בקיבוץ אור הנר שבעוטף עזה, שרוב תושביו הם יוצאי ארגנטינה, כוססים ציפורניים לקראת גמר המונדיאל הערב (ראשון) מול צרפת. רבים מהם יראו יחד את המשחק ויחזיקו אצבעות למסי בקרב הגדול בקריירה.
בבית התרבות כבר מתכוננים לצפייה המשותפת, ומקפידים לא לבצע אף שינוי ביחס להקרנת חצי הגמר - הכיבוד אותו כיבוד, המקומות אותם מקומות. וזה לא נגמר בזה. הדס זבלבסקי, רכזת התרבות בקיבוץ, לא כיבסה את חולצת הנבחרת מאז תחילת הטורניר. תושבים אחרים לא מסכימים להתראיין כדי לעשות לעשות "נאחס" לנבחרת. תקראו לזה אמונות טפלות, אבל את תושבי הקיבוץ זה ממש לא מעניין, הם רק רוצים לראות את מסי מניף את הגביע.
"אני בסטרס היסטרי, לא יכולה לשבת יותר מצי שעה רצוף. יש התרגשות גדולה מאוד", סיפרה לוואלה זבלבסקי, ואדי, חקלאי שמתגורר בקיבוץ, הוסיף: "ההתרגשות מתערבתת עם שמחת נר ראשון של חנוכה. זה יהיה נס של חנוכה אם ארגנטינה ננצח".
"יש כאלה שרוצים לצפות בבית התרבות עם מסך ענק ומוסיקה וחגיגה, אני עד עכשיו ראיתי את המשחקים בבית, לא נתתי לאף אחד לבוא. לא מטעמי אמונה, פשוט אין לי סבלנות. אבל היום אני רואה עם הנכדים שלי", סיפר אדי, עבורו המונדיאל הוא מקלט מפני משבר החקלאות".
אדי גם יודע לספר מה משמעות המונדיאל עבור הארגנטינאים: "אם הם מנצחים יהיו חגיגות, אם ארגנטינה מפסידה יכולה להיות מהומה. התקווה של הנבחרת דוחה אצל הארגנטינאים את המצב הכלכלי והפוליטי שם. זה שיעור מיוחד לכולנו, שלמרות מחלוקות פוליטיות, זה מאחד שם את כולם".
עבור תושבי הקיבוץ, זכייה במונדיאל תהיה גם ניצחון בדרבי הדרום-אמריקני והזדמנות מצוינת ללעוג לחברי הקיבוץ השכן ברור חיל, שרוב תושביו הם יוצאי ברזיל. "יש יריבות ספורטיבית בין הקיבוצים כבר שנים, אבל השנה אנחנו ממתינים לא קופצים מעל הפופיק", הסבירה רכזת התרבות. "את השמחה לאיד נשמור רק למקרה שארגנטינה תנצח".