הסטת הדיון על התנהלות השופט במשפט זדורוב באה לכסות על דבר אחד: התיק מתפורר

יש שופטים בנצרת, ושופט אחד מועלה עכשיו על המוקד התקשורתי כדי להסיט את המבט, ולו במעט, ממגדל הקלפים המתפרק של הפרקליטות בתיק זדורוב. מדיון לדיון עולה הספק לגבי עוד ועוד ראיות. הסטת הדיון לשופט קולה, הטלת ספק ביושרתו, התבכיינות על הערותיהם והארותיהם של השופטים בכלל, רק מדגישים את חוסר האונים של הפרקליטות מול העובדה שאין לה תשובות לשאלות נוקבות שעולות בדיונים.

אם הראיות בתיק לא היו כל כך פריכות ומתפוררות - ספק אם היינו שומעים על כך. אז לטובת הזיכרון הקצר, שווה להחזיר את הדיון לעניין המשפטי, שלשמו כולנו התכנסנו. המשפט החוזר מתנהל מזה כחצי שנה - השופטים אשר קולה, דניאל צרפתי ותמר ניסים שי, מנהלים אותו מהיום הראשון בענייניות ובתכליתיות, וקרובים לסיום שמיעת הצדדים.

הם מכירים את התיק, וניכר שלמדו היטב את השאלות העולות ממנו - כל עד שמזומן לדוכן העדים מתבקש להתייחס נקודתית ועניינית לשאלות הרלוונטיות. השופטים לא מקבלים מריחת זמן. הם מרבים לשאול שאלות בעצמם בזמן חקירת העדים, ולהבהיר נקודות לא פתורות. אין לקנא בנציגי הפרקליטות, שכל יוקרתה מונחת על כתפיהם, שפעם אחר פעם נתקלים בדרישה לתת תשובות, ועושה רושם שהם די מופתעים מהמעמד. מילא.

סימני השאלה הראשונים של השופטים היו סביב העובדה שחלקים מחקירות זדורוב לא תועדו ולא הוקלטו על ידי חוקרי המשטרה, לרבות הודאה של רומן שטיפס על גופתה של תאיר, דרך עליה וניגב אותה בנייר טואלט - ראייה חשובה מאין כמוה - דבר שלא היה לו זכר מוקלט או מתועד, אלא במזכרים שנכתבו בדיעבד ותוקנו. "למה את החקירה הזאת לא תיעדת?", שאל השופט קולה את החוקר סשה סטריז'בסקי, שכתב את המזכר בעניין בדיעבד. "כי באף אחד מהתשאולים לא אני הייתי זה שמפעיל את ההקלטה. לא ידעתי אם יש רצף הקלטה מאותו יום", הוא ענה.

השופטים מתעכבים, בצדק, על מספר האנשים שהייתה להם גישה לתא השירותים שבה נמצאה תאיר, אך גם הפרמדיק, אב הבית ואנשי זק"א מעידים שמרגע שנמצאה תאיר, איש לא נכנס לתא השירותים. מה שמשבש את תיאוריית "המחלץ האלמוני", כאילו טביעת הנעל העלומה שנמצאה בתא, ולא נמצאה לה התאמה, הייתה שייכת למישהו מכוחות החילוץ הרבים שהיו בזירה ולא אותר.

הלאה. ב-12 בנובמבר, חודש לתוך המשפט החוזר, השופט אשר קולה מותח ביקורת נוקבת על המשטרה וקורא לה "מחדל" בשל העובדה המדהימה שנתגלתה - תיק העבודה של רומן זדורוב, עם הכלים והבגדים שבתוכו, לא נשלח לבדיקת מעבדה בזמן אמת. תיק שכביכול היה אמור להכיל בגדים וכלים של הרוצח עם סימני דם עליהם. למה? אין תשובה.

ממשיכים, השופט קולה מתערב בחקירה של צחי סגל, שהיה ראש צוות עבירות מחשב במחוז הצפוני של המשטרה בזמן רצח תאיר ראדה, שהודה שחקירה בטכנולוגיות חדשות מוכיחה שזדורוב לא חיפש מאמר על סכינים, וגם לא חיפש סרטי סנאף, כפי שנטען במשפט הראשון, אירועים שנועדו להצביע על קווי אישיות אלימים כדי לבסס את הרשעתו. ואפרופו טכנולוגיות חדשות - סריקת הראיות מהזירה באמצעים מתקדמים של היום, גם הם לא העלו ולו ראיה אחת שקושרת את זדורוב לזירה.

בנקודה הזאת מגיעים לעדות של ירון שור, המומחה לטביעות נעלים ממז"פ, שהייתה מאלפת. שור קבע בזמן חקירת הרצח כי טביעת נעל שנמצאה על הג'ינס של תאיר שייכת לזדורוב "בסבירות גבוהה", וכי מדובר בטביעת נעליים מסוג "סלמנדר" במידה 42. זו כביכול הייתה הראיה הפורנזית היחידה בזמנו שביססה את ההרשעה, "דבר מה נוסף" להודאה ולשחזור.

