מי שהתפלא מתגובתו של איתמר בן גביר לאירועים בחברון, לא מבין את בן גביר, לא מכיר את תורתו, לא יודע את משנתו, לא שמע על שורשיו האידאולוגים. הוא שיווק תגובה של "חיבוק לחיילים", אלא מה? יש דרך טובה מזאת לצבור פופולריות? זה הצליח לו כל כך טוב במערכת הבחירות; מה נשמע טוב יותר מ: "נדאג לחיילי צה"ל"? הוא זה שדואג להם; לא הרמטכ"ל אביב כוכבי, לא שר הביטחון בני גנץ, וגם לא מאות אלפי "שמאלנים" (כלומר אלה שחושבים שבן גביר הוא פרובוקטור גזען מסוכן), ששירתו בצה"ל, חלקם איבדו חברים אל מול עיניהם, חלקם נפצעו, חלקם סוחבים תגובות קרב ששיבשו את חייהם; הם כנראה לא דואגים לחיילי צה"ל. אולי, מי יודע, הם בכלל שונאים את החיילים. מי שאוהב אותם הוא כנראה רק האיש ההוא שלא שירת בצה"ל אף לא יום אחד.
מי שמכיר את בן גביר ושורשיו האידיאולוגים יודע את האמת - תגובתו נבעה פחות מאהבת חיילי צה"ל, ויותר משנאת "שמאלנים". ה"שמאלנים" כיכבו במיצגים הקולניים של תנועת כך שבן גביר היה ממנהיגיה. מאיר כהנא, מנהיג התנועה, היה מסביר בנאומיו שכשייבחר לראשות הממשלה הטיפול בערבים יהיה פשוט עבורו, קלי קלות, אבל המשימה הגדולה שלו תהיה לטפל ב"שמאלנים". באזכרות לכהנא, שאת רובן הנחה בן גביר, נשמעו דברים באותה רוח. נעם פדרמן, שותפו האידיאולוגי של בן גביר באותם ימים, אמר בין השאר: "הבעיה היא לא הערבים, הבעיה היא השמאלנים, השמאלנים הארורים זו הבעיה שלנו, צריך לעקור מהשורש את השמאלנים האלה, בתי המשפט, חברי הכנסת, וכל מי שחובר אליהם מהתקשורת ובכל מקום, הם אלה הסרטן שמתפשט בגב האומה והם אלה שפוגעים בנו והורסים את הכל: את צה"ל את המשטרה, את הכל". אחרי הדברים האלה ברור לכם מדוע שותפו האידאולוגי במשך שנים לא מתרגש מכמה כאפות שחטף שמאלני נודניק בחברון מלוחם צה"ל, להפך, גם לא מכך שחייל התבטא בגנות "השמאלנים" תוך כדי פעילות מבצעית ובאותה הזדמנות אפילו הוסיף ש"בן גביר יעשה פה סדר". יש יותר טוב מזה? בן גביר לא מזהה פה בעיה, אלא הצלחה.
הבעיה היא לא בן גביר; הבעיה היא מי שהעצים את כוחו לממדים מפלצתיים; בראש ובראשונה ראש ממשלת ישראל העתידי, בנימין נתניהו. הוא זה שעשה הכל כדי להכניס את בן גביר לכנסת, והוא זה שהפך אותו לשר לביטחון הפנים העתידי, החזק והאימתני ביותר שהיה בהיסטוריה של מדינת ישראל, שאף יזכה לתואר חדש והמשודרג: "השר לביטחון לאומי". בן גביר לא הסתפק בתפקיד סתמי של השר לביטחון הפנים. לא נאה לו. רק כדי לקבל פרופורציות: פעם היה רמטכ"ל בשם חיים בר לב; לימים כיהן כשר לביטחון פנים; גם בנו, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, נשא בתפקיד. פעם היה ראש שב"כ, שמו אבי דיכטר, שלימים גם הוא כיהן כשר לביטחון הפנים. היה גם גיבור ישראל, מפקד נערץ, תת אלוף אביגדור קהלני, שנשא אף הוא בתפקיד בשנות התשעים. כולם, אוי לבושה, היו שרי ביטחון פנים רגילים, עם אותן סמכויות מוכרות; אלא שמה שהיה טוב לרמטכ"ל, מפקד סיירת מטכ"ל, ראש שב"כ וגיבור ישראל, לא היה טוב לבן גביר. הוא, בניגוד לקודמיו, יקבל לידיו סמכויות שאף שר לביטחון פנים לא קיבל לפניו. אותו אדם שלא שירת בצה"ל יום בחייו, שהיה חבר בארגון שהוכרז כארגון טרור, שהוגשו נגדו 53 כתבי אישום, שהורשע בתמיכה בארגון טרור, שלקח חלק מרכזי ומובהק בהסתה שקדמה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, דווקא הוא יקבל סמכויות שבר-לב האבא והבן, דיכטר וקהלני היו יכולים רק לחלום עליהן.
