אברה היקר, מקווה ששלומך טוב, וששוביך מתייחסים אליך לפחות כמו שאנחנו מתייחסים לחבריהם. קשה לי אפילו לחשוב איך מעבירים שמונה שנים בסיטואציה כזו, ואיך אתה מצליח לשרוד במציאות הקשה הזו. אנו המשפחה לא יודעים דבר וחצי דבר על גורלך. אנו שואלים את עצמנו עשרות פעמים מדי יום, האם אתה בריא? האם אתה זוכה לטיפול אנושי, האם אתה ישן במיטה נוחה?
חלמנו לפתוח את מהדורת החדשות ולשמוע את ההכרזה שהגעת כבר הביתה. אבל עברו שמונה שנים ואתה עדיין שם ולא פה. אתה חי, אבל איפה? במרתפי עזה! אזרח חף מפשע שמוחזק בשבי בניגוד לכל אמנה או חוק בינלאומי, בניגוד לכל מנהג אנושי.
אני כבר לא מדבר על עסקאות ושחרורים. אבל להשיג מידע, לדווח על מצבו, ביקור של הצלב האדום, משהו! אני רוצה לשאול את מקבלי ההחלטות אם זה היה הבן שלכם שמוחזק שמונה שנים בשבי במרתפים בלי טיפת אור, איך הייתם מרגישים?
אברה היקר, חוסר העשייה של הממשלה זועק לשמיים, היא מזגזגת בעניינך, מקדישים זמן קצר אם בכלל למציאת לפתרון - רוב הזמן מוקדש להבטחות סרק, והעסקה עצמית כדי לתת לנו הרגשה שהם עושים משהו.
המדינה שלך שאמורה לדאוג לגורלך ולחייך לא מצליחה לשחרר אותך. יותר נכון מפקירה אותך. כמה עצוב, אחי. כמה מביש, כמה מאכזב, כמה כואב. אברה היקר, אנחנו יודעים שכל יום שעובר הוא יום של סיוט נוסף, יום של סבל בלתי אפשרי. אבל אתה חייב להאמין שאנחנו לא שוכחים אותך. אנו מנסים בכל כוחנו לשבור את קיר האטימות של הממשלה ומקבלי ההחלטות, בכדי שיבינו כי אחרי כל כך הרבה ימים, חודשים ושנים, אחרי כל כך הרבה טעויות, אחרי כל כך הרבה אוזלת יד - הגיע הזמן להשיב אותך הביתה.
היום, ב-7 בספטמבר 2022, נקיים עצרת לשמונה השנים ברחבת הדשא הגדולה במרכז אפרידר באשקלון בשעה 19:30 בהשתתפות אומנים ואנשים טובי לב. בהזדמנות זאת ברצוני להודות ל"מרכז הצעירים אשקלון" בניהולו של ניסים בן דוד ואוראל שטרית מקהילת "סופרים את אברה" על היוזמה המרגשת, וכמובן לעיריית אשקלון ולעומד בראשה מר תומר גלאם, שהנושא של אברה קרוב לליבו ותומך בכל עשייה ופעולה. אני קורא לכלל הציבור לבוא לתמוך ולהזדהות עם המשפחה והמארגנים. אין ספק שדבר זה ייתן לנו רוח גבית להמשיך ולהיאבק עד שובו הביתה.
אנו המשפחה כמו רבים אחרים נושאים תפילה לבורא עולם שתחזור במהרה בריא ושלם הביתה! מי ייתן ואת ראש השנה הקרוב נחגוג יחד איתך בבית!.