האתגר מול עזה: שקט ללא התעצמות

ישראל צריכה לשאוף לכך שבטווח הארוך רצועת עזה תהיה אזור מפורז ביטחונית ,שנשלט על ידי גורם לגיטימי, המכיר בישראל ולא מפעיל נגדה אלימות. לנוכח תפיסותיה הבסיסיות ועמדתה ביחס לישראל, ברור שחמאס לא רק שאינה יכולה להיות פרטנר לפתרון מדיני, אלא שהיא אויב מובהק של ישראל.

בהתמודדות עם האתגרים שרצועת עזה מציבה לה, עומדות בפני ישראל שתי אפשרויות. שתיהן אינן אטרקטיביות: האחת - כיבוש הרצועה והחלפת השלטון, במבצע צבאי רחב ועמוק, שמחיריו הישירים והעקיפים גבוהים ותוחלתו אינה ברורה, בהיעדר גורם שירצה ושיוכל לתפוס את הגה השלטון. האפשרות השנייה היא לייצב ו"לתחזק" את השקט בתוך מסגרת של הפסקת אש ובמקביל למאמצים מדיניים וביטחוניים לשמר את ההרתעה, להמשיך את בידודו המדיני של חמאס, למנוע את מאמציו לייצא טרור מהרצועה ולהתבסס ביהודה ושומרון, ולהכביד על התעצמותו. זוהי הגישה המאפיינת את המדיניות הישראלית.

חולשותיה של הדרך הזו נובעות מכך שהשקט שהיא מציעה, תמיד יהיה זמני ושברירי. הוא ישרור בין סבב לסבב. האתגר יהיה להאריך ככל הניתן את משכו וכשתהיה התנגשות - לנצל אותה עד תום, כדי לחזק את ההרתעה, להחליש את חמאס ולבחון אם נוצרו התנאים למהלך המקרב אותנו ליעד האסטרטגי אליו אנו שואפים. במציאות העכשווית, המתח העיקרי, שבו ישראל נדרשת להכריע, מצוי בשאלה - איך להבטיח את השקט ובה בעת למנוע התעצמות.

ההקלות החדשות במדיניותה של ישראל כלפי רצועת עזה, יכבידו על ראשי חמאס כשיעמוד בפניהם הפיתוי להיכנס לעימות עם ישראל. הן גם יחזקו בתוך הנהגת הארגון את עמדת אלה המצדדים בריסון הזמני של הפעילות נגדנו. יחד עם זאת, הן עלולות לספק לארגון הזדמנויות ומשאבים נוספים, ולהביא להאצת התעצמותו הצבאית, אשר תשפיע במידה רבה על העוצמה ואולי גם על העיתוי של העימות הבא.

לאור זאת וכלקח מאירועי הלחימה עד כה, נכון כי בניהול הסיכונים מול עזה, יינתן משקל גדול יותר לסוגיית ההתעצמות. יש להגדיר למערכת הביטחון את בלימתה ואת הפגיעה במרכיבי האיכות שלה, כיעד מרכזי ל"מערכה שבין המערכות" ולקיים מנגנוני בקרה שיתמודדו עם הנטייה להדחקת תהליכים כמו ה"התעצמות", שמתרחשים מתחת לפני השטח, בחסותו של שקט ממכר ואינם מורגשים בימי שגרה.

בתוך כך, חיוני לשמר את המדיניות הבררנית במתן היתרים להכנסתם לעזה של חומרי גלם ואמצעים דו-שימושיים שעלולים לשמש את חמאס במאמציו להתחמש ולהשתכלל. יש לאמץ גישה זו כמרכיב בסיסי באסטרטגיה לבלימת ההתעצמות.

בחלוף שבוע מסיומו של מבצע "עלות השחר" דווח ביום ראשון על כוונתה של ישראל לנקוט שורה של הקלות חדשות במדיניותה כלפי רצועת עזה. בין השאר, להגדיל את הייצוא מעזה ואת הייבוא אליה, להגדיל את כמויות המים והדשנים לחקלאות שיוכנסו אליה, לאפשר הכנסת מחרטות למפעלים, להגדיל את כמות היתרי העבודה בישראל ולהקל בתחומים נוספים.

