חברי הליכוד, הציונות דתית, עוצמה יהודית, שלום. הגעתם לרגע המסעיר בחייכם, לאחר משחק מקדים ומעייף של שנים שכלל דיבורים בטונות, קשקושים בניוטרל ואין סוף הבטחות רעשניות ברוח: "חכו, חכו", אז הנה, חיכינו, חיכינו, והרגע הזה הגיע הגיע. תפאדלו. מותר לכם עכשיו הכל. אין מי שיעצור בעדכם, זה הזמן שלכם להתפרע, להחליף, לפטר, לעלות עם D9ניים ולפרק.
במשך כל קמפיין הבחירות האחרון, בראיונות שונים, ניסינו להבין מהן אותן "רפורמות" מדוברות שמתכננת מפלגת הליכוד במערכת המשפט. בעוד מפלגת "הציונות הדתית" אכן הכינה תוכנית הרס סדורה למערכת המשפט, המפלגה שעתידה להיות מפלגת השלטון דיברה באוויר וסתרה עצמה. ח"כ דוד אמסלם, למשל, אמר שהוא תומך בתוכניתו של בצלאל סמוטריץ', ובעיקר בגולת הכותרת שלה - ביטול סעיף הפרת האמונים. הוא גם די נעלב מגניבת הקרדיט, שכן הוא הניח הצעת חוק דומה מזמן. לעומת זאת, כשח"כ מיקי זוהר, להלן מיקי זוהר החדש, עלה לראיון ברדיו, הוא הצהיר נחרצות שהוא מתנגד לתוכנית לחלוטין. בעוד אמסלם אמר שהוא תומך לחלוטין בביטול רטרואקטיבי של משפט נתניהו, ח"כ אלי כהן אמר שהוא מתנגד לביטול הזה לחלוטין. כשהרכש החדש בליכוד, בעז ביסמוט, נשאל פעם אחר פעם מהן הרפורמות המתוכננות, הוא התחמק והתחמק, עד שסינן: "למשל, פסקת ההתגברות היא לא מלה גסה". מנגד, כשזהר הצהיר שיחוקקו פסקת התגברות, הליכוד מיהר להודיע שהוא מדבר על דעתו בלבד. בקיצור התבלבלנו.
ביממה האחרונה יש אכן דיבור אינטנסיבי על פסקת התגברות שצריך לחוקק במהירות. פסקת התגברות היא כלי של הכנסת להתגבר על פסיקת בג"ץ, ברגע שהוא מבטל חקיקה של הכנסת. יש תקדים אחד לזה בספר החוקים הישראלי, בחוק יסוד חופש העיסוק, שם הכנסת יכולה להתגבר על בג"ץ בחקיקה שתוקפה הוא ארבע שנים. הרקע לזה הוא האיסור שנחקק בכנסת לאיסור ייבוא בשר לא כשר. העניין הוא שהפסקה שהכנסת הנוכחית מעוניינת בה היא לא רק פסקת התגברות על חקיקה שבאופן טבעי הכנסת, כרשות מחוקקת, תרצה להגן עליה, אלא על כל פסיקה של בג"ץ בכל עניין, גם בעניינים מנהליים; במלים אחרות, סירוס מלא של בג"ץ. למשל, אם בג"ץ יקבע ששב"ס מחויב לתת לאסירים יותר מרחב מחיה, הכנסת תוכל להתגבר על ההחלטה של בג"ץ ולבטל את פסיקתו; או אם בג"ץ יקבע שמשרד הפנים חייב להכיר בגיור של אדם מסוים, הכנסת תוכל להתגבר כעל ההחלטה ולבטל אותה, או קחו את זה: בג"ץ יקבע כי המינוי של יו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים הוא מינוי לא תקין של הממשלה בתקופת בחירות, והכנסת תוכל להתגבר על פסק הדין ולבטל אותו.
רבים מאתנו, ביניהם אני, יטענו כי פסקת התגברות גורפת כזאת שתיקבע ברוב רגיל היא טירוף, היא סגירה בפועל של מוסד בג"ץ, היא הליכה ברורה לכיוון המודל הפולני וההונגרי שהפך את בתי המשפט החוקתיים שלהם לחסרי שיניים. רבים מאתנו, ביניהם אני, בכלל לא מתנגדים לפסקת התגברות על חקיקה שתחוקק במסגרת חוק יסוד: חקיקה חדשה, שתיקבע כי אפשר להתגבר על ביטול חקיקה של הכנסת באמצעות רוב מיוחס כלשהו (למשל הצעת הנשיא לשעבר גרוניס: קואליציה פלוס 10 ח"כים, אבל אפשר כמובן להתווכח על המספר). חקיקה כזאת תסדיר אחת ולתמיד את היחסים בין הרשויות השונות. מצד שני, הרבים הללו, ובוודאי לא אני, הם לא אלה שקובעים, וזכותה המלאה של ממשלה ריבונית לחוקק ולשנות לפי תפישת עולמה כל עוד היא עושה זאת מתוך אמונה ולמען האינטרס הציבורי. ובכן, אנחנו לא מטומטמים, וכפי שזה נראה כרגע החקיקה הראשונה של הכנסת החדשה, אולי אפילו לפני כינון הממשלה, תהיה חקיקה שתכליתה האמיתית היא אחת - לפתור את הבעיה של הלקוח החוזר, יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי.
