חיבתו של נתניהו להנאות החיים אינה ראויה לגינוי, אלא דווקא להערכה

אפשר להגיד על נתניהו הרבה דברים רעים, אבל חיבתו להנאות החיים, כפי שמשתקפת מהעדויות בתיק 1000, היא בפירוש לא עילה לגינוי. אם כבר, היא ראויה להערכה

05/07/2022
בווידאו: החלה עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן (צילום: רוני כנפו)

אפתח בגילוי נאות: איני מאוהדיו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. הוא לא היה המועמד המועדף עלי לניהול המדינה - וספק רב אם יהיה כזה בעתיד.

ולמרות שאיני תומך בו, התיק המכונה "תיק 1000", נתן לי בינתיים בעיקר סיבות לכבד אותו ואת רעייתו, שלא לומר לחבב אותם.

נתחיל במה שמופיע בכתב האישום ובעדותה של הדס קליין, עוזרתו של ארנון מילצ'ן, שנשמעה בדיון בבית המשפט. נכון, זה לא יפה לדרוש (לכאורה) מאיש עסקים להעתיר עליך מתנות, אבל היי - שמפנייה מסוג דום פריניון או מואט שנדו, או סיגרים של המותג הידוע קוהיבה, הם מסוג הדברים שהייתי מקבל בשמחה מידי כל מיליארדר שהיה מחפש את הדרך ללבי (לכאורה כמובן).

או אם להיות יותר ספציפי: מדובר בעיני על פינוק שמעיד על הבנה ונהנתנות בסטייל - במיוחד כשמשווים אותה לפינוקים שהרעיף נפתלי בנט על בני ביתו בדמות סושי כשר או פיצות ממסעדות שמוכרות בעיקר באזור רעננה.

פינוק שמעיד על הבנה ונהנתנות בסטייל. נתניהו ורעייתו שרה(צילום: פלאש 90, תומר נויברג)

זאת ועוד: עקבתי אחר מה שמכונה "השיח ברשתות החברתיות" ולמיטב שיפוטי, חלק ממי שהתגוללו על אורח חייהם הנהנתני של בני הזוג נתניהו, מנהלים אורח חיים לא מאוד סגפני בעצמם. אחדים מהם, שאני מכיר היטב, חוטאים, ר"ל, בעישון של סיגרים נהדרים מקובה או מתענגים על היקרים שבבקבוקי השתייה.

לפי אחת הרכילויות שעברו מפה לאוזן סביב המשפט, נהגה שרה נתניהו ללגום שלושה בקבוקים של דום פריניון ליום. מבלי שהדבר עמד למבחן אי פעם, עבדכם הנאמן מחזיק מעצמו אדם בעל קיבולת אלכוהול יפה - ואפילו אני לא יכול לשתות שלושה בקבוקי שמפנייה ליום מבלי לחטוף צרבת מהגיהינום. רוצה לומר - גם להגזים, ולא רק בשתייה, צריך לדעת.

אני מבין כמובן שהמשפט אינו על הרגלי עישון הסיגרים או לגימת היין המבעבע של משפחת נתניהו, אלא החשד שמא פעל ראש הממשלה לשעבר שלא כשורה בשירותו של ארנון מילצ'ן, תמורת הקצאות קבועות של סיגרים ושמפנייה.

האמת? גם לזה אני קצת מתקשה להאמין: הרי גם מי שמתעבים את נתניהו - ויש כאלה לא מעט, לא חושדים בו שהוא, סליחה על הביטוי, אידיוט. במילים אחרות: אדם שיכול להועיל (לכאורה כמובן) למיליארדר תמורת בצע כסף, היה מוצא משהו קצת יותר משמעותי מנוזל שמתכלה או עלה טבק שנשרף.

מי שרק מותרות לנגד עיניו, אינו ראוי להנהגה. סיגר קוהיבה(צילום: ShutterStock)

גם הגעגוע הנוסטלגי לצניעות נוסח ראשי ממשלות כדוד בן גוריון או מנחם בגין, הוא קצת מזויף. האם מישהו מאתנו היה מתחלף עם סגנון החיים של הוריו, אהובים ומכובדים ככל שיהיו? ממש לא - בדור ההוא הצניעות הייתה ערך והסגפנות (אמיתית או מעושה), הייתה משהו להתגאות בו. אני מודה שאני מחבב מאוד את יאיר לפיד, אבל לא אהבתי כשהחליט, עם כניסתו לפוליטיקה, להפסיק לצרוך ויסקי וסיגרים, שתי אהבות גדולות שלו מימיו בתקשורת.

