107 שנים לאחר שנהרג משה עפרוני במלחמת העולם הראשונה אליה גוייס בכפייה על ידי הטורקים, הנין שלו, פז עפרוני, מבקש ממשרד הביטחון שיכירו בו כחלל מערכות ישראל. "כך ייעשה עימו צדק היסטורי. מבקשים ששמו וזכרו יצוין בטקסי הזיכרון ובארכיונים. למשפחה אין רצון לקבל פיצויים או כסף, אלא רק שהמדינה תעניק לו את הכבוד האחרון לו זכאי הוא ומשפחתו השכולה", אמר הנין.
בשנת 1915, פרוץ מלחמת העולם הראשונה, משה עפרוני (ניצ'ייב) גוייס בכפייה לצבא העות'מאני. כמו נוספים שאולצו להתגייס, הוצבה בפניו אפשרות הגיוסים - או שיגורש חזרה לרוסיה עם כל משפחתו. הוא נשלח לגדודים בסיני ובנגב, שם הוטלו עליהם עבודות כמו הנחת מסילות ברזל, חפירת עמדות וסלילת דרכים. במחנות הם סבלו מתנאים קשים של רעב, מגפות ומחלות, כתוצאה מכך, הייתה התמותה בקרב המגוייסים גבוהה.
עפרוני חלה בטיפוס הבהרות בזמן ששהה באיזור קדש ברנע, הוא פונה לבאר שבע ושם נקבע מותו. גופתו נקברה בקבר אחים בראשון לציון, יחד עם בני מושבות נוספים שמתו מהמגפה. על המצבה נכתב: "החייל הנעלם, הובאו לקבורה מחזית התורכי הדרומי בשנת 1915".
משה עפרוני, מחלוצי העלייה הראשונה, עלה עם משפחתו מרוסיה בין השנים 1903-1902. הם התיישבו והיו ממקימי המושבה סג'רה בגליל התחתון, היום אילניה. עפרוני ושרה אשתו גידלו ארבעה ילדים והתפרנסו מחקלאות. הם נמנו על קהילת גרי הצדק הרוסיים שמוצאם היה ממספר כתות נוצריות והם בחרו להצטרף ליהדות מתוך רצונם החופשי, ולאחר תהליך אימוץ מנהגי היהדות התגיירו. זאת בעידוד פעילים ציוניים ביניהם מאיר דיזינגוף והלל יפה. מרביתם הגיעו לגליל ותרומתם לחקלאות ולהתבססות המושבות הייתה מכרעת.
עוד בוואלה!
למרות שמת בנסיבות ביטחוניות, הוא מעולם לא הוכר כחלל מערכות ישראל, לא על ידי היישוב היהודי לפני קום המדינה ולא על ידי מוסדות המדינה לאחר הקמתה. גם אלמנתו וילדיו לא זכו מעולם להכרה, תמיכה או סיוע - כספי או אחר. נינו, פז עפרוני, מציין כי "במהלך שירותו בצבא הטורקי, סבתא רבא ובנו הבכור בן ה-15 נאלצו לעבד לבד את המשק החקלאי ופרנסתם נפגעה מאוד עד כדי חרפת רעב. גם לאחר שנודע למשפחה דבר מותו היא התקיימה בקושי רב ובדוחק איום ללא אב המשפחה וללא כל סיוע ממוסדות היישוב היהודי".
חיים מרגליות-קלווריסקי, מי שהיה ממונה על הקמת שבע מושבות בגליל המזרחי עבור חברת יק"א, התייחס בזמנו למצוקת המשפחה: "הגיורת עובדת בשקידה רבה בגן ובשדה ליד בעלה, ואם חלה בעלה או נתאלמנה איננה מתייאשת וצועקת לעזרה לפקידות כמו שעושות אלמנות איכרינו, אלא עובדת היא ביתר שאת במקום בעלה".
מבדיקה שנערכה באתר ההנצחה "יזכור", בו מתועדים כל חללי מערכות ישראל, עולה כי חללים שמתו בנסיבות זהות לחלוטין, כן הוכרו על ידי המדינה. לדוגמא ד"ר גרשון (איזאק) קרישבסקי וד"ר מנחם (מרק) שטיין שגוייסו והוצבו בבית החולים למחלות מדבקות בירושלים. בעבודתם חלו בטיפוס הבהרות ומתו. גם אליהו-יהושע ריבלין שנשלח כעוזר רוקח לבאר שבע ומת לאחר שנדבק בחולירע כשטיפל בחיילים חולים, הוכר כחלל מערכות ישראל.
כעת, קרוב ל-110 שנים לאחר מותו, מבקשת משפחתו של משה עפרוני את ההכרה בו כחלל מערכות ישראל, אותה הכרה לה הוא ראוי נוכח פועלו והמחיר הכבד ששילם והמחיר ששילמו אלמנתו וילדיהם בעקבות מותו בעת שירותו הצבאי. המשפחה כבר הגישה בקשה דומה ב-2019, אז היא נדחתה. בפנייה הפעם סייעו למשפחה ההיסטוריונית ד"ר אסתי ינקלביץ' ועורך דין איתמר בן זאב.
ממשרד הביטחון נמסר כי "בהמשך לוועדה מקצועית שבחנה הכרה בחללים שנפלו לפני קום המדינה כחללי מערכות ישראל ולאור פניית המשפחה ופנייתכם, בקשת הכרתו של מר עפרוני ז"ל תועלה לבחינה מחודשת בפני ועדת מומחים. עם השלמת הבחינה וקבלת החלטה תועבר תשובה מסודרת לפונים".