באחרונה אריה דרעי התראיין ב"פגוש את העיתונות", ובמלים כאלה או אחרות הודה בפה מלא בכך שאם "המערכת המשפטית" תקשה עליו להתמנות לשר בממשלה הקרובה, תועבר חקיקה שתמנע את התערבותו של בית המשפט בעניין. בעיקר הוא זעם על המונח המשפטי: "סבירות", שמאפשר לשופטים יד חופשית, לדבריו, לעשות מה שהם רוצים. לא סתם דרעי חש מאוים מה"סבירות", שכן היא כבר סיבכה אותו פעם אחת, ועשויה לסבך אותו גם הפעם.
תכף נגיע לסיפור של דרעי שעשוי להיות המשבר הראשון בין הכנסת לבית המשפט העליון, אבל לפני כן נזכיר שדרעי הוא לקוח קבוע וחוזר לחקיקות והחלטות שלטוניות פרסונליות לטובתו, כולן קשורות לחשדות פליליים שעלו נגדו במהלך השנים. הסיפור מתחיל כמובן בהחלטות שהוא עצמו קיבל כשר פנים במחצית השניה של שנות השמונים בתמורה לשוחד שקיבל. אחר כך פרצה פרשת בר-און-חברון, שעיקרה מינוי יועץ משפטי לממשלה מטעם כדי שיסגור עבור דרעי הסדר טיעון מקל. המזימה הזאת לא צלחה. כשכבר נכנס לכלא, חוקק במיוחד עבורו "חוק החצי", חוק שיאפשר לאסירים להשתחרר כעבור מחצית מתקופת מאסרם ולא כפי שהיה מקובל, כעבור שני שליש. גם המזימה הזאת לא צלחה. דרעי עלה לוועדת חצי, אך בקשתו לשחרור מוקדם, בין השאר בעקבות פרסומים של הח"מ (אז ב"הארץ") על התנהגותו השלילית כאסיר. החוק הזה התבטל מיד לאחר שהעניין כבר לא היה רלוונטי לדרעי. והנה, ושוב אתכם, דרעי חוזר אלינו כלקוח עבור חקיקה פרסונלית, ללא שום בושה. אז ככה:
דרעי הורשע בתחילת השנה בעבירות מס במיליוני שקלים בשתי פרשות. במאמר מוסגר אציין שהייתי מאלה שסברו כי התיק נגד דרעי היה צריך להיגנז בשל עינוי הדין המופרע שנגרם לו, שכן לא היתה כל הצדקה להתמשכות החקירה במשך כל כך הרבה שנים, בעיקר לאור העובדה שהפרשה החלה כפרשת שוחד ענקית והסתיימה כפרשת מס, אבל זה לא העניין. דרעי הודה במעשיו, וקיבל עונש שכלל מרכיב של קנס בסך 180 אלף ₪, ומאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים. הפרקליטות, במסגרת ההבנות השקטות, לא העלתה מול בית המשפט את שאלת הקלון וזאת בשל העובדה שממילא דרעי התפטר מהכנסת. עכשיו עולה השאלה: האם יוכל לכהן כשר בקדנציה הנוכחית? חוק יסוד הממשלה קובע: "לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר, וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר, או מיום מתן פסק הדין, לפי המאוחר, אלא אם כן קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון".
