היקיצה של הבמאי ארי פינס מהחלום המטורף והנרקסיסטי שליווה את לילותיו במשך כמה שנים קשה לו. אפשר להבין אותו. אפשר להבין את האינסטינקט הבסיסי שלו להגן על היצירה הטלוויזיונית שהביאה לפריצה המקצועית שלו. זה טבעי. את האכזריות שלו כלפי אשה חולה, מוכה, נפגעת עבירות מין, ובעיקר חפה מכל פשע, אי אפשר להבין. למרבה התדהמה, על אף שפינס חתום על השפל התקשורתי והאתי, אולי הבזוי ביותר בתולדות התקשורת הישראלית, הוא העז לפני כמה ימים, ללא בושה, במאמר ב"הארץ", להטיף לנו, עיתונאי ישראל, מוסר על האופן שבו אנחנו מסקרים את פרשת אולה קרבצ'נקו.
במאי 2016 שודרה יצירתם של פינס, יותם גנדלמן ומיקה תימור "צל של אמת". זו היתה יצירה פורצת דרך מבחינת איכותה הטלוויזיונית. היוצרים צללו, כביכול, לסימני השאלה בפרשת רצח תאיר ראדה. גולת הכותרת של הסדרה היה הפרק על אולה קרבצ'נקו. יוצרי הסדרה לא חשפו את הפרשה הזאת, שכן אדיר חבני טען כבר ב-2012 במשטרה כי קרבצ'נקו, זוגתו לשעבר, התוודתה בפניו שרצחה כביכול את תאיר ראדה.
העניין אף הובא במסגרת בקשה להצגת ראיות חדשות בערעור בשנת 2013. שופטי בית המשפט העליון שעיינו בחומר הזה לא מצאו אותו כראוי לבחינה מחודשת, דווקא בשעה שהם כן הורו לבית המשפט המחוזי לבדוק ראיות אחרות מחדש. שלוש שנים מאוחר יותר התיאור של חבני נשמע לראשונה בציבור, בסדרה "צל של אמת", לרבות התיאורים ששמע מקרבצ'נקו על הזאבה הדמיונית שלה טחב, החיבה לדם, התקיפה של שמעון שוקרון שניהל עם קרבצ'נקו קשר רומנטי לאחר שנפרדה מחבני ועוד. הפרק שעסק בקרבצ'נקו היה קולנוע במיטבו ועיתונות במרעה. לא נפרט כאן את הכשלים בפרק הזה שרבות נכתב עליהם, שכן זה לא העניין - עד לאותו רגע היוצרים עוד איכשהו נזהרו בקביעות העובדתיות שלהם, ובזמן שידור הכתבה נזהרו מלטעון מפורשות שקרבצ'נקו היא הרוצחת של ראדה, גם אם כל מי שצפה בסדרה העריך שלשם הם מכוונים.
הסדרה זכתה להצלחה, והרשתות החברתיות סערו בעקבותיה, אבל זה כנראה לא הספיק לפינס. הוא היה זקוק לעוד דבר מה קטן כדי להתמנות לאלוהים, ואז הגיע הממצא "המסעיר" בשנת 2018 - התאמה סטטיסטית מיטוכנדריאלית בין השערה שנמצאה בזירת הרצח לבין אדיר חבני, מה שכביכול תואם את תיאורו לפיו קרבצ'נקו התוודתה בפניו כי הגיעה לזירת הרצח כשהיא עוטה את מעילו.
לפני שנגיע למופע הנרקסיסטי של פינס באותו ערב, חשבו על זה רגע: הרי פינס, גנדלמן ותימור הגיעו לסדרה "צל של אמת" כקול סנגוריאלי. הקול הזה תמיד יעדיף את חזקת החפות על החשש מהרשעת חף מפשע, הקול שמגשים הלכה למעשה את דברי הרמב"ם בספר המצוות: "יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים". אם המצפון הזה היה מנחה אותם, היינו מצפים למשוואת קל וחומר הבאה. אם אנחנו, יוצרי "צל של אמת", מבקשים להטיל ספק באשמתו של אדם גם לאחר כמה וכמה ערכאות שקבעו כי הוא הרוצח - קל וחומר שלא נחרוץ דינה של אשה שאפילו לא הוגש נגדה כתב אישום. עזבו רגע את הראיות הדלילות והמגוחכות שהיוצרים מתבססים עליהן; בואו נניח שהיו בידיהם ראיות חזקות, האם לא הייתם מצפים לזהירות כלשהי, לכל הפחות כמו זו שהפגינו במהלך הסדרה, לפני קביעה נחרצת כי אדם הוא רוצח? לפני ששמעו את גרסת האדם הזה?