לכאורה, בניית שכונות חדשות בעזה, לא אמורה לעורר דאגה במערכת הביטחון וכמוה גם הפתרונות לבעיות החשמל והמים או המהלכים לשיפור החקלאות המקומית. אך זאת רק לכאורה. השנים שחלפו מאז תפס החמאס את השלטון ברצועה, לימדו כי ידיו הארוכות נמצאות בכל. אין כמעט דבר שנכנס לעזה או יוצא ממנה שלא לפי רצונו ואין כיצירתיות שהוא מפגין במאמציו להפיק מכך רווחים, כספיים או אחרים.

לאורך השנים, ישראל נטלה את הסיכונים שבכך, כשלנגד עיניה עמד הרצון למנוע התפתחותו של משבר הומניטארי ולאפשר אספקת צרכים בסיסיים עבור האוכלוסיה. משל היה הדבר דומה, לבני ערובה המוחזקים כחטופים בידי שוביהם ומשוועים לאוכל. ברור כי צריך לספק להם את אוכלם, גם אם החוטפים יהיו הראשונים שיהנו ממנו. אולם, אין דמיון בין הגדלת מכסת המים לבין הכנסת דשנים ומחרטות, לא רק במידת חיוניותם לאוכלוסיה, אלא מבחינת הנזק הביטחוני שעלול להיגרם לישראל.

אין צורך להסביר איזה שימוש יוכל החמאס לעשות במכונות חריטה חדישות ומה ניתן להפיק מדשנים איכותיים גם אם נכתב על אריזתם "לשימוש חקלאי בלבד". בניית שכונות חדשות בעזה יכולה להיות עניין הומניטארי, נטול השלכות ביטחוניות, רק כאשר מובטח כי היא לא תשמש מסווה להכנסת ציוד מיכני כבד, אמצעי בנייה וחומרי גלם איכותיים עבור המנהרות. ספק אם ניתן להבטיח זאת במציאות השוררת בעזה.

מי שחושב שמדובר בחשדות שווא או בתרחישים בדיוניים מוזמן לעיין בסיכומים השנתיים שמופיעים באתר השב"כ. כך לדוגמה הוא יוכל לקרוא בדוח לשנת 2015, השנה שלאחר "צוק איתן": "בלט השנה, סיכול הברחות במעבר כרם שלום שנועדו להתעצמות הצבאית של גורמי הטרור ברצועה, ובראשם חמאס. מדובר בחומרים ובאמצעים, שהכנסתם לרצועה מצריכה אישור מיוחד, נוכח היותם משמשים, בין היתר, לייצור אמל"ח, כגון גרפיט, כסף חנקתי, או אמצעים, הנדרשים לחמאס לבניית כוחה והתעצמותה כמו כננות, מנועים ומדחסים, המשמשים לחפירת מנהרות, מצברים לסוגיהם (מקור אנרגיה חלופי), כבלי תקשורת ואביזרי פלדה. במסגרת הסיכולים, נעצרו כ-70 מעורבים (ביניהם) סוחרים, מובילים, מאחסנים, נהגים וספקים, ובוצעו למעלה ממאה תפיסות של סחורה אסורה".

מאז, חמאס לא שינה את דרכו. הוא רק שיכלל את שיטותיו. במציאות שבה חמאס זקוק לשקט כדי להתעצם וזקוק להתעצמות כדי לאיים על ישראל ולפגוע בה, נכון לאמץ גישה זהירה בכל מה שיוכל לקדם את התעצמותו.

מאיר בן שבת הוא עמית מחקר בכיר ב"מכון למחקרי ביטחון לאומי" (INSS) באוניברסיטת תל אביב, כיהן כיועץ לביטחון לאומי וכראש המל"ל בין השנים 2021-2017. קודם לכן שימש כראש המרחב הדרומי של השב"כ ומילא תפקידים נוספים בצמרת הארגון.