לפחות שני מאגרי תבואה קרסו היום (חמישי) בנמל ביירות, ביום השנה השני לפיצוץ שהחריב את המקום. שרידי הממגורות הגדולות החלו להתמוטט השבוע, חלקן ביום ראשון. גורמים רשמיים הזהירו כי חלקים נוספים מהמבנה עלולים לקרוס בכל רגע, בעקבות שריפות שפרצו בשל החום הכבד במצבורי חיטה רקובים בשבועות האחרונים.
המאגרים התמוטטו בזמן עצרת מחאה בסמוך לאתר הנמל כדי לציין שנתיים לאסון, שבו נהרגו לפחות 220 בני אדם. הפיצוץ, אחד העוצמתיים ביותר בהיסטוריה, נגרם מהתלקחות של אלפי טונות אמוניום חנקתי שהוחזקו באתר ללא השגחה הולמת מאז 2013.
המפגינים, שהתאספו כמה מאות מטרים משם, כיסו את פיותיהם, המומים מהתזכורת העגומה לכישלון של המדינה לשקם את הנמל. "לראות את העשן עולה - במיוחד כשהייתי כאן בזמן הפיצוץ - מעורר זיכרון רע מאוד. זה אותו עשן שעלה מהמאגרים אל השמיים", אמר סאמר אל-חורי בן ה-31, אחד מאלפי המפגינים שצעדו בדמעות בבירת לבנון. הצעדה של המפגינים, שלבשו חולצות עם הדפסים של ידיים מגואלות בדם, החלה ממשרד המשפטים אל אזור החוף, ומשם אל הפרלמנט שבמרכז העיר.
לקריאה נוספת על האסון
כמה גורמים בכירים הואשמו באחריות לפיצוץ, אך עד היום אף אחד מהם לא עמד לדין. מבקרי השלטונות רואים בכך סימפטום של הרעות החולות של לבנון - אליטה מושחתת, שבמשמרת שלה התמוטטה כלכלת המדינה ורבים מאזרחיה ירדו מנכסיהם. נשיא לבנון, מישל עאון, אמר אחרי הפיצוץ כי הוא הזהיר בעבר את הגורמים הרלוונטיים מפני אחזקת חומרים כימיים בנמל וביקש מראשי מערכת הביטחון לעשות את הדרוש עליהם. ראש הממשלה דאז, חסן דאיב, טען גם הוא שהוא הוזהר על הליקויים מראש, אך הציבור לא עדכנו.
"חשוב היה לי להיות כאן היום כי מאוד חשוב לנו לדרוש צדק ודין וחשבון על מה שקרה", אמרה סטפני מוחייבר, לבנונית בת 27 שהתגוררה בקנדה בעשור האחרון והחליטה לבלות את הקיץ בלבנון. "מה שקרה לא היה טעות, זה היה טבח. זה הרס עיר שלמה".
חקירת הפיצוץ תקועה כבר חודשים ארוכים, וחיזבאללה מוזכר בין הגורמים המואשמים בעיכובה. יריביו של הארגון השיעי מאשימים אותו בהסתרת האמת סביב האסון.
הפטריארך של לבנון, איש הדת הנוצרי הבכיר ביותר במדינה, לא חסך אף הוא את שבטו מהפוליטיקאים. הפטריארך בשרה א-ראי אמר כי אלוהים "מגנה" את אלו התוקעים את החקירה ושב על הקריאות לפתיחת חקירה בינלאומית. "מה אתם רוצים עוד, יותר מאשר פשע המאה הזה, כדי לפעול?", אמר איש הדת, שמחזיק בהשפעה רבה במדינה השסועה דתית, בטקס לזכר הקורבנות.