אלא שבאותו ערב פינס היה בטירוף. באקסטזה. חזקת החפות עניינה אותו אפעס קצת פחות מהמעמד החדש שביסס לעצמו כיו"ר טריבונל אלים, חורץ גורלות. איך אני יודע? כי הייתי נוכח פיזית באחד ממופעיו המגלומנים בתקשורת. "אני שמח שנמצאה ראיה חד משמעית שרומן זדורוב הוא לא הרוצח של תאיר ראדה", קבע פינס בראיון טלפוני שנתן לאולפן חדשות 10, ומיד לאחר הזיכוי הקיסרי של זדורוב הגיעה ההרשעה של קרבצ'נקו. "ושהגרסה שמסר א"ח במשטרה על כך שחברתו לשעבר א"ק לקחה את הבגדים שלו ביום הרצח, התחפשה ורצחה את תאיר ראדה, היא נכונה".
המגישה תמר איש שלום הוכתה יחד אתי בהלם, שכן עד לאותו רגע לא היה ברור לנו מה משקלה של הראיה הזאת. "אני חייבת לומר לך", העירה איש שלום לפינס, "אנחנו מנסים נורא להיות זהירים בפרשה הזאת. זו פרשת רצח איומה, ואנחנו לא יודעים את כל הפרטים". אלא שתמר כנראה שכחה לרגע שעל הקו נמצא אלוהים. פינס, אז בן ה-31 , עם כמעט אפס ניסיון בעיתונות תחקירית, השיב לתמר ולעיתונאים שישבו לצדה, שמעט מנוסים וותיקים ממנו בעיתונות: "אני יודע"!, כלומר הוא, בניגוד אלינו, יודע את כל הפרטים, ולכן הוא יכול לקבוע באופן חד משמעית שקרבצ'נקו היא הרוצחת, ומי אנחנו שנעז לחלוק עליו.
בראיון אחר אמר עמיתו גנדלמן: "אני חושב שאפשר להגיד בוודאות די ברורה שא"ק רצחה את תאיר ראדה". כעבור יממה ארמון החול שבנו להם פינס וגנדלמן נהרס כשהתברר שהערך של הממצא המיטוכנדריאלי הוא שולי וחסר משמעות משפטית אמיתית. מאז נאספו על ידי ההגנה ממצאים מיטוכנדריאליים נוספים שטרם הוגשו בעניינם חוות דעת לבית המשפט, ולכן טרם התבררה אמינותם וחשיבותם. פינס גם מיהר בראיונות להעריך שקרבצ'נקו ברחה מישראל ולעולם לא תשוב. עניין שהסתבר במהרה כמופרך גם הוא.
כעת, במקום להסתתר מהבושה, מהביזיון המוסרי שהיה שותף מרכזי לו, פינס מעז להטיף לנו, העיתונאים, מוסר. במאמרו הוא מתאר כתבות ומאמרים עיתונאיים בעניין קרבצ'נקו כ"קמפיין תקשורתי למירוק תדמיתה של אולה קרבצ'נקו". מירוק תדמיתה? לא הבנתי. היא אשת ציבור? רצה לפריימריז כלשהם? מה רלוונטית המלה "תדמית"? אם היא רוצחת, מקומה בכלא כמובן, אם לא הרי שהיא קורבן לעלילת דם מזעזעת, מכוערת שפינס הוא גדול מפיציה. תדמית לא רלוונטית כאן, אלא עובדות קשיחות - או שהיא רוצחת, או שהיא קורבן לעלילת פינס-חבני. מה זה מסך העשן המכוער הזה? תדמית? אם אתה, פינס, קבעת שהיא הרוצחת, נטל ההוכחה עליך. ולידיעתך, לעת עתה, הפער בין הראיות שיש נגד זדורוב לראיות שיש נגד קרבצ'נקו הוא כמו הפער בין אוקיינוס לטיפת רוק. פינס, בתפקיד קרליבך, סוקולוב או פוליצר, מטיף לנו, מה אתם יודעים, ש"פעם העובדות היו לחם חוקה של העיתונות". ואת זה אומר במאי שמבסס את הסיפור העיתונאי שלו על עדויות שמועה, על עדויות מפוקפקות מכלי שני שהועברו מאנשים שמתו, ובעיקר על עבריין מין שהודה כי פעל מתחושות נקם לאחר שקרבצ'נקו החליטה להיפרד ממנו - עבריין מין שבמשך שש שנים שמר לעצמו את הסיפור הזה והמשיך לחיות, ככה בלי בעיה, עם ה"רוצחת" הזאת, רק כדי שלא תפגע באנשים אחרים כדבריו. אמין בסך הכל.
