כולנו שמענו על תיאוריות קונספירציה מופרכות כמו "הארץ השטוחה", "מסע בזמן" ו"הציפורים שאינן אמיתיות", "תיאוריות הקונספירציה תמיד היו עמנו, ורק האמצעים לשתף אותן השתנו", הסבירה קארן דאגלס, פרופסורית לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קנט באנגלה, העוסקת בשאלה מדוע אנשים מאמינים בסיפורים כאלו. "האינטרנט הפך את תיאוריות הקונספירציה לגלויות ושיתופיות יותר מאי-פעם. אנשים יכולים למצוא בקלות אנשים עם מחשבות דומות, להצטרף לקבוצות ולחלוק את הדעות שלהם".
לפי מארק פנסטר, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת פלורידה החוקר את ההיסטוריה של תיאוריות הקונספירציה, אין זה מפתיע. לדבריו, אירועים מטלטלים ופתאומיים מזינים לעתים קרובות תיאוריות קונספירציה משום שהציבור מתקשה להבין אותם. "מטוס שמתרסק על מרכז הסחר העולמי ועל הפנטגון? זה נשמע כמו משהו מהסרטים", אמר. "זה לא נראה כמו אירוע אמיתי, ואירוע חריג כזה מוביל לעתים לצמיחת תיאוריית קונספירציה סביבו".
בעבר, הוגי תיאוריות קונספירציה הסתמכו על ספרים, עלונים ותכניות אירוח ליליות כדי לפרסם את משנתם. היום, הם משתמשים בפלטפורמות מודעות כמו רדיט, מעלים סרטונים ליוטיוב ומשכנעים גולשים בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. בעוד שאת רבות מהתיאוריות הללו שללנו על הסף - מתברר שלפחות ל-4 מהן היינו צריכים להקשיב. ב-Iflscience הזכירו לנו שארבע תיאוריות קונספירציה מפורסמות למעשה התבררו כנכונות - לפחות בחלקן.
הנה תיאוריות הקונספירציה שהוכיחו לנו שהכל אפשרי:
הממשלה מנסה לשדר לנו למוח מסרים סודיים
אם כל תיאוריות הקונספירציה: הממשלה משדרת מסרים סודיים למוח שלנו כדי לשלוט לנו במחשבות. ההגנה היחידה שלכם? כובע משולש עשוי אלומיניום. אמיתי? סוג של... טענה שכזאת בעבר תייגה אנשים כפרנואידים אבל כיום רק יותר ויותר אנשים שמאמינים בכך. דונלד פרידמן היה מבין מובילי הקונספירציה וב-2003 הוא הגיש בקשה ל-FBI כדי לקבל מידע על כל "הפשעים החמורים מאוד שנעשו נגדי ונגד בני משפחתי", כפי שכתב, שהשירות החשאי האמריקני "ביצע נגדם במשך זמן ארוך מאוד".
הדרישה הזאת נשמעת כמו בדיחה ואכן הממשלה והפסיכיאטר שלו הצהירו עליו כאדם בעל בעיות נפשיות, מה שלא סייע לו במאבק המשפטי. גם הטענות שלו נשמעו מופרכות: ההצדקה העיקרית לטענה שלו הייתה זוג נעליים שחלקם האחורי התאדה לכאורה בידי "גלי אלקטרומגנטיים ששודרו לעברו", כשבסך הכל מדובר היה בבלאי רגיל של הנעליים. אז נכון, פרידמן לא שכנע אף אחד - אבל המציאות לא הייתה רחוקה מהדמיון המוגזם שלו.
"שמיעת גלי מיקרו היא תופעה, המתוארת כתחושות של זמזום, תקתוק, שריקה או קולות דפיקה שמקורם בראש או מאחוריו", נכתב בדו"ח של הפנטגון מ-2006 שכותרתו Bioeffects of Selected Non-Thal Weapons, "הטכנולוגיה הזו בצורתה הגסה ביותר יכולה לשמש כדי להסיח את דעתם של אנשים. אם היא תשוכלל, היא תוכל גם לשמש לתקשורת עם בני ערובה ע"י שימוש בקוד מורס או מערכות הודעות אחרות, אולי אפילו בידי תקשורת קולית".
עוד נכתב: "מכיוון שהטכנולוגיה הזו משתמשת בתדרי רדיו, ניתן להתגבר עליה באמצעות שימוש במיגון המסופק בידי מחסומים מוליכים כמו מתכת או מסכי מתכת". במילים אחרות, כובעי האלומיניום המוזרים של חובבי הקונספירציות בהחלט עשויים לעזור במצב כזה. מפתיע, אה?
