לחסל את סינוואר? לישראל יש בעיה בוערת יותר בדרך לניצחון על הטרור

הפיגוע האכזרי שהתרחש במוצאי יום העצמאות באלעד, גרר את ישראל למצוד נרחב אחר מבצעיו. המאמצים שמשקיעים כוחות הביטחון והניסיון להביא לסופו של גל הטרור, העלו את שאלת חיסולו של מנהיג חמאס ברצועה יחיא סיוונאר לכותרות. אלא שרגע לפני שצייצני הטוויטר והעיתונים שולחים את מטוסי חיל האוויר או את בחורינו המצוינים, צריך אולי להזכיר כמה עובדות.

ראשית, יש לזכור - חיסולו של סינוואר יוביל למערכה מול עזה. כלומר, הסלמה שבמקרה הטוב והפחות סביר תימשך כמה ימים, ובמקרה הרע וההגיוני יותר, כמה שבועות או חודשים.

שנית, הסבב הבא יסתיים, פחות או יותר, באותה נקודה: חמאס לא ימחק מהמפה, כמה מבכיריו ישרדו גם את המערכה העתידית והם ייצאו מהמחילות והמנהרות, יכריזו על ניצחון וישבעו להמשיך להילחם בישראל.

בצד הישראלי, בהנחה שלא תיפתח מערכה קרקעית, הריי שיהיו נפגעים בקרב האוכלוסייה, ייגרם נזק משמעותי לסובב עזה אך גם לערים אחרות ובכלל זה ירושלים והמרכז. כמו כן, בסופו של יום, הממשלה - ולמי שתוהה גם ממשלה שרע"מ לא שותפה בה - תפסיק את האש כשתבין שהשלב הבא משמעותו כניסה קרקעית לתוך הרצועה.

ויש גם את אפשרות נוספת שבה ישראל תחליט לצאת למבצע קרקעי במטרה להפיל את חמאס: מבצע שכזה יצריך נוכחות של אלפי חיילי צה"ל בתוך הרצועה, אבדות משמעותיות בנפש בקרב החיילים, ואולי אפילו חייל או חיילים חטופים. וזאת עוד לפני שדובר על המחיר לעורף, על הביקורת הבינלאומית והתדרדרות ביחסים עם מדינות ערב שיש לנו יחסים איתן.

ונניח שאכן המערכה הבאה תוביל להתמוטטות חמאס והשמדת התשתית הצבאית. אז, הצבא ייאלץ להישאר בשטח מאחר שיציאה מהירה מהרצועה תביא במהירות לתקומתן של קבוצות חמושות, גם כאלה שמזוהות עם חמאס שיחדשו במהירות את הירי לעבר ישראל כדי להוכיח שהצליחו לשרוד את המלחמה.

גם החזית הצפונית כנראה תבקש להשאיר חותם כלשהו ואפשר להעריך שחמאס ינסה לשגר רקטות גם משטח לבנון ובברכת חיזבאללה. או במילים אחרות, לפעולה אמיתית של עקירת חמאס מהשורש, נדרשת ישראל לכיבוש של יותר משני מיליון פלסטינים ושהייה ברצועת עזה.

למען הסר ספק, יחיא סינוואר הוא בן מוות בעיניי. סינוואר הוא חלאת המין האנושי גם במונחים של בני עמו. בכלא הישראלי זכה לכינוי "אבו תנעש" (האבא של ה-12) בגין מעורבותו ברצח של 12 חשודים בשיתוף פעולה. הוא לקח חלק בעינויים קשים של פלסטינים עוד לפניי מעצרו וגם בכלא ולאחר שחרורו היה מעורב בחטיפה והוצאה להורג של מג"ד בזרוע הצבאית של חמאס.

אך כל אחד מאתנו שכותב על כך ש"חייבים" או "צריכים" לחסל את סינוואר, צריך גם להכיר במחיר שיהיה לפעולה שכזו - במשפחות שיצטרפו למשפחת השכול, הפצועים והנכים. ואולי גם צריך להבין שלממשלות ישראל מאז 2009, תחת בנימין נתניהו ותחת נפתלי בנט, אין רצון להשמיד את חמאס בעזה.

להיפך. הממשלות הללו רואות בחמאס מעין שותף לשמירה על השקט בעזה. לעיתים זה עובד ולעיתים זה לא. אך זו המדיניות הישראלית ב-13 השנים האחרונות. כך היה בימי נתניהו שעשה הכל כדיי לחזק את חמאס ברצועה ולהחליש את הרשות הפלסטינית בגדה, וכך גם בימי הממשלה הנוכחית שלא חרגה מהמדיניות של זו הקודמת.

יש רגעים ומקומות שבהם יציאה למלחמה היא הכרחית ומוצדקת. כך למשל היציאה למבצע "חומת מגן" או אפילו מלחמת לבנון השנייה המוצדקת, שנוהלה באופן כושל. אך ספק אם יציאה למערכה מול עזה תפתור כעת את בעיית הטרור מהגדה. ואם צריך מבצע צבאי, כדאי אולי לפני עזה לטפל בבעיה בוערת הרבה יותר: ג'נין והכפרים הסובבים אותה.