לא חמאס הוא ששיגר את הרקטות לישראל בסוף השבוע אלא הג'יהאד האיסלאמי, אולם ארגון הטרור הוא שאפשר את הירי ב"עצימת עין" כאות אזהרה. אז מה נשתנה הלילה הזה? שבוע לתום הרמדאן, עזה לא הצטרפה למאמצי ההסלמה הביטחונית, וחשוב מכך - ערביי ישראל נשארים בבתים וחוגגים את הרמדאן והאיפטאר בשלווה. לא ניכרת הצטרפות של ההמונים - לא בערים הערביות, לא ביהודה ושומרון - ואפילו לא ברצועת עזה. חמאס אמנם קיים כמה תהלוכות בפנים ושיגר כמה רקטות, אך לבסוף ישראל השיגה את מטרתה - לא לחזור לקטסטרופה של "שומר החומות", בה הובערו כל הערים המעורבות.
גם לכניסה של רע"ם יש חלק בדיכוי האלימות, למרות הגמגום של המפלגה. בנוסף, הציבור בערים היהודיות-ערביות, שעוד סובל מצלקות אירועי השנה שעברה, לא מיהר כל כך לצאת לרחובות - ומצד הישראלים לא נרשמו צעדים פרובוקטיביים במיוחד. צעדת הדגלים נעצרה היכן שהתוותה לה המשטרה, איתמר בן גביר לא השתולל לו ברחובות ירושלים כדי לייצר פרובוקציה - ובתגובה חמאס לא מצטרף למערכה ועזה נשארת מחוץ למשחק.
אל תפספס
וכאן נכנסת התגובה הישראלית, שהיא ההתפתחות המעניינת בגזרה. ישראל לא מגיבה באוטומט, כפי שעשתה עד היום. עד כה, בכל פעם שהייתה משוגרת רקטה, צה"ל היה יורה על עמדות העץ המאולתרות שהקים חמאס, הורס אותן, ולמעשה לא עושה כלום. כעת מנסים בישראל כלי חדש סנקציות כלכליות קשות על תושבי עזה. מדובר במנוף לחץ שבישראל מקווים שייצר שינוי כלשהו בהשוואה לתקיפת שווא של עמדות חמאס.
לכן, בתוך עזה ההפסד יהיה גדול יותר. כש-12 אלף אזרחים עזתים יוצאים לעבודה בישראל ומרוויחים בה משכורת גבוהה משמעותית בהשוואה לזו שהם יכולים להרוויח ברצועה, פתאום יש מה להפסיד. זה אמנם לא מה שימנע מהג'יהאד האסלאמי להסלים את המערכה ולנסות לגרור את חמאס פנימה, אך מנוף הלחץ הזה, של 100 אלף בני המשפחות שחוששים לאבד את מטה לחמם, עשוי להטות את הכף.
עם זאת, לצד השקט שקונה ישראל, קיים סיכון עצום. בהכנסה של אלפי עזתים לישראל מתאפשר לדוגמה איסוף מודיעין לקראת ההסלמה הבאה, העברת כספים לערבים ישראלים שמשתפים פעולה עם חמאס - ואף פיגועים בשטח ישראל.