ישראל מובילה את מדינות ה-OECD בהוצאה הלאומית למוסדות חינוך, אך ממשיכה לדשדש מאחור בהשקעה היחסית למספר התלמידים - כך עולה היום (שני) מהדוח השנתי של הארגון בנושא חינוך. עוד מצביע הדוח על מספר נמוך של שעות עבודה למורים, לעומת דירוג גבוה בשעות לימוד - מה שלא משתקף בהישגי התלמידים ביחס למקביליהם במדינות אחרות.
לפי המסמך, ההוצאה על חינוך מבתי הספר היסודיים ועד העל-תיכוניים מהווה 4.8% מהתוצר הלאומי גולמי בישראל, בעוד בגיל הרך ההשקעה היא הרביעית בגודלה. בחישוב כל שלבי החינוך ישראל נמצאת במקום הרביעי, אחרי נורבגיה, איסלנד וצ'ילה. עם זאת, בהוצאה לכל תלמיד ישראל מדורגת במקום ה-24 מתוך 36 מדינות. ישראל נמצאת במקום הרביעי גם בגידול בהוצאה על חינוך בין 2015 ל-2019, מה שמוסבר בין היתר על ידי עליית שכר המורים. תקציבים אלה היוו 11% מסך ההוצאה הציבורית ב-2019.
עוד עולה מהדוח כי ב-2020 שיעור הלמידה של בני 5-3 בישראל היה 99.5%, של בני 14-6 96.3% ושל בני 17-15 94.8%. מתחת לגיל שלוש, בו מתחיל חינוך החובה, שיעור למידה היה 56.9%. בהשוואה לממוצע ה-OECD, שיעורי למידה בישראל גבוהים יותר אצל בני 5-3, 17-15 ומתחת לגיל שלוש, ונמוכים אצל בני 14-6.
ישראל נמצאת בין המדינות המובילות במספר שעות הלימוד, אבל בשעות ובימי ההוראה המצב שונה. מורה בחינוך היסודי מלמד יותר שעות פרונטליות ופרטניות מב-OECD, אבל בחטיבה העליונה הוא מלמד 5% פחות. בכל שלבי החינוך, מספר שעות העבודה של מורה בישראל לפי הסכמי עבודה נמוך מהממוצע, וכך גם מספר ימי ההוראה השנתיים.
במבחני פיז"ה האחרונים שעורך הארגון, שפורסמו ב-2019, נראה כי ההשקעה בחינוך לא מצליחה להיות יעילה ולהביא לתוצאות. למרות הסכומים הגבוהים שזורמים למערכת החינוך, ישראל ירדה בהישגים ודורגה מתחת לממוצע בכל שלושת התחומים - קריאה, מדעים ומתמטיקה. הפערים בין התלמידים בארץ היו הגדולים ביותר מבין כלל המדינות. השנה נעשו מבחנים נוספים והתוצאות שצפויות להגיע בשנה הבאה יעידו אם המצב השתנה.
המורים מאחור
שכר המורים בישראל תפס את הכותרות בחודשים האחרונים סביב המו"מ על הסכם בין הסתדרות המורים, משרד האוצר ומשרד החינוך. נתוני ה-OECD שיחקו תפקיד מרכזי בוויכוח המהותי: באוצר השתמשו בהם כדי להוכיח את הטענה שהמיקוד צריך להיות במורים הצעירים, מול טענת הסתדרות המורים שאופק השכר שלהם ייפגע אם גישה זו תנצח.
לפי הדוח החדש, ישראל נמצאת בשליש האחרון של המדינות מבחינת שכר המורים המתחילים. הוא נמוך ב-22% בחינוך הקדם-יסודי, ב-29% בתיכון, ב-35% ביסודי וב-37% בחטיבת הביניים. על אף שבשנים האחרונות עלה בהתאם להסכמי שכר שנחתמו, בכל שלבי החינוך הפערים בין ישראל ל-OECD גדלו בהשוואה לשנה שעברה.
לשאלת האופק, ישראל נמצאת במקומות הראשונים של הדרגתיות עליית השכר. אחרי עשר שנות ותק שכר המורים גדל ב-30% בישראל וב-29% ב-OECD בהשוואה לשכר התחלתי. אחרי 15 שנות הוראה השכר בישראל גדל ב-53% וזה של ה-OECD ב-37%, ובשיא הוותק הוא עלה בראשון ב-142% ובשני ב-67%.
עם זאת, השכר בפועל של המורים נמוך מזה של ה-OECD בכל שלבי החינוך: ב-3% בחינוך הקדם-יסודי, ב-11% בחטיבה העליונה,בכ-12% בחטיבת הביניים וב-14% בחינוך היסודי.
בהתאם לדרישת משרד החינוך, כמעט לכל המורים בישראל - 96%-98% - יש השכלה אקדמית, אך אופייה משתנה. שיעור בעלי התואר הראשון ירד מ-2014 ל-2019, בעוד שיעור המחזיקים בתואר שני ודוקטורט עלה משמעותית: כ-8% בחטיבה העליונה, כ-12% בחטיבת הביניים, כ-13% בחינוך היסודי וכ-15% בחינוך הקדם-יסודי. הקבוצה של בעלי תואר שני ודוקטורט הפכה להיות הגדולה ביותר אצל המורים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, בשונה מ-2014.
בישראל ככלל רמת ההשכלה נותרה גבוהה יחסית. אחוז בעלי ההשכלה השלישונית - מסיימי תיכון עם תעודה או בעלי תואר - הוא התשיעי מתוך כל המדינות, כ-50%. אולם הפער בין ישראל ל- OECD מצטמצם משנה לשנה - משנת 2016 ישראל נשארה באותו שיעור משכילים, בזמן שמדינות אחרות עולות בהתמדה, גם אם הן עדיין מאחור.
88% מהאוכלוסייה בישראל השלימו השכלה תיכונית - שהם מעל ממוצע של 80% ב-OECD. 38.3% מאוכלוסיית ישראל הם בעלי השכלה תיכונית לעומת 40.6% ב-OECD. אחוז בעלי תואר ראשון והשכלה על-תיכונית גבוהים יותר בישראל, בעוד אחוז בעלי תואר שני ובעלי דוקטורט במדינה זהים לממוצע במדינות האחרות.