למה לא אהבתי? כי אני מעדיף מנהיג שבתום יום עבודה של 18 שעות, מתיישב בכורסא, מצית לעצמו סיגר, מוזג כוס ויסקי (או כל נוזל מערפל אחר) לוגם לגימה הגונה ומסלסל תמרת עשן לעבר התקרה. אני מבטיח לכם שברגע שכזה אפשר שיימצאו פתרונות טובים יותר לצרכיה של מדינת ישראל מאשר בישיבת ממשלה או בפורום מטכ"ל. איך אני יודע? אולי כי בשעה שבה מנהיגים חמורי סבר ניגפו זה אחר זה בפני מכונת הרשע הנאצית, האיש היחיד שהחזיק מעמד, זקוף, גאה ונחוש עד שרשי שערו המקליש, היה אחד שפתח את הבוקר עם כוס ויסקי למיטה - ולא הפסיק ללגום לאורך כל היום. מי יודע? אולי זה מה שעורר אצל וינסטון צ'רצ'יל את האסקפיזם הדרוש כדי להאמין שאפשר לנצח את היטלר, בשעה שזה נחשב לבלתי מנוצח.

שלא תבינו אותי לא נכון: מי שרק אלכוהול, סיגרים ומוצרי מותרות אחרים נמצאים לנגד עיניו, אינו ראוי להנהגה. לעומת זאת מי שיודע ליהנות מהם במידה, הוא בעיני טוב לאין שיעור ממנהיג טהרן, סגפן וחמור סבר - נזירים אידיאולוגיים כאלה, בפעם האחרונה שבדקתי, היו בעיקר במשמרות המהפכה של איראן.

אפשר כמובן לבקר את נתניהו, אפילו לקוות שיפסיד בבית המשפט, אבל בואו נודה שהבעיה אינה שמפנייה, סיגרים, יחס לעובדי המעון או כל פרט רכילותי אחר שדלף על ציר בלפור-קיסריה במשך 12 השנים שקדמו לממשלת השינוי.

הגעגוע לצניעות מזויף. דוד בן גוריון, פרס ודיין(צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, הנס פין)

היו סיפורים "דומים אך שונים" גם על פולה בן גוריון, על לאה רבין - ועל ראשי ממשלה אחרים ורעיותיהם. ואילו אני אומר לכם נחרצות: לו הייתי שלם עם האידיאולוגיה של נתניהו, לא היה אכפת לי גם אם לעת ליל הייתה המשפחה מסתגרת במעון ראש הממשלה ומתעללת בעובדי המשכן אחרי שחגגה בלגימת שמפנייה או עישון סיגרים. בינינו? לאף אחד מאלה ששמחו לאדו של נתניהו נוכח העדויות, בבחינת "אם לא יורשע אזי לפחות יובך", לא הייתה בעיה עם גילויי נהנתנות שכאלה.

איך הגעתי למסקנה מרחיקת לכת שכזאת? אולי כי עד לפני פחות משבוע היה פה ראש ממשלה שהכריז מעל כל במה שהוא לא צריך אפילו שקל מהמדינה, אחרי שעשה הון בהייטק. והנה מקץ שנה הסתבר שהוא ובני ביתו מוציאים 11 אלף שקלים בחודש רק על הזמנות של אוכל ממסעדות (חוקי אבל מגעיל בעיני) ולא זו בלבד, אלא שעתה הוא מנהל קרב מאסף על הזכות ללשכה, רכב צמוד ועוד טובות הנאה השמורות לראש ממשלה שכיהן לפחות 18 חודשים.

איפה היו רוב מי שמתגוללים היום על אורח החיים הראוותני של הנתניהוז, בין אם בתקשורת הממוסדת או מעל הפלטפורמות התקשורתיות האלטרנטיביות? אה, זה נורא פשוט: לזכותם ייאמר שהם לא יורים בתוך הנגמ"ש. מסתבר שהם אפילו לא מדליקים בו סיגר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully