"אבל זה מתכלה, אבל זה מתכלה", זעק אתמול באחד האולפנים, בקולו הססגוני, איש התקשורת בני ציפר, אחד מחייליו המסורים של בנימין נתניהו במרחב התקשורתי. זאת, כשהוא מנסה לנגן את אחד המסרים שיוצאים מסביבת נתניהו מאז עלתה על דוכן העדים, העדה המרכזית בתיק 1000, הדס קליין. "זה מתכלה", כלומר הסיגרים והשמפניות הם חומרים מתכלים, ולכן מה אנחנו מתעסקים עם זה בכלל, או כפי שהגדיר את זה ציפר "בובע מייסעס" (סיפורי סבתא). המסר הזה על מוצרים מתכלים מהודהד כבר מ-2016 עת נפתחה חקירת תיק 1000. היות וישבתי באולפן ליד ציפר, הזהרתי את צופינו כי על אף דבריו של ציפר, שוד של מפעל שוקולד או מוצרי חלב הוא אסור בתכלית האיסור; גם לא גניבת ארטיק מהסופר, אפילו לא סוכריה על מקל, על אף שגם שוקולד, גם ארטיק, וגם סוכריה על מקל (חוץ מהמקל) הם מוצרי צריכה מתכלים.
לאלה מכם שמגחכים נוכח הטיעון הזה של ציפר, צריך להגיד את האמת. גם היועץ המשפטי לממשלה הקודם, אביחי מנדלבליט, היה די עוין בתחילה לתיק 1000 (ותיק תיקי האלפים). הוא חש שחוקרי המשטרה ופרקליטי מחוז ירושלים (המחוז שבתחילה ליווה את התיק), מנסים לכפות עליו תיק שהוא לא מאמין בו. בשנת 2016 הוא היה יועץ חדש שלא עיכל טוב בבטנו את השמפניות והסיגרים. הסיפור נראה לו קטן מדי גם כשחיברו לו את כל הסכומים ביחד. תובעים לא אוהבים להודות בזה, אבל יש משמעות גדולה לאיך תיק משווק לציבור. בשפה חצי משפטית הם קוראים לזה "עניין לציבור", אבל בסוף מדובר בשיווק. לא בכדי בסוף הדרך, בעת הגשת כתב האישום, כינה מנדלבליט את סיפור תיק 1000 במסיבת העיתונאים: "קו אספקה". השיווק הזה של התיק לציבור היה הרבה יותר אפקטיבי (וגם מוצדק במקרה זה), מאשר "תיק המתנות", או "תיק הסיגרים והשמפניות" (שאגב באמת התכלו מהר מאד בבית משפט נתניהו).
ובחזרה ליועץ הטרי משנת 2016. "תביאו לי את האינטרס", הפציר מנדלבליט בחוקרים ובפרקליטים, על אף שעל פי דעתם לא היה בכך כל צורך כדי לגבש כתב אישום נגד נתניהו, שכן לדבריהם היה מדובר במתנה אסורה בהיקף אדיר. ובכל זאת, לבקשת היועץ, החוקרים העמיקו ומצאו לא אינטרס אחד, אלא שלל אינטרסים של איש העסקים, ארנון מילצ'ן - הויזה לארצות הברית, הטבות המס לתושבים חוזרים, מיזוג רשת-קשת, ועוד. מנדלבליט התעורר לחיים סופית כשנולד אי שם בסוף 2017 תיק 4000, שבו האמין מהיום הראשון. אז גם השתנה הייחס שלו לתיקים כולם, בין השאר משום שהם עברו לניהולה של עו"ד ליאת בן ארי מפרקליטות מחוז מיסוי וכלכלה שבה נתן אמון רב בשונה מחוסר האמון שרכש לצוות מפרקליטות מחוז ירושלים, ובעיקר לעו"ד אורי קורב (היום השותף של סניגורו של נתניהו, ובימים ההם הפרקליט המיליטנטי ביותר בתיקי נתניהו). מנדלבליט התעקש ששלושת התיקים יוגשו בכתב אישום מאוחד. ההמתנה למיצוי חקירת תיק 4000, וחודשי הדיונים הארוכים בפרקליטות על שלושת התיקים, יצרו שיהוי שערורייתי שתוצאתו - הדס קליין, שהעידה במשטרה שנת 2016, עלתה להעיד בבית המשפט בשנת 2022.
