נותרו עוד 113 יום עד הקלפיות, אבל המהלך הפוליטי המשמעותי הראשון של הקמפיין כבר יצא אתמול לדרך, מוקדם מהמצופה. להכרזה של בני גנץ וגדעון סער על ריצה של כחול לבן ותקווה חדשה ברשימת ריצ'רץ' משותפת יש פוטנציאל לעצב את מפת הבחירות החמישיות אחרת מקודמותיה. עד היום, השאלה השגורה היתה "כן או לא ביבי", הפעם, תתלווה אליה שאלה נוספת ומתחייבת: אז אם לא ביבי, אז לפיד או גנץ?
לא מדובר ברומן אידיאלוגי. בין גנץ, סער וחברי מפלגותיהם פעורים תהומות משמעותיים בסוגיות ליבה כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני והיחס למתנחלים. מדובר בעצם בעוד סימן של התקופה ובפלונטר הפוליטי שמייצר חיבורים דמיוניים. החישוב הוא תועלתני גרידא, משני הצדדים: לסער, האיחוד עם גנץ מעניק מפלט מאחוז החסימה והבטחת יציבות לעתידו הפוליטי; לגנץ, הוא מעניק את כרטיס הכניסה למשחק של הגדולים. המטרה היא שהשלם המשותף יעלה על סך חלקיו וששתי המפלגות יהפכו יחד למפלגה בינונית פלוס, שתצטרף למירוץ של בנימין נתניהו ויאיר לפיד ותהפוך אותו לתלת ראשי.
עוד בוואלה!
ההכרזה המוקדמת על החיבור - יותר מחודשיים לפני סגירת הרשימות - נועדה למנוע שחיקה של תקווה חדשה בסקרים שיוזילו את מחיריה במשא ומתן, וגם לעצב תודעתית את קמפיין ראשות הממשלה סביב שלושה מועמדים, לפני שלפיד תופס תאוצה על השטיח האדום בביקור ביידן. בשתי המפלגות מסמנים את נתניהו כיעד המרכזי של המהלך, והמאמץ למנוע ממנו את המנדט ה-61. בליכוד, כך מסבירים בכחול לבן ותקווה חדשה, ירצו לנהל קמפיין שמציב רק אותם מול ממשלה של לפיד בתמיכת הרשימה המשותפת, ולהפחיד את בוחרי הימין הרך לחזור הביתה לחיקו של נתניהו. החיבור, הם סבורים, יציג לימין ולמרכז אלטרנטיבה בין הקצוות של נתניהו ולפיד, ימנע ממאוכזבי בנט וסער להעביר את קולם לגוש הנגדי, ואף יוכל לנגוס בשוליים הממלכתיים של הליכוד.
החיבור בין סער וגנץ הוא נגד נתניהו ונועד להגדיל את הגוש המתנגד לו, לכאורה, אבל לא פחות מכך, הוא גם נגד לפיד. בניסיון שלהם להתמקם באמצע המשולש, כחול לבן החדשה חייבת לדחוף את הקצוות; את נתניהו הם ממצבים עם בן גביר, ואת לפיד כמועמד השמאל שזקוק לרשימה המשותפת.
בנוסף, המסר המרכזי שלהם, שהם היחידים שיוכלו להקים ממשלה רחבה, מטיל במהותו דופי במנהיגותו וביכולותיו לעשות זאת בעצמו. פחות משבועיים אחרי שנכנס ללשכת ראש הממשלה, סער בישר לעם ישראל שגנץ הכי מתאים לתפקיד והכי כשיר לאחד את החברה הישראלית השסועה. בדיוק כשלפיד מתרגל למסרים אחדותיים ממלכתיים.
בהמשך, השאיפה של גנץ היא לרפד גם את דופן שמאל במעין ניסיון נוסף של כחול לבן ההיסטורית, לדחוף את לפיד עוד יותר שמאלה ולהתמתג כמנהיג המרכז. אם הם יצליחו לצרף גם את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לנבחרת, הם יוכלו לגלח מיש עתיד גל נוסף של תמיכה במרכז ובשמאל הציוני. ההתפתחויות בגזרת איזנקוט, ככל הנראה, לא צפויות בתקופה הקרובה. גנץ וסער ינסו לרכב על המומנטום של החיבור הראשוני בסקרים ככל האפשר, וגם לרמטכ"ל המחוזר אין סיבה למהר לקבל החלטות. בינתיים, החיזורים בונים את המותג.