אחר כך פינס מזכיר במאמרו את "העבר האלים של קרבצ'נקו". העבר האלים הוא התקיפה של שמעון שוקרון, אותו אדם שהיה בקשר רומנטי אתה לאחר פרידתה מחבני. קרבצ'נקו הודתה מהתחלה בתקיפה הזאת, והסבירה כי עשתה זאת בעקבות סערת נפש קשה, ועקב מחלת נפש שלקתה בה. דרך ביצוע התקיפה הזאת ונסיבותיה לא דומות אפילו ברמז למה שהתרחש בבית הספר "נופי גולן". עבר אלים? גם לזדורוב יש עבר אלים. בשונה ממקרה שוקרון שנגמר בלא כלום, זדורוב תקף את אחיו באכזריות. האם זו ראיה מרכזית בתיק זדורוב? בוודאי שלא, ובצדק. אבל כשמדובר בטריבונל של פינס, התקיפה של שוקרון היא האקדח המעשן נגד קרבצ'נקו. "שלושה אנשים שונים סיפרו שהתוודתה בפניהם על רצח אדיר ראדה", כותב פינס ללא בושה. ובכן, האדם היחיד שהעיד במשטרה ובבית המשפט כי קרבצ'נקו התוודתה בפניו הוא אותו אדיר חבני. ה"עדויות" הנוספות הן לא רק מפי השמועה, אלא הן שמועה מפיהם של מתים.
כתנא דמסייע מביא פינס את פרופ' בעז סנג'רו שאמר בראיון כי "האבסורד הוא שיש לנו, בלי לקבוע שהיא רצחה, יש ראיות יותר חזקות נגדה מאשר נגדו (נגד זדורוב, ב"ק)". עזבו רגע את האמירה המופרכת של סנג'רו, שכבר זכתה לביקורת קשה שאותה שמעתי מפי אקדמאים עם נטייה סנגורית מובהקת. זכותו לחשוב כך. אפילו אמירתו, מופרכת ככל שתהיה, עדיין איננה נחרצת כמו של פינס הגדול - שהרוצחת של ראדה היא בוודאות קרבצ'נקו.
עד כמה צבוע פינס? הוא טוען שאנחנו העיתונאים לא מבינים מורכבות, שכן יכול להיות שאולה קורבן לאלימות מינית, ועדיין היא יכולה להיות הרוצחת. העניין הוא שיוצר הטלוויזיה שהחליט להרוס לאשה הזאת את החיים בלי למצמץ, ולהדביק לה על הדרך את האשמה הנוראה מכל, שמר באדיקות על חזקת החפות של חבני, זה שהודה בעצמו כבר בחקירותיו כי פגע בקרבצ'נקו גם מינית, וגם באלימות פיזית. כשנשאל על חבני בראיון, הדגיש פינס כי לא הוכח שחבני פגע מינית בקרבצ'נקו. אתם מכירים ביטוי גס יותר למוסר כפול?
ואחרי כל זה, פינס במאמרו היהיר והאטום עוד מעז להתגולל על התקשורת שלא עושה את תפקידה. פינס נתבע בתביעת דיבה על ידי קרבצ'נקו, וכדי להגן על עצמו עליו להוכיח "אמת דיברתי", כלומר שקרבצ'נקו היא הרוצחת; לחלופין, עליו להוכיח הגנת "עיתונות אחראית", כלומר שגם אם שגה כשקבע שהיא הרוצחת, ביצע פעולות עיתונאיות אחראיות לפני כן. מסקרן לשמוע אלו פעולות עיתונאיות אחראיות ביצע, שלא ידענו עליהן, לפני שקבע נחרצות בתקשורת שקרבצ'נקו היא הרוצחת מבלי שאפילו שמע ממנה את גרסתה. כשנשתכנע שבאמת היו פעולות כאלה, אולי כולנו נלך ללמוד אצלו קורס בעיתונות.
ברוך קרא הוא פרשן המשפט של חדשות 13