אולי על קליין, שהיא ברוך השם אישה בריאה פיזית ונפשית, השנים לא השפיעו, אבל הניסיון מלמד ששיהוי בהעלאת עדים, בתיקים מורכבים, בבית המשפט, גורם נזק גדול. עדים מתחרטים (תיק ליברמן למשל), עדים חולים במחלות קשות לא עלינו והופכים לבלתי כשירים להעיד (תיק ליברמן למשל), ועדים רחמנא ליצלן גם מתים (תיק ליברמן למשל, אבל גם תיק 2000, שבו מת איל ההון שלדון אדלסון, וגם תיק 4000 שבו מת חיים גרון, עד תביעה ממשרד התקשורת). גם מהסיבה הזאת, וגם בשל שלל סיבות נוספות, ביניהן הפגיעה באמון הציבור ויצירת עינוי דין לנאשמים (גם אם במקרה זה שמח נתניהו על השיהוי), מריחת הזמן הזאת היא בלתי נסבלת ובלתי נסלחת.
כשמנדלבליט כבר השכנע להגיש כתב אישום בתיק 1000, הוא לא קיבל את עמדת הפרקליטות המלווה ואת עמדת פרקליט המדינה אז, שי ניצן, כי צריך להגיש את כתב האישום בעבירת שוחד, אלא הסתפק בעבירת הפרת אמונים. בניגוד לדעת רבים מעמיתיי, אני לא משוכנע ששגה, אפילו נוכח עדותה השוטפת והקוהרנטית של הדס קליין. החברות בין מילצ'ן לנתניהו, אף שברור שהיא חברות רוויה באינטרסים עמוקים, היא מובהקת בהרבה מהחברות בין נתניהו לשאול אלוביץ'. בפועל, גם אם מנדלבליט לא יודה בכך, הוא עשה שיקול פשוט והגיוני שעדיף לו את מילצ'ן כעד תביעה בתיק בטוח נגד נתניהו, מאשר כנאשם בתיק לא בטוח, שבסופו התביעה עלולה לצאת קירחת מכאן ומכאן. זו לא היתה החלטה מופרכת. מאידך, ההססנות של מנדלבליט בתיק הזה (וגם בתיק 2000), היתה בולטת מול הביטחון המופרז מדי שלו לטעמי, שהושפע מאד מבן ארי, בתיק 4000 כתיק שוחד. ההתאהבות של השניים בתיק 4000 באה לידי ביטוי, בין השאר, בהחלטה השגויה לפתוח את פרשת התביעה אתו ולא עם תיק 1000 שהיה מבסס באולם הדיונים, כבר בתחילת המשפט, את דפוס ההתנהגות המושחת בבלפור ובקיסריה בין השנים 2011-2016.
אתמול במהלך הדיון זעקה מאולם 315 בבית המשפט המחוזי בירושלים הטעות האחרונה של מנדלבליט בתיק 1000 - ההחלטה שלא לתקן את כתב האישום בעקבות עדותה החדשה של קליין על הצמיד בשווי 43 אלף דולר שלדבריה ביקשה ממנה שרה נתניהו לרכוש עבורה מכספם מילצ'ן ופאקר. לפני כמה חודשים יצרה קליין עם ליאת בן ארי קשר, וסיפרה לה את הסיפור הזה, שהביא להשלמת חקירה. היא תיארה בין השאר את ההתייחסות של נתניהו לצמיד ("הוא נראה רומני"), מה שהעלה חשד למודעותו לאירוע. קליין הסבירה לבן ארי ולחוקרים מדוע העבירה את המידע באיחור כה גדול - העצה שנתן לה עורך דינה לשעבר, בעז בן צור, לא לנדב את המידע למשטרה. בן צור כזכור הפך מאוחר יותר לעורך דינו של נתניהו. ובכן, לא זו בלבד שכתב האישום לא תוקן, השלמת החקירה נגדעה אחרי גביית העדות מקליין ולאחר קיום שיחת טלפון עם מילצ'ן. נתניהו, רעייתו ופאקר כלל לא נחקרו בעניין. לאור כל זה, עו"ד עמית חדד התנגד אתמול להצגת שאלות בנושא לעדה. "הלקוח שלי לא התגונן בעניין הזה", אמר. איך היה אפשר לוותר על הסיפור הזה בכתב האישום, ולו כסיפור תומך באישומים? לא ברור.