התגובה של לפיד לאתגר היתה קרת רוח למדי, כהרגלו. הוא איחל בטוויטר בהצלחה לגנץ וסער והוסיף שהוא "משוכנע שכוונותיהם טובות". מיד לאחר מכן, צייץ רצף ציוצים על שיחותיו עם נשיא טורקיה ארדואן ונשיא מצרים א-סיסי, כאילו כדי להזכיר שהוא זה שמחזיק עכשיו את המושכות. המאבק בין המפלגות יצטרך להיות עדין, כדי לא להצטייר כמי שיורים בתוך הנגמש, וכי בכל זאת, שר ביטחון ושר משפטים שיושבים באותה ממשלה ומתהדרים בממלכתיות. הבידול הפוליטי העיקרי ממנו אמור להגיע מיחסיהם החמים של גנץ וסער עם הפוליטיקאים והרבנים החרדים. חלקם מפלרטטים כבר עכשיו בקול רם עם האפשרות שנתניהו לא ישיג 61 והם יצטרכו לחשב מסלול מחדש.
זאת אחת הסיבות ששר התקשורת יועז הנדל מצא את עצמו מחוץ לרשימה, אבל לא ה-סיבה. בכחול לבן לא סלחו להנדל וחברו צביקה האוזר על סיכול האפשרות שגנץ יהפוך לראש הממשלה אחרי הבחירות השניות, בשל התנגדותם לממשלה בתמיכת המשותפת, במיוחד לא כששנה וחצי לאחר מכן קמה ממשלת בנט-לפיד בתמיכת רע"ם. וסער, שכבר חודשים ארוכים נמצא בכמעט נתק מהנדל בגלל מריבות על רפורמת הסלולר הכשרה לחרדים, לא הרגיש שהנדל נאמן מספיק בשביל להילחם עליו. הוא אפילו לא עידכן את הנדל בהסכם המתגבש בלעדיו, והוא שמע עליו מהתקשורת.
מפלגת דרך ארץ של הנדל והאוזר כבר עברה בשלוש וחצים השני האחרונות שלוש רשימות: תל"מ של משה יעלון, כחול לבן ותקווה חדשה, וכעת נגזר עליה לחפש בית רביעי. הנדל והאוזר ינסו לבחון שיתוף פעולה פעולה עם פליטי ימינה, איילת שקד ומתן כהנא, ולהקים עוד רשימת ימין ממלכתי שתקרא לאחדות ותנסה להיכנס בין נתניהו וגנץ. לא בטוח שיש מספיק בוחרים לכולם. ככלל, אם האיחוד בין גנץ וסער יגשים את ציפיותיו ויהפוך את קמפיין הבחירות למירוץ תלת ראשי הוא עשוי לסכן את כל המפלגות הקטנות בגוש המתנגד לנתניהו. הקרב הפנימי בין לפיד לגנץ על הנהגת המחנה יכול להשפיע על שיקולי ההצבעה של בוחרים בעבודה, מרצ, וימינה המתחדשת ולערער את כוחן המעורער גם כך.
ועדיין, לקמפיין של גנץ וסער יש עוד זמן רב עם אתגרים גדולים, ובראשם - שמירה על משמעת קמפיין עם הפערים האידיאולוגיים החדים בין שתי המפלגות ושאלת השאלות - כן או לא ביבי, עליה הם לא נותנים עדיין תשובה ברורה. גם גנץ וגם סער סירבו להצעות שקיבלו מנתניהו בשנה האחרונה, עד רגע לפני פיזור הכנסת, ועמדו במבחן המציאות. רק שחימום הקשרים האסטרטגי עם החרדים עשוי להציף את החששות שבפעם הבאה, זה יהיה אחרת, ולעזור ליש עתיד ומפלגות אחרות מהמרכז-שמאל להפחיד את המחנה.