שלב ההכרעה במשפטו החוזר של רומן זדורוב, הנאשם ברצח הנערה תאיר ראדה, מתקרב. היום (רביעי) ומחר ישמעו בבית המשפט המחוזי בנצרת סיכומי הצדדים - התביעה וההגנה - לאחר שלפני כשלושה חודשים הסתיים שלב שמיעת העדויות בפני הרכב השופטים אשר קולה, דני צרפתי ותמר נסים-שי.
העדויות נשמעו בפני בית המשפט במשך כשבעה חודשים וחצי בעשרות ימי דיונים, שניים או שלושה דיונים מדי שבוע, שנפרשו על פני מאות שעות. בהחלטתו על קיום משפט חוזר, המליץ חנן מלצר, אז שופט בית המשפט העליון, כי הצדדים ישקלו להתרכז בארבע סוגיות מרכזיות: המצאותן של עקבות זרות בזירת הרצח, נזילת הדם על גבי עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, כתם הדם של המנוחה שנתגלה בתא השלישי וראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי.
אלא שהמשפט השתרע לרוחב יריעה גדולה בהרבה, למרות שהשופטים הפצירו בצדדים להתכנס לנושאים המרכזיים עליהם הצביע מלצר. גם הסיכומים שהגישו הצדדים בכתב נמתחים על פני יריעה רחבה של נושאים, מאות עמודים מכל צד, אולם לבסוף מתמקדים בכמה נקודות מרכזיות.
הפרקליטות מתמקדת בהודאתו של זדורוב, הן בפני המדובב איתו ישב בתא המעצר שבוע אחרי הרצח והן בפני חוקרי המשטרה. בפרקליטות יטענו גם היום בפני בית המשפט, כפי שכתבו בסיכום שהגישו, כי "ניתוח הודיית הנאשם, אופן מסירתה למדובב ובהמשך לחוקרים ובשיחזור, משקלה הפנימי הגבוה, אותו האמת הרבים ששזורים בה וארסנל הפרטים המוכמנים שתומכים בה, מובילים למסקנה חד-משמעית; הודיית הנאשם הודיית אמת היא". לפי הפרקליטות מדובר ב"הודיה עוצמתית מאין כמוה".
מנגד, הסניגור, עו"ד ירום הלוי, יטען כי בשלב הדיבוב של זדורוב והודאתו ברצח נרמסו ברגל גסה זכויותיו כחשוד ואף נקשר קשר בזדון שבמהלכו הודרכו המדובבים על ידי קצין המשטרה שניהל את החקירה. הוא גם טוען למחדלי חקירה נוספים שנעו על הקשת שבין "זדון" ל"טעות". עוד הוא טוען כי זדורוב, בעידודו של המדובב, אמר כי הוא מודה "בלב נקי". במשפט הוקדשו מספר דיונים למשמעות המקלה על הענישה שיש במשפט הרוסי והאוקראיני להודאה "בלב נקי".
יש לציין כי גם בהרשעתו של זדורוב בבית המשפט העליון, ברוב קולות, השופט יורם דנציגר שהיה בדעת המיעוט המזכה קבע כי "התוודותו והודאותיו של המבקש - בפני המדובב, בפני החוקרים, ובמסגרת השחזור - הן בעלות משקל פנימי רב, מכילות מידע מוכמן למכביר, ומתיישבות עם ממצאים שונים שנמצאו בזירת הרצח, וכי יש בכל אחת מראיות אלו משום נדבך העומד בפני עצמו, כאשר בכולן מתקיימת עקביות לגבי מרבית הפרטים". גם בנוגע לדרכי הפיתוי שננקטו הוא קבע כי אין לייחס להן משקל על אף הבעייתיות המסוימת בהתנהלות החוקרים.
שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, במסקנתו כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק, היא בגדר "מקרה גבולי, המצוי כ"פסע" מהרשעה", ייחס גם הוא משקל גבוה להודאתו של זדורוב והיא גם היתה מרכיב משמעותי בדבריו כי "ניתן להבחין על נקל כי חברי ואני רואים עין בעין (או הולכים 'כמעט יד ביד' בלשונו של חברי) לאורך מרבית פסק הדין".
הלוי יציג בסיכומיו בכל זאת בקיעים שנמצאים לדעתו בהודאות ובשיחזור הרצח, אבל לב הסיכומים נוגע לנקודות שלא הוארו בהליכים הקודמים ושבהם השופט מלצר ביקש להתמקד: המצאותן של עקבות זרות: הסניגור, עורך הדין ירום הלוי, מאתגר את ההנחה כי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירת הרצח אחרי שנמצאה גופתה של תאיר ז"ל, הוא שהותיר את אותן עקבות. הוא ביקש להראות לבית המשפט כי לא היה "מחלץ אלמוני" והתעקש להגיע לכל מי שהיה בתוך תא השירותים לאחר מציאת הגופה. לשיטתו, אכן אנשים רבים הגיעו בלילה ה-6 בדצמבר 2006 לבית הספר "נופי גולן" שבקצרין, אבל בסופו של דבר מעטים מאד נכנסו לתוך תא השירותים שבו נמצאה הגופה, ומקרב אותם מעטים לא עלה בחקירת המשטרה כי אחד מהם הוא שהטביע את אותן עקבות ולא ניתן היה לשייך אותן לאחד מהם.
עם זאת, במשפט החוזר עלה כי מקרב אנשים שהיו בזירת הרצח, לא הבדקו סליות הנעליים של כולם. לדוגמא: יוסי לוי, קצין המודיעין של תחנת משטרת קצרין, היה בשלב מסויים לבדו בתוך מתחם השירותים. נעליו לא נבדקו.
מנגד, הפרקליטות טוענת כי גם היום, כי הזירה "זוהמה" בשלוש השעות שחלפו בין מציאת הגופה לבין תחילת הצילומים שצילמו חוקרי המשטרה בזירה. על פי התביעה בחלוף יותר מ-15 שנים מאז הרצח, ממשיכים להתגלות עוד ועוד אנשים שהיו בזירת הרצח או בסביבתה ושלא היה ידוע עליהם בזמן אמת.
הלוי מצידו השקיע מאמץ גדול בניסיונותיו לשכנע את בית המשפט כי בזירת הרצח נמצאה עקבת נעל זרה שדם שזלג עליה יכול היה לזלוג רק סמוך לרצח ולכן העקבה הזרה הוטבעה סמוך מאד לרצח ולא על ידי מחלץ אלמוני, כחמש שעות אחר כך, זמן מציאת הגופה, עד הוצאתה מהזירה. משמע- העקבה הזרה שייכת לרוצח שזהותו אינה ידועה, על פי ההגנה.
עם זאת, הלוי, לא מסתפק בניסיונותיו לעורר ספק בכך שלקוחו אינו הרוצח, והוא גם ניסה במהלך המשפט החוזר, ומרחיב בסיכומיו, בטענתו כי ידועה זהות הרוצחת. לטענתו מדובר באולה קרבצ'נקו. בסיכומים בכתב הקדיש לכך פרק נרחב וכנראה כך יעשה גם בסיכומים בעל פה. בפרקליטות ימשיכו לטעון כי מדובר בשקרים שהם פרי עלילה של אדיר חבני שהיה בן הזוג של קרבצ'נקו בתקופת הרצח וכי אין בכך בכדי לכרסם בתשתית הראייתית הענפה שמצביעה על אשמת זדורוב.
עוד מעט ימלאו כבר 16 שנים להרצחה של תאיר ראדה ז"ל וכלל לאבטוח שהיומיים הקרובים יקרבו את הפרשה לסופה.