אחד הנושאים היחידים שנדמה כי קיים קונצנזוס רחב לגביהם, הוא השיימינג, ובעברית, ביוש. לשמע המילה מיד עולות אסוציאציות של בריונות רשת, חרמות, השפלות, תיוגים ופעולות רבות נוספות בעלות קונוטציה שלילית במיוחד. מסתבר שאפילו קיים יום לציון השיימינג, שנקבע ל-25 במאי, תאריך יום מותו של אריאל רוניס, מנהל ברשות האוכלוסין, ששם קץ לחייו לאחר שהואשם בגזענות וספג שיימינג קיצוני וויראלי ברשתות החברתיות. אין עוררין על חומרתם של מעשים אלו, אך לעיתים, רק לעיתים, מדובר בסיפור אחר לגמרי.
אביעד משה, שניסה לרצוח את שירה איסקוב והתעלל בבנם הפעוט, ביקש מיד חיסיון "על מנת לשמור על שמו הטוב" וקיבל אותו. רק לאחר לחץ ציבורי מסיבי, בשל ההחלטה מעוררת התמיהה של השופט ג'ורג' אמוראי, בוטל צו איסור הפרסום.
התיק נגד אייל גולן בגין פרשת "משחקי חברה" היה נראה כבר סגור הרמטית. למרות זאת, ארגונים רבים ומאבקים ציבוריים לא נתנו לפרשה לשכוך והמשיכו במחאה בעקביות עד שאפילו התקשורת יישרה קו. עתה נראה כי התיק ייפתח מחדש עם אישור הפרקליטות לערר שהגישו שתי מתלוננות.
אל תפספס
גם בתיק של יובל כרמי היה רגע של ייאוש. בדיון הראשון לטיעונים לעונש, החליטה השופטת ג'ויה סקפה שפירא לאפשר לפסיכולוג המורשע בעבירות מין, להביא 40 עדים מטעמו, זאת למרות ההפגנה הבולטת בחוץ של נשים וגברים כאחד, שדרשו ענישה מקסימלית לכרמי. גם "הבושה עוברת צד" שיתפה פעולה עם הנפגעת קים אריאל ארד, שהחליטה בצעד אמיץ שהיא לא שותקת, וביחד הרמנו שלט חוצות בכיכר אתרים בתל אביב לעיני העוברים ושבים. זה עבד - השופטת ביטלה את החלטתה.
מדובר אגב, באותו פסיכולוג ועבריין מין שפרטיו פורסמו לפני כשנה וחצי, מעשה שהוביל לקבלת תלונות נוספות לאחר מכן. השיימינג, כך מתברר שוב, עובד גם במקרים כאלה ובמקרים נוספים, כמו אלון קסטיאל, שי אביטל ויוסי שוורץ.
כשהיד האמונה על הצדק אינה רועדת בעת ניסוח הפסיקה, כשלב האזרחים אינו נשרף והאדמה אינה בוערת, ממשיכים לחיות בינינו אנשים אלימים, אנסים ומטרידים סדרתיים מבלי לשלם את המחיר. במקום ענישה משפטית ראויה, המבוששת לבוא, אין ברירה אלא לנקוט בסנקציה חברתית מתבקשת במסגרת החוק.
שיימינג כזה הוא מחאה חברתית לגיטימית לכל דבר. המחאה הזו מתעצמת לרחוב ומהרחוב לתקשורת ומשם - גם למקבלי ההחלטות. החקיקה שעברה בשבוע החולף בכנסת מוכיחה שיש מי ששומע.
אין כוונה לרדוף אחרי חשודים רנדומליים ולחרוץ את דינם, אלא לנקוט בדרך זו אך ורק במקרים קיצוניים. הרבה נשים אמיצות יצאו לאור מאז METOO וקולן נשמע. לפעמים, החשוד במעשה מודה בפה מלא ועדיין המערכות לא רועדות והפסיקה לא משתנה. אנחנו שומעים על מקרים, בהם כל בר-דעת חש כי דגל אדום מתנוסס מעליהם, ולא ניתן יותר לעבור לסדר היום.
תקראו לזה שיימינג, תקראו לזה מחאה. השם לא באמת משנה, מה שמשנה זה שאכזריים - דינם לשלם את המחיר. אם לא בכלא, אז לפחות מול הציבור. השיימינג המחאתי דואג להוקעתם והדרתם החברתית עד להרתעה הרצויה.