ה-CIA מסממים בסתר אמריקאים בניסיון לשלוט בהם
התיאוריה הזו, שקצת מתקשרת לנו לתיאוריה הקודמת, טענה שסוכנות הריגול המודיעיני של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית סיממה אזרחים אמריקנים בניסיון לבחון נשק לשליטה בנפש.
התיאוריה הזאת התפתחה מפרויקט MK-Ultra, שם קוד למחקר סודי של ה-CIA שנערך בניגוד לחוק וכלל ניסויים בבני אדם. מתוך העדויות שפורסמו עולה כי בפרויקט הזה נעשו ניסיונות להשפיע על מצבים נפשיים של הפרט ולשנות את תפקוד המוח שלו, בין השאר באמצעות תרופות וכימיקלים אחרים כגון אל. אס. די.
ראשית התיאוריה הזאת מהמלחמה הקרה. זה היה בשנות ה-50 המוקדמות של המאה ה-20. לברית המועצות לא רק היה ארסנל גרעיני גדול מהאמריקנים או תוכנית חלל מוצלחת יותר, אלא גם לכאורה סוכנים רדומים שהתמקמו בכל בית ספר ועיתון, מוכנים לגייס את הילדים האמריקנים או לכתוב מאמרים ביקורתיים על הממשלה. שום דבר מזה לא השתווה לנכס המפחיד מכל שלהם: כוחה של שטיפת המוח. בסיומה של מלחמת קוריאה, שלל חיילים אמריקנים החלו פתאום להתוודות על מספר פשעי מלחמה איומים - וחלקם אף ערקו לצפון קוריאה. בסופו של דבר, התברר שהגברים האלה פשוט עונו בצורה נוראית כהיו שבויי מלחמה ונמצאו בטראומה איומה - אך בזמנו, המודיעין האמריקני הסביר את התנהגותם כמשהו הרבה יותר מיסטי מזה: איכשהו, הם אמרו, הקומוניסטים מצאו את היכולת לשלוט בנפש שלהם.
הרעיון הופץ כמו אש בשדה קוצים. לא משנה כמה רציני הוא היה, תוך זמן קצר, ב-CIA הסיקו שלאויב יש את היכולת להסיר כל רצון חופשי מאדם - ושגם הם צריכים לשים את ידם על הטכנולוגיה הזו. LSD, סם קטן וממזרי שהומצא כ-15 שנה קודם לכן, היה הדבר הראשון שהם חשבו עליו. ה-CIA כבר ידע שיש לו מאפיינים משני מחשבה לכאורה - אז למה לא להתחיל שם?
עוד תיאוריות קונספריציה
הטיטאניק לא טבעה באמת? הסרטון שמסעיר את הגולשים
לכאן עשירי העולם יברחו בסוף העולם? המפה של דובאי הצליחה להלחיץ את הגולשים
"בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, הסוכנות נתנה סמים משני-דעת למאות אמריקנים תמימים במאמץ לחקור את האפשרויות של שליטה בתודעה האנושית", דיווח ה"ניו יורק טיימס" בהספד של סידני גוטליב מ-1999, יהודי המחמד שה- CIA בחרו לשים בראש פרויקט MK-Ultra.
"רבים משפני הניסיונות האנושיים היו חולי נפש, אסירים, מכורים לסמים ונשים העוסקות בזנות - 'אנשים שלא יכלו להשיב מלחמה', כפי שניסח זאת קצין אחד בסוכנות", כך נכתב במאמר, "במקרה אחד, חולה נפש בקנטקי קיבל מינון גדול של LSD ברציפות במשך 174 ימים". ה-CIA היה כל כך מושקע ב-LSD שרבים תייגו את הסוכנות כאחראית לכל התנועה הפסיכדלית בארה"ב.
"אוניברסיטת סטנפורד ניהלה תוכנית שבה ביקשו ממתנדבים להתגייס ולנסות את החומר החדש הזה. אלן גינסברג היה אחד המתנדבים, כך היה גם רוברט האנטר", אמר העיתונאי סטיבן קינזר ל-NPR ב-2019, "סדרה דומה של ניסויים התרחשה בבית החולים הוותיק של מנלו פארק... כל המרכיבים המקוריים הללו שהתאחדו בשנות ה-60 כדי לייצר את המרד הנגד-תרבותי הגדול הזה המבוסס על LSD ניתן לאתר דרך היסודות המזויפים האלה ל-CIA ובסופו של דבר למנהל MK-Ultra, סידני גוטליב".
