזרע. את תרגיל ההטעיה המתוחכם לשופט השלום האומלל שמואל הרבסט, שהאמין למצג הערמומי, שלפיו "הנאשם התחייב לא לגעת עוד בכספי ציבור". ובכן, בשורה התחתונה התברר שמה שנראה כמו מעשה נוכלות, מריח כמו מעשה נוכלות ועושה קולות של מעשה נוכלות, הוא מעשה נוכלות. אנשי דרעי הגדירו את זה כ"אי־הבנה מצערת". אתמול גילו שהיא אכן מצערת.

אל תאמינו לספינים של שופרות דוגמת אבישי בן חיים. אף אחד לא דורש מדרעי להתפטר מהכנסת. הוא אומנם לא התחייב לעשות כן ואין בכך צורך. הסיפור הוא תפקיד של שר בממשלה. על זה, היה ברור שדרעי יצטרך להתמודד עם סוגיית הקלון. את זה צריך לקבוע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. אלא שדרעי לא הסכים לקחת את הצ'אנס ולהפקיד את גורלו המיניסטריאלי בידיו של השופט נעם סולברג. הוא גרם לקואליציה לשנות חוק יסוד, רק כדי שייקבע שאין לו קלון.

בדרך הוא ביזה את בית משפט השלום, את הפרקליטות ואת כל אלה שהאמינו לדמעות התנין שלו. בית המשפט העליון שם אתמול קץ לנוכלות הזו. אפילו שופט המיעוט יוסף אלרון לא אישר את כהונתו של דרעי, אלא שלח אותו בחזרה ליו"ר ועדת הבחירות וקבע שבכל מקרה, שינוי סעיף חוק היסוד שבוצע עבור דרעי, לא יחול על דרעי.

דרעי הוא הגרסה החרדית של בנימין נתניהו. לפעמים היא מנומסת קצת יותר. אתמול היא הייתה מנומסת הרבה פחות. בדיוק כמו חבורות המגפונים הצווחים של נתניהו, כך חסידיו השוטים של דרעי אתמול, תחת ביתו בירושלים: "שופטים אשכנזים לבנבנים, אתם אלה שרצחו את אבותינו", הם צרחו, וכינו את שופטי בג"ץ "מושחתים".

מישהו צריך להזריק לחברים האלה זריקה נגד היפנוזה ולהסביר להם שלא שופטי בג"ץ הורשעו שלוש פעמים בדין. לא שופטי בג"ץ הטעו, שלא לומר כיזבו, את בית המשפט. שופטי בג"ץ הרחיקו את אריה דרעי מהממשלה גם בתקופת ממשלת יצחק רבין. אז, ההרחקה הייתה דרמטית בהרבה מהיום.

פיטורי דרעי הפכו את רבין לברווז צולע וסימנו את קצו הפוליטי. אז, אף אחד לא טען שבג"ץ מבצע הפיכה שלטונית או מנסה להפיל ראש ממשלה נבחר ומכהן. רבין חרק שיניים, סינן קללה מתחת לפרצופו הסמוק והמשיך הלאה. דרעי ונתניהו שורפים את המועדון.

החברים מכלים עכשיו את זעמם בעילת הסבירות. חוצפה שכזו. עילה שעלולה למנוע ממשיח בשר ודם, מלך המלכים, לכהן כשר הפנים והבריאות. יאיר שרקי פרסם אתמול שדרעי שוקל למנות את בנו ינקי לתפקיד שר הבריאות במקומו. בתגובה צייץ הינקי הנ"ל משהו בסגנון "על כיסאו לא יישב זר". איך לפרש את הציוץ הזה? הרי ינקי דרעי אינו זר לאביו. או פרשנות שמרנית, שלפיה הכיסא הזה רשום בטאבו על שמה של משפחת דרעי. גם את זה היה להם ממי ללמוד.

כמה מילים על עילת הסבירות: בסוף החודש צפוי שכר חיילי הסדיר לעלות בקצת יותר מ-5%. הפעם, זה לא יקרה בזכות הממשלה, אלא בזכות עתירה לבג"ץ של עו"ד בלתי נלאה בשם אמנון לורך, שטען נגד ההצמדה למדד של שכר משרתי הקבע ואי-ההצמדה למדד של שכר חיילי הסדיר. בג"ץ השתמש בעילת הסבירות לצורך ביקורת על החלטת ממשלה והצמיד גם את שכר הסדירניקים. כנ"ל בעניין הנגשת תחבורה ציבורית, מוסדות וכו' לנכים. בשני המקרים האלה הממשלה העדיפה להתעלם. בג"ץ קבע שזה לא סביר.

ש פסקי דין כאלה למכביר. עילת הסבירות היא לא המצאה של אהרן ברק המשוקץ. היא הגיעה לכאן מהמשפט הבריטי. היא קיימת בכל שיטות המשפט בעולם. רק בישראל הדמוקרטית לכאורה, אם עילה כלשהי מתנגשת בנוכל כלשהו שרוצה להגיע ליעד כלשהו, פשוט מבטלים אותה.
אריה דרעי הוא טרגדיה.

הוא מזכיר, גם במובן הזה, את נתניהו. הוא כריזמטי, הוא מוכשר, הוא רב-קסם. הוא אחד האנשים הכי מנוסים, אחראים ושקולים בקבינט המדיני-ביטחוני. שנים ארוכות הגנתי על חזרתו לממשלה לאחר הרשעתו הראשונה, בעיקר בגלל התכונות הללו. למרבה הצער, התכונות הללו ניגפו בפני האחרות, המרשימות פחות. לאחר שהורשע בשוחד וישב בכלא, ניתן היה לצפות ממנו לא להסתבך שוב. לא להיות מעורב בכלום. לא גדול, לא קטן, לא מיליונים ולא פרוטות. פשוט להיות נקי. צח כשלג. נטל הראיה היה על כתפיו, והוא כשל.

האם הממשלה הנוכחית תיפול בגלל הפסיקה אתמול? כנראה שלא. האיומים נוסח המאפיה הסיציליאנית ששיגרו מקורבי דרעי ובכירי ש"ס לעבר בית המשפט העליון התגלו כבומרנג. העליון, שלא גילה אומץ מרהיב לאחרונה, התעשת בזמן. הפסיקה אתמול הייתה נכונה ונדרשת לא רק בגלל עילת הסבירות ועילת ה"השתק" וכו'. בכדורגל, לצד כל החוקים והכללים, יש גם מה שמכונה בשפת הקהל "חוק ההיגיון". נדמה לי שגם בחיים צריך לשרור היגיון בסיסי כלשהו. היגיון, שלפיו אדם שהורשע שלוש פעמים בפלילים, לא יכול להיות שר בממשלה. כמה פשוט, ככה נכון.