נשק אישי, חומת המגן האזרחית שלנו

בהתמודדות המקומית עם איום מתקפת טרור שיכולה להתרחש מתחת לבית, בתחנת האוטובוס, במרכז הקניות ובעצם בכמעט כל מקום, הגדלה משמעותית של כמות האזרחים נושאי הנשק והמיומנים בשימוש בו, להם היכולת לתת מענה ראשוני לאירוע - עשויה להיות ההבדל בין מסע הרג מתמשך ורב נפגעים לאירוע אכן טרגי, אך עם כמות נפגעים נמוכה בהרבה.

משטרת ישראל המצומצמת מכדי לענות על הצרכים הביטחוניים והפליליים של ישראל אינה יכולה להיות פרוסה בכל מקום ובכל זמן, ואינה ערובה להבטחת מענה מהיר. לראיה, בארבעת הפיגועים האחרונים, זה בדיוק מה שקרה - את התגובה הראשונית לאירוע העניקו כוחות חמושים שהיו במקום במקרה. אומנם בשניים מהם היו אלו שוטרים שהזדמנו לזירה, אך בזה שאירע היום בשטחים ובזה בבאר שבע, היו אלה אזרחים חמושים. מקרים אלו מצטרפים לשורה ארוכה של ניסיונות פיגוע שנבלמו על ידי אזרחים חמושים שהיו בקרבת מקום.

ולמציאות הזו יש אימות מספרי. במחקר בן שלוש שנים שערך ד"ר שלמה שפירא מאוניברסיטת בר אילן, נבדקו עשרות פיגועי טרור, ועל פי ממצאיו ב-70% אחוזים מהמקרים היו אלו אזרחים חמושים שלקחו חלק בעצירת הפיגוע. אלו הנתונים בנקודת הזמן הנוכחית, בה על פי נתוני המשרד לביטחון הפנים ישנם 140 אלף בעלי רישיון נשק פרטי. למרות עלייה בביקוש מאז אירועי שומר החומות במאי 2021, ככלל הוא נמצא במגמת ירידה בת יותר מעשור (מכ-184 אלף בעלי רישיון בשנת 2009). הגדלה של המספר הזה תשפר משמעותית את הסטטיסטיקה.

נשיאת נשק להגנה עצמית או הצלת חיי אדם היא כבר לא צורך או הכרח של מי שגרים מעבר לקו הירוק, אלא רכיב קריטי ביצירת "קיר ברזל" רעיוני, תדמיתי, מרתיע או מעשי של אזרחים המגנים על הציבור ממפגעים. המציאות הישראלית הביאה לכך שלא מעט אזרחים במדינה הינם בוגרי שירות צבאי קרבי. לאלו יש יתרון בצומת ההתנהגותית הטבעית שלנו במצבים מסכני חיים שבין הברירות של "ברח", "קפא" או "הילחם", לכמעט כל אחד ואחת מהם מתחת לבגדים האזרחיים נותר משהו מאותו "אילוף" ללקום ולהסתער כדי להציל חיי אדם, גם במחיר היפגעות שלהם. אם לכל אחד מהם היו גם את הכלי והיכולת לעשות זאת - מצבנו היה טוב הרבה יותר.

אולם יש תנאי, והוא תנאי קריטי. לצד האחריות האישית של נשיאת נשק בישראל, בכל הקשור לרמת המיומנות של המשתמשים והנושאים אותו, חייבת להגיע רוויזיה משמעותית. כיום, רף המינימום של ריענון ירי לנושאי נשק וההישגים הנדרשים על מנת לעבור אותו הוא מאוד מינימלי. ומיומנות בתפעול הנשק היא רכיב קריטי ברגע האמת שבו אלמנט הלחץ, העובדה שהירי לעולם יהיה מעמדת נחיתות שכן יתרון היוזמה וההפתעה עומד לרשות המחבל, וכל זה מצטרף למורכבות העצומה של שימוש בנשק קטלני בסביבה רוויה בבלתי מעורבים.

לצד הצורך לעודד עוד אזרחים, יוצאי יחידות קרביות בין השאר, להחזיק ולשאת נשק, הרף הנדרש על מנת לשאת אותו צריך לעלות גם כן. ולצד ההרצאה על הוראות הפתיחה באש המשוננות בריענונים הללו, לחדד גם את הדגשים של איך ניתן להגביר את המודעות הסביבתית לאיומים, וצמצם הסיכון של להפוך אירוע תגובה בירי לכזה שיגרור נפגעים מירי לא אחראי.