פרויקט MK-Ultra נמשך שני עשורים תמימים, במהלכם התגלו אפס טכניקות שליטה מחשבתית מבוססות LSD. בסופו של דבר, בהתקף של פרנויה ממשלתית בעקבות פרשת ווטרגייט, רוב מסמכי ה-CIA סביב הפרויקט הושמדו - אבל נשארו מספיק כדי לאשר את אחד הסיפורים הפרועים, הפחות אתיים ושנשמעים הכי לא אמינים מספרי ההיסטוריה. "אנחנו לא יודעים כמה אנשים מתו", אמר קינזר ל-NPR, "אבל מדובר במספר לא קטן בהחלט כן - וחיים רבים נהרסו".
שירותי הבריאות בחינם הם טריק בעזרתו הממשלה מרעילה אתכם
מגיפת הקורונה השפיעה על כולנו בצורה כזו או אחרת מאז שפרצה לפני כמעט שלוש שנים, אבל היא בהחלט לא השפיע על כולנו באותה מידה: אמריקנים שחורים, כך התגלה, היו בעלי סבירות גבוהה בהרבה מגזעים אחרים להכיר אדם שאושפז או מת מהנגיף. יחד עם זאת, הם היו הקבוצה שהכי פחות הסכימה לקבל את אחד החיסונים החדשים שהוצעו לקהל הרחב.
שתי העובדות נראות בבירור קשורות - ובעוד שרבים התקשו לגלות אהדה לאלה שסירבו לחיסון מחוסר אמון - רק כדי לראות את יקיריהם מתים זמן קצר לאחר מכן, זו כנראה טעות לשפוט אותם: כפי שציין בעל הטור בניו יורק טיימס צ'ארלס בלאו, במאמר משנת 2020, "השחורים במדינה הזו הוכשרו היטב, במשך מאות שנים, לחוסר אמון הן בממשלה והן בממסד הרפואי בנושא שירותי הבריאות".
לדוגמה, אם תשמעו אדם קשיש שמתחיל לדבר על איך הממשלה האמריקנית הבטיחה לו ולקבוצה מחבריו טיפול רפואי חינם אם הם יסכימו למעקב אחר בריאותם למשך שישה חודשים - רק כדי להרוג באופן פעיל בערך אחד מכל שישה מהם על ידי מניעת גישה לתרופות זולות ומצילות חיים, יש מצב שהוא לא באמת איבד את זה. זה בדיוק מה שקרה בניסוי העגבת בטסקיגי.
ניסוי העגבת בטסקיגי, שנערך בין השנים 1932 ל-1972, הוא אירוע ידוע לשמצה בהיסטוריה של האתיקה הרפואית. הניסוי הקליני נערך על אוכלוסייה של 399 עובדי כפיים כהי עור, עניים וברובם בלתי משכילים - ובקבוצת ביקורת בת 200 איש נוספים מאוכלוסייה זו, שנבחנו לבדיקת הטיפול והמהלך הטבעי של מחלת העגבת. הניסוי נערך ללא כל התחשבות בבריאות ובכבוד האדם של המשתתפים בו. המשתתפים בניסוי לא נתנו הסכמה מדעת להשתתפות בו ולתוצאותיו - ולא הודיעו להם כי אובחנו כנגועים בעגבת. בשנות ה-40, כשהוכנס לשימוש הפניצילין, במקום לטפל בכל החולים בפניצילין ולסיים את הניסוי - החליטו החוקרים בטסקיגי להעלים את המידע על קיומה של התרופה ולהמשיך בחקר התפתחות המחלה בחוליהם.
"הם גייסו 200+ חולים לקבוצת ביקורת שלא סבלו מעגבת ופשוט העבירו אותם לקבוצה החיובית לעגבת אם בכל עת הם פיתחו אותה", כך נכתב במאמר מאוניברסיטת מקגיל, "הם גם החלו לתת לכל החולים תרופות לא יעילות (משחות או כמוסות עם מינונים קטנים מדי של ניאורספנמין או כספית) כדי לגרום להם להאמין שהם מטופלים במחלה".
למרות שהפניצילין היה זמין באופן נרחב עד סוף שנות ה-40, החוקרים יצאו מגדרם כדי למנוע מהגברים שנרשמו למחקר לגשת לתרופה. באופן מוזר, הטיעון שלהם לכך הסתמך על הרעיון (הגזעני עד מאוד) שלאנשים שחורים היה גורל גזעי לא לחפש טיפול למחלות שלהם, מה שהיית חושב שיגרום לדיסוננס קוגניטיבי מסוים מכיוון שהם עצמם מנעו באופן אקטיבי מהאנשים הללו לקבל את הטיפול האמור - אבל כנראה שלא.