מתחילת השבוע הזה כבר ברור לכל מי שעוקב אחר המשפט, שכל הגישה של מנדלבליט לתיק 1000 היתה שגויה מלכתחילה. מה ההבדל אם קיבלת שלא כדין 700 אלף שקלים על שמפניות וסיגרים, או 700 אלף שקלים על טיסות חינם (לדוגמה, פרשת ראשונטורס)? גם טיסות הן חומר מתכלה. זה מזכיר לי את חידת הקרש הזאת מהילדות שהיתה מכשילה ילדים רבים בתשובה שגויה: מה שוקל יותר קילו ברזל או קילו נוצות?
מנדלבליט לא השכיל להבין שעדה כמו קליין היא עדה נדירה - נטולת אינטרס, נמצאת בנקודה ארכימדית מיוחדת כשמצד אחד היא לא מגמגמת באף מלה מעדותה, מצד שני היא לא במסע נקם, שכן עד היום היא עובדת אצל מילצ'ן ומדברת אתו יום יום. היא בטוחה בעצמה, לא מהססת ולא ממצמצת. כך התנהגה כבר בחקירותיה הראשונות. משפחת נתניהו אולי הציקה לה בבקשותיה, אך אף פעם לא פגעה בה אישית, אין לקליין שום סיבה אמיתית לנקום בה. "את נראית כועסת", הפתיע שלשום השופט ברעם את קליין בשאלה לא אופיינית לשופטים, "אני לא כועסת", השיבה, אבל כן הזכירה את העובדה שגב' נתניהו ניסתה להפיל עליה ועל הנהג יהונתן חסון טענות שקריות על שימוש אישי בסיגרים ובשמפניות. חדד כבר ינצל את הדברים הללו בחקירה הנגדית, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שזאת תהיה טענה חלשה מאוד, שכן קליין העידה במשטרה עוד בטרם ידעה דבר על הגרסה של שרה נתניהו בפני החוקרים.
קליין כן חוותה טראומה משפטית כשעורך הדין, שנתנה בו אמון מלא וסיפרה לו את כל סודותיה על בני הזוג נתניהו, עבר בלי למצמץ את הגדר לייצג את אותו אדם נשוא הסיפורים. בן צור הבטיח לפרקליטות שידיר עצמו מתיק 1000 הקשור לקליין. קליין לא קנתה את הסיפור הזה אף פעם, ומרגישה מרומה עד היום. אפשר לחלוטין להבין אותה. אך כאמור כל זה לא רלוונטי, שכן כל עדויותיה ניתנו בזמן אמת, ומי יכול להעיד על זה יותר מבן צור עצמו, שעוד ביקש ממנה לא להוסיף מידע לחוקרים שלא התבקשה לתת - מידע בשווי עשרות אלפי דולרים.
עדותה של קליין גדושה בסיפורי אימה על שרה נתניהו, אבל כזכור גב' נתניהו לא נאשמת בתיק 1000 (וגם לא בתיקי האלפים האחרים). התביעה כמובן צריכה להיאחז באותם קטעים מעדותה של קליין שנוגעים ישירות לנתניהו, וביומיים האחרונים היו כאלה לא מעט. באשר לסיגרים, זה פשוט יותר, שכן לפי עדותה רוב הרכישות של הסיגרים היו עבור נתניהו. מילצ'ן לא עישן את הסיגרים הללו, והאורחים הנוספים לדבריה לא נגעו בהם, למעט ראש המוסד לשעבר יוסי כהן. חוץ מזה, בחלק מהשיחות דיברה עם נתניהו ישירות על הסיגרים, למשל כשביקש ממנה "עלים ירוקים" מסוימים מקובה. הוא זעם עליה, דרך מילצ'ן, שהביאה לו סיגרים מסוג 54 ולא מסוג 56 כפי שרצה. נתניהו גם ביקש ממנה מעטפות ושקיות עבור הסיגרים הללו.