אלא ששור לא הצליח להסביר לשופטים איך יכול להיות שלא נמצאו כתמי דם על הנעלים (גם לאחר ניקיון ניתן למצוא כתמי דם - מ"א), לא נתן הסבר לכתמים אחרים, לא הסביר איך הוא החליט באופן שרירותי שמידת הנעל הייתה 42 למרות הטביעה החלקית שהוא עצמו הודה שאי אפשר בעזרתה לקבוע מידה בוודאות, ואיך ייתכן שלא השוו את העקבה לסוליות של עובדי בית הספר והתלמידים.

השופט קולה אמר: "אני מנסה להשתכנע כבר 45 דקות ולא מצליח. הראייה הזאת היא לא מעל לכל ספק סביר". גם השופט צרפתי מאבד סבלנות ותוהה איך בשל זאת כתב שור חוות דעת לפיה הנעליים תואמות "בסבירות גבוהה". למעשה, אפשר לומר שהשופטים פירקו את חוות הדעת שלו אל מול הבעות הפנים המאוכזבות של עו"ד של הפרקליטות.

וזה היה רק הסימן לבאות - עדותו של רומן זדורוב עצמו. נציגי הפרקליטות ביקשו להקרין בבית המשפט קטע מהחקירה של זדורוב מהלילה שבו הוא נעצר, אך הסנגור עו"ד הלוי דרש שתוקרן גם חצי הדקה שקדמה לקטע המדובר, כדי שהשופטים יוכלו להבין את ההקשר, אך התביעה סירבה. בתגובה, אמר השופט קולה: "אנחנו רוצים לראות את הקטע מההתחלה. אתם לא רוצים להראות את זה? לא מעניין אתכם להגיע לחקר האמת?". עו"ד חן רוזנפלד מהפרקליטות ענתה לו כי היא חושבת "שהדברים לא היו צריכים להיאמר", ושהשופט צריך לחזור בו מדבריו, אלא שקולה לא התרשם מהטון הנוזף.

לאחר מכן, שב ומתח ביקורת על הדרך שבה נערך השחזור של זדורוב, במהלכו נתן לשוטרים את הסכין שהחזיק בידו לביצוע הרצח לכאורה כדי לקפוץ מעל תא השירותים. "ככה עושים שחזור?", תהה השופט. בשלב הזה היה נראה שהתקבע נוהל. ברגע שהשופטים הפנו זרקור לבעייתיות באיסוף ובניתוח הראיות, ושאלו שאלות, לעיתים בפליאה, כי בכל זאת מדובר בהרשעה מהדהדת, הפרקליטות ממהרת להגיב - בהיעלבות.

השיא הבא היה בדיון בעדות של ד"ר חן קוגל, שבו נציגת הפרקליטות ניסתה לקעקע את אמינותו של קוגל, שהוא גם ראש המכון לרפואה משפטית באבו כביר שחתום על אין ספור חוות דעת מתוקף תפקידו. השופט קולה התערב ואמר: "אתם רוצים להמשיך לכבס את הכביסה המלוכלכת כאן ועכשיו? יש לכך השלכות רוחב. אם את אומרת שהוא 'עד להשכיר', תזרקו את כל חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית".

ד"ר קוגל טען חד משמעית שדם לא יכול לזלוג מגופתה של תאיר שעות לאחר הרצח, ומשום מה הפרקליטות שהתנגדה לעדותו בעניין הספציפי הזה, כלל לא התעכבה על הנקודה הזאת. בתמורה היא התעכבה על משמעות החתך הנוסף בידה של תאיר. חתך שלטענת המומחים נעשה לאחר המוות משום שלא זלג ממנו דם - משמע כבר לא היה לחץ דם בגופה של תאיר.

הפרקליטה חזרה שוב ושוב על כך שייתכן שתאיר התנגדה, וקוגל שב והסביר לה שמבחינה פיזיולוגית, ברגע שאין לחץ דם, תאיר הייתה לכל הפחות מעולפת ולא יכלה להתנגד. אחרי דקות ארוכות של ויכוח סרק רפואי בעיקרו, התערבו השופטים קולה וצרפתי. ושוב הפרקליטים נעלבו. ואז משהו השתנה. החלו לצוץ ידיעות על ההטיה של השופטים במשפט, בייחוד זו של אב בית הדין אשר קולה. ורמזים על זיכוי לכאורה שבדרך.

והנה הגענו לשבוע הנוכחי, שבו השופט קולה מספר על התהודה האדירה של המשפט שמגיעה עד אליו, והפרקליטות עטה על האמירה כמוצאת שלל. זהו התיק המתוקשר בתולדות המדינה, ועבור היושבים בדיונים, עושה רושם ששלושת השופטים ובראשם קולה, הופכים במשפט החוזר כל אבן, ומנסים לענות לכל סימן שאלה שטיפח לשיטת הפרקליטות "תיאוריות קונספירציה" במשך השנים. נכון, הפרקליטות לא שמחה על כך שערוותה נחשפת, אין לה עניין להתייצב מול העובדה שיש לה תרומה אדירה, שלא לומר רשלנית, לחורים הראייתיים בתיק. במקום זה, למה לא ללכת על יושרתו של אב בית הדין. וזהו בהחלט רף חדש של רדיפת הצדק.