גם לאחר שחוקר שירות הבריאות הציבורי של ארה"ב העלה חששות לגבי המחקר באמצע שנות ה-60, החוקרים מאחורי הפרויקט סירבו להפסיק את הניסוי. "על מנת לעקוב אחר התקדמות המחלה המלאה, החוקרים לא סיפקו טיפול יעיל שכן הגברים מתו, התעוורו, השתגעו או חוו בעיות בריאותיות חמורות אחרות עקב העגבת הלא מטופלת שלהם", מספרים ב-History.com.
אותו חוקר הדליף את הסיפור שלו לעיתונות והזעם הציבורי על הניסוי הביאו לסיומו ב-1972. בשלב זה, 28 מהמשתתפים מתו מעגבת - ועוד 100 נפטרו מסיבוכים קשורים. לפחות 40 נשים מהנרשמים אובחנו כחולות במחלה ו-19 ילדים חלו בה בלידה.
זו רק הדוגמה המפורסמת ביותר לממשלת ארה"ב שהתנסתה באפרו-אמריקנים בשם "המדע". "באמצע המאה ה-19 זכה אדם באלבמה בשם ג'יימס מריון סימס למוניטין לאומי כרופא לאחר שביצע ניסויים רפואיים בנשים משועבדות, שלפי הגדרת תפקידן בחברה לא יכלו לספק הסכמה מדעת", כתב בלאו בטיימס. "לא רק זה, הוא ניתח את הנשים הללו ללא הרדמה, בין השאר משום שהוא לא האמין שנשים שחורות חוו כאב באותו אופן שבו חוו נשים לבנות", כתב, "כשהניסויים שלו סוף סוף הצליחו, הוא התחיל להשתמש בנשים לבנות, אבל אז הוא גם התחיל להשתמש בהרדמה עבור אותן נשים".
תוסיפו לזה את ההיסטוריה הארוכה של רשויות פדרליות או מקומיות שעיקרו בכוח אנשים שחורים - ומיעוטים אחרים - ותתחילו להבין מדוע אפילו חיסון חינם נגד מגיפה עולמית עשוי להיראות לאנשים מסוימים מעט חשוד.
יש מאות חוצנים הקבורים מתחת לניו מקסיקו - בערך
ניו מקסיקו היא ביתה של אחת מקונספירציות העב"מים המפורסמות בהיסטוריה. "ברוזוול יש באמת הכל", אמר נייג'ל ווטסון, מחבר המדריך לחקירות עב"מים של היינס ל-IFLScience עוד ב-2017, "יש בה קונספירציה ממשלתית, היא במיקום מרוחק, יש לה סיפורים על חייזרים וחלליות - והטענה שהריסות אלו נלקחו לאזור 51", אך האם זו רק אגדה אורבנית? האם יש סיכוי שקבוצה של חוצנים קבורה כעת מתחת לאדמת המדבר של ניו מקסיקו? ובכן, התשובה היא כנראה שלא, אבל למעשה מבחינה טכנית - זה לגמרי כן.
הכל התחיל עוד ב-1982, כשהעולם עדיין נסער מלהיט שובר הקופות האדיר שהוא "אי.טי. - חבר מכוכב אחר". בחיפוש אחר שוק נישה שיניב עוד כסף, הבמאי סטיבן שפילברג פנה לתעשיית משחקי הוידאו ושכר מתכנת מחשבים צעיר בשם הווארד סקוט ורשה שיעצב משחק וידאו לאי.טי עבור קונסולת Atari 2600. "עשיתי את משחק הוידאו של אי.טי, המשחק שנחשב באופן נרחב כמשחק הווידאו הגרוע ביותר בכל הזמנים", סיפר ורשה ל-NPR ב-2017.
המשחק היה מבלבל ונראה לא גמור כשהושלם תוך חמישה שבועות בלבד. בנוסף להיותו משחק גרוע, הוא יצא גם ממש לפני התרסקות משחקי הווידאו הידועה לשמצה ב-1983 - מיתון מסיבי בתעשייה במהלכו ההכנסות ממשחקי וידאו ביתיים צנחו ב-97 אחוזים במהלך שנתיים. בסופו של דבר, משחק הווידאו של אי.טי היה כשלון כזה גדול עבור אטארי שהם פשוט החליטו לקבור את מאגרי המשחקים שלא נמכרו במדבר ולכסות את הראיות בבטון, מה שלבסוף מאשר את המוניטין של ניו מקסיקו ככזו המסתירה "אסונות חוצניים".
לסיפור הזה יש סוף טוב: בשנת 2015 המשחקים נחפרו, נמכרו וגייסו יותר מ-108,000 דולר לקופת העיר המקומית. מה שרק מוכיח שזבל של אדם אחד באמת עשוי להיות האוצר של אדם אחר.