בין הסמכויות שיוענקו לו היא האחריות על מג"ב איו"ש. למי שלא מבין את חומרת האירוע, הנה ההסבר הקצר: שטחי יהודה ושומרון אינם מסופחים כידוע למדינת ישראל. בשטחים אלה חיים כמובן אזרחים ישראלים שבפועל חל עליהם החוק הישראלי, ולכן, בין השאר, קיימת בשטחים הללו משטרה כחולה תחת מחוז ש"י (שומרון ויהודה); אבל הריבון בשטחי יהודה ושומרון הוא צה"ל. משמר הגבול בשטחי יהודה ושומרון אינו אוכף את החוק על אזרחים ישראלים, אלא מגן על אזרחים ישראלים מפני פח"ע פלסטיני; לכן, הוא גם כפוף מבצעית לצה"ל. והנה, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, דווקא אותו בן גביר, דרש וקיבל אחריות גם על מג"ב איו"ש. המהלך הזה נראה בהחלט כמבוא להקמת מיליציה פרטית. מיליציית בן גביר.
כדאי שוב לשים את הדברים בקונטקסט היסטורי: כל המורכבות הזאת בין צה"ל-מג"ב-משטרה כחולה בשטחי יהודה ושומרון גם כך מאד מסובכת. ועדת שמגר שבדקה את אירועי הטבח במערת המכפלה ב-1994 מצאה היעדר שלטון חוק ביהודה ושומרון וחוסר תיאום טוטלי בין הגורמים השונים. היא ניסתה בהמלצותיה לעשות מעט סדר בטירוף, ולכן הציעה, בין השאר, להקים את אותו מחוז ש"י, שכאמור ייתן מענה לשיטור האזרחי בשטחים. עכשיו שימו לב לצחוק העגום של ההיסטוריה: אותו אדם, שעד לפני שנים ספורות (ולאחר שכבר היה פוליטיקאי) עיטר את סלון ביתו בתמונתו של אותו רוצח שירה ב-29 מתפללים המוסלמים במערת המכפלה, הוא זה שרוצה ליצור כאוס בשלטון החוק בשטחים - בדיוק אותו כאוס שוועדת שמגר הצביעה עליו לאחר אותו טבח. ובן גביר עוד מעז לעשות זאת תחת השקר הגדול שיוצא מפיו ומשאר שותפיו לקואליציה: "משילות". ב"משילות" הזאת יהיו ביהודה ושומרון שני ריבונים - צה"ל ובן גביר. וכל הטירוף הזה נעשה בהסכמתו השערורייתית המפחידה של נתניהו.
בהפרטת הריבונות הזאת גם סמוטריץ' לא רצה להישאר מקופח. הוא, כך פורסם, צפוי להיות "האחראי המקצועי" על המנהל האזרחי. המנהל האזרחי, מי שלא מכיר, הוא גוף צבאי הכפוף למתאם הפעולה בשטחים, שמנהל מטעם מדינת ישראל את הפעילות האזרחית בשטחי הגדה. ההצעה היא שראש המנהל יוכפף לשני שרים שונים - הסמכות המקצועית תינתן לסמוטריץ', והסמכות הפיקודית והביצועית תישאר אצל שר הביטחון. מה זה אומר? אלוקים יודע. ברורה שסמוטריץ' רוצה את השליטה הזאת, כדי שתהיה לו יד ורגל באכיפת החוק על הבנייה הלא חוקית בשטחים. ברורה גם הצביעות: סמוטריץ' שחוזר כמו מנטרה על חשיבות ה"משילות", יוצר גם הוא במו ידיו כאוס של כפיפויות, סמכויות וריבונויות. וכל זה עוד לפני שדיברנו על משמעות הדין הבין לאומי של המהלכים הללו שעלולים להתפרש כסיפוח דה פקטו.
לא משילות יביאו סמוטריץ' ובן גביר ולא נעליים, תחתם מערב גדת הירדן ייהפך סופית למערב הפרוע. המלצות ועדת שמגר שניסו ליצור סדר במערב הפרוע הזה לאחר הטבח שנעשה בידי אהוב נפשו, מושא הערצתו של איתמר בן גביר הפרובוקטור, ייהפכו לטייארה תחת בן גביר השר.
ברוך קרא הוא פרשן המשפט של חדשות 13