כליל קמחי נהג לפרסם מדי חודש, בעמוד הפייסבוק הציבורי שלו, קטעים שכתב. עשרות וידויים חשופים תובנות על החיים מישיבות על המרפסת, חוויות עם החברים הקרובים, תסכולים והצלחות בעבודה. ביומיים האחרונים, הקטעים התחלפו בעשרות הספדים. חברים מהצבא, שותפים לעבודה ולספסל הלימודים, מכרי ילדות - עשרות חברים שכליל צבר בחייו הקצרים, שתמו כשנהרג באסון במסיבת הבריכה בכרמי יוסף. הערב (שבת) הוא הובא למנוחות בבית העלמין פרדס החיים בכפר סבא.
מעל הכול, חבריו מתארים את כליל כאדם שנתן מעצמו, והרבה. הוא הקפיד להתנדב ביום המעשים הטובים, ובשאר ימי השנה תרם לעמותות ולמעורבויות חברתיות. בתקופת סגר הקורונה הקים קבוצת וואטסאפ, שבה עודד את החברים לשתף מדי יום דברים שעשו עבור עצמם, כדי להעניק השראה. הוא נהג לארח, בפרויקט שכינה "שקשוכליל", חברים מהעבר, בגג ביתו, "לשיחה על החיים ועל שקשוקה", כפי שכתב.
בין הפוסטים האחרונים שכתב כליל בולט קטע אחד, שרבים כינו אותו "הצוואה" שהותיר אחריו. "כבר שלוש שנים אני גר ליד הים, מתעורר בבוקר, פותח את התריס החשמלי", כתב."'בסוף מתרגלים להכול' אמר דודו טסה, וכנראה שמתרגלים לרע, וגם לטוב. בחודש שעבר הראתי את הדירה להמון אנשים. אין אחד שלא נכנס, והתלהב עד עמקי נשמתו. אבל עם כל דייר פוטנציאלי שנכנס והתלהב, משהו קצת חלחל. 'בואנה, גם אני התלהבתי פעם ככה מהדירה הזו', נזכרתי. ואולי באמת אני צריך להעריך קצת יותר את מה שיש לי ואת איפה שאני גר?".
בצוואתו, כליל דוחק בכולנו להעריך, גם את הדברים הקטנים וגם הגדולים. להתגאות בדירה, בעבודה ובזוגיות ולהתלהב מהם כמו לראשונה. "לספר. באותה התלהבות שסיפרנו פעם ולראות את העיניים של האחרים בורקות, כדי שקצת יותר נעריך", קרא. "להתנדב או להסתובב בסביבת אנשים שאין להם, ולא לקרוא טקסטים על עניים באפריקה, אלא לחוש את זה סביבנו ביום-יום. ליצור לעצמנו מציאות, או רגעים קטנים של מציאות, שמדי פעם יזכירו לנו את מה שיש לנו".
עשרות ההספדים מציירים את תמונתו של כליל: אדם חדור מטרה, שאהב את עבודתו, אוהב ומאמין באדם ומטביע את חותמו בכל אחד שפגש, גם בזרים מוחלטים. אוהד שרוף של מכבי, איש ספר ושיח, סקרן, יצירתי, מיוחד ואהוב. כליל נהרג באסון מיותר במהלך מסיבת בריכה, כשבולען נפער מתחת לרגליו. כליל דרש מחבריו להעריך את הדברים היפים סביבם.