לכאורה, לפי נוסח חוק היסוד, ברירת המחדל כרגע היא שדרעי אינו יכול להיות שר, אלא אם יו"ר ועדת הבחירות הנוכחי, השופט יצחק עמית, יקבע שאין עם העבירה קלון. במלים אחרות, דרעי (או מי שממנה אותו - ראש הממשלה) צריך לפנות ליו"ר ועדת הבחירות הנוכחי, השופט יצחק עמית, ולבקש ממנו לקבוע שאין קלון במעשה כדי לקבל קלירנס למינוי. אלא שדרעי סבור שכלל אינו צריך לפנות לעמית, וזאת בשל העובדה שלדעתו לשון החוק עוסקת אך ורק במצב שבו אדם נשלח למאסר בפועל, ואילו עליו, על דרעי, נגזר רק מאסר על תנאי. עד היום לא ניתנה הכרעה בשאלה אם לשון החוק מכוונת גם למאסר על תנאי, אולם ברור לחלוטין שזאת תהיה עמדת הפרקליטות, וברור לחלוטין שאם דרעי ונתניהו לא יפנו לעמית, תוגש מיד עתירה לבג"ץ. אין לדעת מה יחליט בג"ץ בפרשנות לחוק, ואגב הכנסת גם יכולה למהר ולשנות את חוק יסוד: הממשלה כך שיכשיר סופית את מינויו של דרעי. אלא שהבעיה המשפטית של דרעי לא מתמצה בשאלת כשירותו החוקית לתפקיד, אלא גם בשאלת "סבירות" מינויו, וכאן בדיוק מגיע החשש של דרעי - מאותה "סבירות".
העם אמר את דברו בקלפי, אבל
בפסק דין מפורסם מאד קבע בג"ץ כי "כשירות לחוד וסבירות לחוד". במלים אחרות, יכול להיות שלשון החוק מאפשרת לאדם להתמנות לתפקיד כלשהו, שכן הוא כשיר לו על פי חוק, אבל אם מינויו ילקה בחוסר סבירות קיצוני, יש לפסול אותו. בטח לא תאמינו לי שלפסק הדין הזה קוראים :פס"ד דרעי-פנחסי. לקוח חוזר כבר אמרנו? פסק הדין המפורסם הזה נולד לאחר שראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, רצה למנות את דרעי לשר בממשלתו, אך בג"ץ קבע שלא סביר למנות לתפקיד שר אדם שהוגש נגדו כתב אישום על קבלת שוחד.
ומדרעי של אז לדרעי של היום. גם אם עמית, או בג"ץ, יקבעו שמינויו של דרעי כשיר, או לחלופין שישונה חוק יסוד: הממשלה, יהיו שיבקשו לטעון כי מינוי אדם שסוחב שתי הרשעות בפסקי דין חלוטים לתפקיד שר, אינו סביר. בטרם ההרשעה החדשה בעבירות מס הוגשו עתירות נגד מינויו לתפקיד שר הפנים בממשלת נתניהו האחרונה. העתירות התבססו על ההרשעות הישנות בשוחד. פרקליט המדינה אז, שי ניצן, סבר כי המינוי אכן לא סביר; היועץ המשפטי לממשלה אז, אביחי מנדלבליט, חשב אחרת ממנו בעיקר בשל חלוף הזמן, כך גם הכריע בג"ץ. העניין הוא שבינתים נוספה ההרשעה בפרשות המס, שהיא גם הרשעה שניה במספר וגם טריה מאד. לכאורה יש חשש שבג"ץ עשוי לפסול את מינויו של דרעי בשל חוסר סבירות קיצוני. מכאן, הצורך הדחוף של הכנסת החדשה לחוקק פסקת התגברות מהירה.
אז זו התוכנית שלכם, ליכוד וציונות דתית? זו הבשורה? לסדר את העניינים עבור חשודים, נאשמים ומורשעים בפלילים? זו האידיאולוגיה הטהורה שלכם? בתחילה לסדר את העניינים לדרעי, ואחר כך לבטל את הפרת האמונים ואולי גם לחוקק חוק צרפתי עבור נתניהו? אם אכן זה הכיוון סביר מאד שבחודשים האחרונים שוב נראה המונים מפגינים ברחובות הערים המרכזיות ובגשרים.
העם אמר את דברו בקלפי, זה נכון, אבל גם לחלק שדברו לא התקבל מותר, לפחות בינתים, להשמיע קול. אם אכן נתניהו יזרע את כל ההרס הזה במערכת המשפט ושלטון החוק, ולבג"ץ כבר לא תהיה אפשרות להתמודד עם זה, אפשר להניח שחלק מהשופטים יפרשו ויעברו לצד של המפגינים, ממש כפי שקרה לפני כמה שנים בפולין. זכותה של ממשלה ריבונית לערוך שינויים קיצוניים, זכותו של הציבור למחות. עכשיו רק נותר להמתין ולראות מי בדיוק יהיה המושל: האם אותו נתניהו שמשל כאן עד שהחלו החקירות נגדו, זה שהגן בגופו על מערכת המשפט? או נתניהו החשוד והנאשם, שהפך לאויבה הגדול של המערכת.
ברוך קרא הוא פרשן המשפט של חדשות 13