האתגר הקשה יותר של התביעה הוא להוכיח את הקשר של נתניהו לשמפניות היקרות, שכן מי שצרך אותן היתה הגב' נתניהו. הפרקליטות צריכה להוכיח שבני הזוג הם מקשה אחת מבחינת קבלת טובות ההנאה. אהוד אולמרט, למשל, הואשם בתיק הולילנד בשוחד, בין השאר בסכום שקיבל בכלל אחיו (באישום הזה הורשע במחוזי אך זוכה בעליון בשל חוסר ראיות).
התובע אלון גילדין שאל אתמול את קליין האם נתניהו ידע על השמפניות, והיא השיבה בין השאר: "נתניהו היה אומר לי: 'דברי עם הנהגים שיעמיסו', הבגאז' היה פתוח כשהכניסו את השמפניות למכונית; יהונתן (הנהג) היה מוזג לב' נתניהו בכוס גם שמפניה לדרך; יהונתן גם אמר לי שהביא לבית את השמפניות ונתניהו פתח. אני יודעת שכשנתניהו היה הוצאנו ארגזים שלמים. חוץ מזה, נתניהו אמר לי שהם בדקו את הייעוץ המשפטי לגבי השמפניות". זה מוביל אותנו לסיפור מעניין שסיפרה אתמול קליין.
כשקליין החלה להראות סימני אי נוחות לאשת ראש הממשלה בדבר קניות השמפניות והתכשיטים, קיבלה לדבריה שיחת צרחות מהגברת, ועל כך הגיב נתניהו בשיחה משלו עם קליין. "הוא אמר לי שאסביר לארנון ולג'יימס שהוא בדק את זה משפטית וזה תקין", העידה קליין. הסיפור הזה מעניין שכן מצד אחד הוא מגלם בתוכו את המודעות הברורה של נתניהו גם לטובות ההנאה ששרה נתניהו קיבלה. מצד שני, הוא גם מגלם את אחד מקווי ההגנה של נתניהו, לפיו הוא פעל על סמך ייעוץ משפטי. מעניין יהיה לראות איך יתמודד עו"ד עמית חדד עם הסיפור הזה בחקירה הנגדית.
לכאורה, העדות נראית מבטיחה מאד מבחינת התביעה, אך כמובן במוצאי כל עדות ראשית עומדת חקירה נגדית. הסניגורים יטענו שהסכומים מנופחים, שהסיגרים עושנו גם על ידי אחרים, ושהסכום התחלק על תקופה ארוכה בהרבה מחמש השנים המדוברות בכתב האישום. כאמור, הסניגורים גם יטענו שהשמפניות לא רלוונטיות לנתניהו, ושהתקשורת של קליין נעשתה בעיקרה מול גב' נתניהו ולא מול ראש הממשלה. חובתם של סניגורים לעשות את עבודתם. הציבור, לעומת זאת, לא אמור לדבר בשפה משפטית, ועל עובדות רבות בתיק הזה לא יהיה ויכוח.
אלא שכמובן התגובות הציבוריות לעדות קליין צפויות בעליבותן. הרי בשונה מתיק 4000 הסבוך בסיבי רגולציה ועוסק במונחים חמקמקים יותר כמו "סיקור חיובי", ו"היענות חריגה", תיק 1000 הוא תיק פשוט. גם מי שמשום מה חושב שאינו פלילי, היה אולי יכול להסכים שהוא גדוש בחזירות ובשחיתות במובנה הקלאסי (לא בהכרח פלילי) - שני אילי הון, אחד עם בעיות נפשיות קשות, והשני טבול באינטרסים, מנוצלים ככל שרק אפשר מצד בני הזוג. בבריכה המחוממת, בבית השכן בקיסריה, בסיגרים, בשמפניות, בתכשיטים, במעילים, במה לא? הלימונים הללו שרצו כל אחד מסיבותיו רצה בקרבת ראש הממשלה, נסחטו ללא הכרה. האם בשיח הציבורי הקלוקל שלנו נותר במקרה צדיק אחד בין מובילי דעת הקהל של חצר נתניהו שילחש, אבל טיפה בקול כד שנוכל לשמוע, דבר מה על ההתבהמות הזאת?